בשביל מה ועדה, כחלון?

כל אחד מבין שבפוליטיקה חייבים לפעמים לעשות פשרות לגבי הבטחות שניתנו וגם לגבי המצפון. מתי הדבר הזה לא מקובל? כאשר התהליך הופך לשיטה. כמו אצל משה כחלון.

הדרך שזה נעשה כמעט זהה. בממשלה מועלית הצעה מסוג היוזמות המכוונות להצר את צעדי הדמוקרטיה ולהגביר את כוחה של האנרכיה. משה כחלון מודיע מיד שהוא וסיעת כולנו שבראשה הוא עומד לעולם לא יסכימו. נתניהו לא מתרגש. הוא מזמין את כחלון לפגישה שבסיומה ה"לא" של כחלון מתחיל להישמע הרבה יותר חיוור, ואחרי עוד קצת זמן, ואולי עוד פגישה עם ביבי, ההתנגדות נמוגה לגמרי, או בחלקה.

נתניהו מזמן את כחלון

הנה מה שקורה בימים אלה עם "פסקת ההתגברות". מלכתחילה כחלון התנגד נמרצות לחוק שיגביל את כוחו של בג"ץ לפסול חוקים בלתי חוקתיים. כחלון התנגד נמרצות. הוא הודיע על הסכמתו להתגברות, אולם רק בנושא גירוש מבקשי המקלט. כלומר, בג"ץ לא יוכל לפסול חוקים בתחום זה. מה עשה ביבי? נכון, הוא זימן את כחלון לפגישה. מה סוכם בפגישה? להקים צוות שרים שיבחן את הנושא.

על מה יש לדון?

השאלה לכחלון היא זו: אם אתה מתנגד להגבלה כוללת נגד בג"ץ, בשביל מה ועדת שרים? על מה יש לדון? מה לא ברור? כאשר אתה מסכים לוועדה כזאת, אתה בעצם רומז על נכונותך לפשרה. אחרת, כחלון, בשביל מה ועדה? נשמעת לך הגיונית השאלה?

אני חושב שאתה חייב הסבר לציבור על כך. אחרת אתה מוליך אותו, את כולם, שולל. אתה יוצר את הרושם שתחסום את יוזמות ביבי ומרעיו, בעוד שזה כבר לא כל-כך בטוח. או שאנחנו כבר רשאים להיות בטוחים כי בהסכמתך לוועדה, אתה מוותר על התנגדותך לחוק של ביבי?

עושה מעשה זמרי

כל הזמן מאשימים את ביבי שהוא דבק לכיסאו, וכל מהלכיו והחלטותיו מכוונות לשמור עליו. אבל למעשה אתה, כחלון, גם כזה. נראה שאתה לא תעשה שום דבר שיכול לסכן את חברותך ומעמדך בממשלה. לעומת זאת, אתה כן תעשה מהלכים שיבטיחו את כיסאך ואת תפקידך. ממש כמו ביבי. ממש כמו הרבה פוליטיקאים. אלא שאתה עושה מעשה זמרי, ומבקש שכר כפנחס. אתה מציג את עצמך כמגן המוסר והחוק, אבל כאשר זה מגיע למעשים, כל האוויר בדרך-כלל יוצא ממך.

מהלך על קוצים

מהרגע הראשון התנהלת בעניין ההתגברות כמי שמהלך על קוצים. האם כשנתת את הסכמתך להגביל את בג"ץ בעניין מבקשי המקלט, לא הבנת כי ברגע שבג"ץ יוגבל בנושא כלשהו, זו תהיה פירצה הקוראת לגנב? אני חושב שהבנת טוב מאוד.