לא פלילי - אבל פסול ומכוער

בחודש מאי אשתקד פרסמה פרופ' אורית קמיר, "האמא הרוחנית" של החוק למניעת הטרדה מינית, פוסט שכותרתו הייתה: "לא כל סקס של מרצה עם סטודנטית הוא הטרדה מינית".

באותו פוסט ביקשה קמיר להעביר מסר של התרעה מפני ניצול לרעה של החוק למניעת הטרדה מינית או זילות של החוק. היא הבהירה שהחוק שאותו היא ניסחה לא נועד למנוע מגע מיני בהסכמה בין אף אחד לאף אחד; שהוא לא נועד להפוך סקס לדבר מסוכן, או להשליט השקפת עולם מוסרנית השוללת סקס, או לכונן מדינת משטרה הנכנסת לחדרי המיטות כדי לבדוק אם התקיימו יחסי מין.

את הכרעת הדין שנתן היום השופט בני שגיא בתיק של ניצב בדימוס ניסו שחם, אפשר לקבל ברוח דומה. הכרעת הדין מעבירה מסר שיפוטי, אבל גם ערכי, לפיו לא כל סקס של קצין משטרה בכיר עם שוטרת הכפופה למרותו הוא עבירה פלילית של הפרת אמונים של קצין המשטרה. גם לא כאשר אותו קצין מעורב בקידום של אותן שוטרות במערכת. ובמלים אחרות, כאשר מדובר במערכת יחסים מוסכמת, גם כשיש יחסי מרות בין הצדדים, המשפט הפלילי לא צריך לעסוק בכך.

מסקנתו של השופט שגיא כי יש לדחות מרבית האישומים של המחלקה לחקירות שוטרים נגד ניסו שחם ואת כל האישומים ששחם ביצע עבירות של הפרת אמונים, בנויה על 3 נדבכים מרכזיים:

ראשית, השופט דחה חלק גדול מהטענות העובדתיות שהעלתה התביעה. אחרי שהוא מיפה את המקרים שנדונו בכתב האישום, ניתח את הראיות והכריע בטענות הצדדים, קבע השופט כי הפעולות שביצע שחם במסגרת תפקידו עבור השוטרות שעמן היו לו יחסים אינטימיים היו מינוריות בהרבה לעומת האופן שבו הציגה אותן מח"ש. "התביעה ציירה את האישומים נגד שחם בצבעים שאינם תואמים את זירת המחלוקת המשפטית", כלשון הכרעת הדין.

בהמשך לכך השופט קיבל את הטענה ששחם פעל בניגוד עניינים כשקיבל החלטות שהיו קשורות לאותן שוטרות, אבל קבע כי מדובר בניגוד עניינים בעוצמה מאוד נמוכה שלא מגיעה לכדי הפרת אמונים. בכך, הוא יישם את ההלכות של בית המשפט העליון לפיהן העבירה של הפרת אמונים היא עבירת סל שיש למלא את התוכן שלה בהתאם לנסיבות. ובמלים אחרות, לגישת השופט, ההתנהגות של שחם לא הגיעה לכדי פגיעה מהותית באינטרס הציבורי, ולא היה פן מחמיר בהתנהלותו.

הנדבך השלישי שמרכיב את הכרעת הדין הוא המעניין ביותר מבחינה משפטית. השופט דחה את התזה החדשנית של מח"ש, לפיה גם אם כל מקרה לגופו לא מהווה הפרת אמונים, הרי שהצטברות המקרים שבהם שחם עסק במסגרת תפקידו הבכיר בעניינים הקשורים בשוטרות שעמן קיים יחסים, צריכה להביא להרשעתו בהפרת אמונים. "קבלה של "תזת הצבירה" תהיה בבחינת "פתיחת דלת למרחב פלילי והזמנתן של מגוון התנהגויות (אתיות, בעייתיות, מוסריות, משמעתיות או סתם מקוממות) להיכנס לתוכו, ובלבד שיגיעו בקבוצה", פסק שגיא.

עם זאת, אסור לשכוח שלמרות ששחם זוכה ממרבית האישומים נגדו, הוא הורשע בביצוע עבירה של מעשה מגונה בכך שנישק שוטרת בניגוד לרצונה. וכך, ניסו שחם - שהתחיל את הפרשה כ"דמוי משה קצב" - סיים אותה (אלא אם יוגש ויתקבל ערעור על הכרעת הדין) כ"דמוי חיים רמון".

ואחרי שאמרנו את כל זה, הדבר שאולי הכי חשוב לזכור אותו הוא שאת עובדי הציבור הבכירים שלנו לא צריך לשפוט ולבקר באמות-מידה פליליות בלבד. ניצב ניסו שחם ניהל רומנים עם שורה ארוכה של שוטרות זוטרות וצעירות ואחר-כך עסק בעניינים הקשורים בקריירה שלהן במשטרה. זה שבית המשפט קבע היום שזה לא פלילי, לא אומר שזה לא מגעיל ופסול. אנחנו לא רוצים קציני משטרה כאלה.