ערב כניסתו של רביב ברוקמאייר אל לשכת המנכ"ל, פרסמה קבוצת גולף דוחות קשים, עם הפסד נקי של 16.7 מיליון שקל ברבעון הראשון של 2016, ירידה הולכת ונמשכת בפדיון בחנויות, שווי שוק שהתכווץ לפחות ממחצית, וטלטלות ניהוליות. המנכ"לית הוותיקה אילנה קאופמן שגידלה בשעתו את הקבוצה, עזבה שנתיים קודם לכן, לטובת מי שבא לייעץ לחברה, ולאחר מכן הפך למנכ"ל שלה, אלי מיזרוח. האחרון אומנם הרכיב תוכנית אסטרטגית שאפתנית ומלאת חזון - ונגיע אליה בהמשך - אולם התוצאות בוששו להגיע, והבעלים - קבוצת כלל תעשיות בשליטתו של לן בלווטניק - איבדו סבלנות.
שנה וחצי לאחר מכן, כשהוא לבוש כמתבקש באופנת גולף מכף רגל ועד ראש, ברוקמאייר שמח להסביר איך למרות מצבו הקשה של ענף האופנה הישראלי, עם חברות שנסגרות לצד אלה שנלחמות על קיומן - גולף חזרה ב-2017 לרשום שורה תחתונה חיובית, עם רווח נקי של שישה מיליון שקל, וזאת אחרי שנתיים הפסדיות (כ-57 מיליון שקל ב-2016 וכ-7 מיליון שקל ב-2015 - ראו טבלה בהמשך).
"הוכחנו לבעלי השליטה", הוא אומר בראיון ל-G, "שגולף מתחילה למצות את הפוטנציאל שלה, ולא מהווה נטל. סגרנו חנויות מפסידות, העדפנו רווחיות על נתח שוק, ומהר מאוד החלטנו לחדד את העיצוב והמיצוב של החברה מול הלקוחות שלה. בשלב הראשון איבדנו לקוחות. היו כמה חודשים שאנשים לא באו לקנות כי שינינו את המחירים ואת המבצעים, אבל מכרנו במחירים יותר נכונים".
רביב ברוקמאייר / צילום: ענבל מרמרי
האם בעלי הבית ירצו להמשיך להחזיק בגולף או יחשבו שהשיפור מאפשר לממש? "אני לא האיש לענות על זה", אומר ברוקמאייר, "אבל ברגע שהם ירגישו יותר רגיעה ויבינו מה יש להם ביד, הם ישקלו את השיקולים שלהם. אנחנו נמצאים היום במקום אחר לגמרי מאשר קודם, וזה נותן נינוחות לקבל סט של החלטות".
הראל ויזל, בעלי המתחרה הגדולה שלכם פוקס, סיפק לאחרונה נבואות זעם לגבי שרידות הענף - מהחנויות ועד לקניונים - והוא רק האחרון לעשות זאת. הוא הגזים?
"אני יכול להגיד שנכון שינואר-פברואר היו קשים, ואני שמח שבגולף התחלנו את תהליך התיקון כבר ביוני 2016. אבל אני גם חושב ומצפה לתמיכה מהגורמים הדומיננטיים בשוק, לראות שאנחנו מצליחים לגייס למאמץ את המשכירים (בעלי הקניונים), ושנוכל להגיע איתם להסכמות לפחות כמו אלה ששמענו שמתפרסמות לגבי קסטרו ופוקס".
אז אתה מקופח יחסית אליהם?
"אני לא מקופח, אבל אני מקווה ומאמין שהמשכירים רואים שגולף צומחת במכירות שלה וצריכה להמשיך לצמוח ולגדול, וכדי להיות שחקן מרכזי בתחום הזה, היא לא יכולה להיות בנחיתות מול שוכרים אחרים".
ובמילים אחרות, אתה דורש הנחה.
"אין ספק שדמי השכירות ודמי הניהול בישראל גבוהים, ואני חושב שבעלי הקניונים מבינים את העניין הזה והם יצטרכו להיות יותר מתחשבים במערכות היחסים שלהם עם השוכרים. הם גם צריכים להיות מדויקים יותר ולהבין שענף האופנה בישראל משתנה. היו בישראל שטחים גדולים מדי לאופנה ומי שעודד את זה הם הקניונים".
אנחנו מבינות מדבריך שיש לך ויכוחים קשים עם עזריאלי, מליסרון וכדומה.
"את המו"מ אנחנו מנסים לעשות בחדרי חדרים, אבל יש מאבקים גדולים, אי אפשר להסתיר את זה".
האם אתה חושב שהתבטאויות קשות ונבואות זעם על שרידותו של הענף, מחמירות את מצב הרשתות מול הבנקים?
"האמירות האלה בפירוש מלחיצות את המערכת סביב התעשייה הזאת, אבל בסוף היום, בבנקים ובמקומות אחרים יושבים אנשים שחוקרים את התעשייה ומבינים אותה; ואני מאמין שהם יידעו לתת את התמיכה שלהם למי שיחשבו שיעבור את הגל העכור של הימים האלה".
הפטור ממס לרכישות באתרים מחו"ל (75 דולר ראשונים פטורים ממע"מ) לא מוסיף קושי לתעשייה?
"בוודאי שכן. הפטור ממס מקומם אותי. בשנתיים האחרונות, עם מדיניות השמיים הפתוחים, האינטרנט והפטור ממס, שוק האופנה איבד על-פי ההערכות כ-4 מיליארד שקל. אני חושב שצריך להשוות את התנאים לרכישות ברשת לנו ולאתרים הבינלאומיים למיניהם - והשר כחלון חייב לקחת פה עמדה. אני יודע שהגורמים המקצועיים במשרדים, גם של הכלכלה וגם של האוצר, מצדדים בעניין הזה".
אבל הציבור לא יסלח לכחלון על ביטול הפטור.
"אני לא מבקש ביטול אלא שוויון - שגם מכירות האינטרנט שלי יהיו פטורות ממע"מ. זה עוול זועק לשמיים, מה גם שהפטור הזה גורם למדינה היעדר הכנסות של 600 מיליון שקל בשנה, על-פי הערכות של גורמים מקצועיים".
אבל אם יתנו גם לך ולחברות מקומיות אחרות פטור באונליין, יהיה היעדר הכנסות הרבה יותר גדול. עוד חור בתקציב.
"לכן אני חושב שבסוף, שר האוצר יצטרך לקבל החלטה קשה".
הבורסה מעריכה בחסר?
על אף מהלכי השיפור וההבראה וסגירת פעילויות מפסידות, ברוקמאייר יודע כי בעוד עסקי "אופנת הבית" של גולף אנד קו מראים שיפור ניכר, עסקי האופנה של גולף ניצבים בפני הרבה אתגרים. "חובת ההוכחה עדיין עלינו, להוכיח שאנחנו יציבים במסלול שאנחנו נמצאים בו", הוא אומר ולא מכחיש שהוא חב במידה רבה את התוצאות היפות לבת החדשה יחסית והאונליינית עדיקה, שהונפקה לא מכבר על-פי שווי של 150 מיליון שקל.
ברוקמאייר, אגב, אומנם מתבשם מהשווי שהשוק מייחס לעדיקה, שרק השנה עשתה את הפריצה שלה למחוזות הרווח, אבל גם מוקנט מכך שמרבית השווי הבורסאי של גולף זו האחזקה בעדיקה. כאילו 315 חנויות הרשת על מותגי האופנה ואופנת הבית שלה, בקושי "שווים" עשרות בודדות של מיליוני שקלים. "ואני שואל את עצמי למה", הוא אומר. "אם עושים חשבון מהיר, גולף נסחרת כיום סביב 210 מיליון שקל. האחזקה שלה בעדיקה (כ-70%) שווה בערך 120 מיליון שקל, והמזומנים עומדים סביב 60-50 מיליון שקל. זאת אומרת, שכל הפעילות של גולף מתומחרת היום בסביבות 50-40 מיליון שקל. אני חושב שיש פה הערכת חסר של השוק, ואני תקווה שהדבר הזה יקבל תפנית".
ואולי האופליין, מכירות האופנה בחנויות פיזיות, כבר פאסה? ראינו שגם בתוצאות שלכם, הגידול הוא בעיקר באונליין, וזה מה ששם צבע בלחיי הדוחות.
"אנחנו מנתחים יום-יום את עסקי האופנה (באופליין), וכן רואים את הפוטנציאל שיש בה, וכן הצלחנו להשיג שיפור ניכר במכירות למטר. אבל ברור לנו שמדובר בשוק שנמצא עכשיו במצוקה, שמשפיעה על כל אחד מהשחקנים. אנחנו מבינים שלצד השיפור הניכר שעשינו גם במכירות למטר וגם ברווח הגולמי, עדיין ניצב בפנינו האתגר לטפל, למשל, ברשת העודפים של החברה, ספרינט. מה שהתחלנו לעשות כאשר לקחנו בפברואר את תפעול החנויות בחזרה אלינו מידי מפעיל שהפעיל אותן עד כה".
תוצאות גולף לאורך השנים
מה זה אומר בפועל?
"שנעבור במהירות לטפל גם בנראות של החנויות וגם בהצעת המכר שלהן, ואני מניח שנשפר את הפעילות הזאת. תוך שנתיים נצליח לעצור את הדימום שיש לנו בתחום הזה, ואז נוכל להסתכל באופן הוליסטי על גולף אופנה וספרינט, לייצר גוף חזק ובריא יותר, וגם להסיר את הדאגה הזאת של 'עסקי האופנה של גולף לאן'".
השאלה הזאת מהדהדת הרבה יותר כאשר צפה השאלה הכללית, עסקי האופנה לאן?
"מה שמעניין בסיפור הזה הוא שדווקא גולף, בגלל המשבר שלה עצמה ביוני 2016 והפעולות שעשינו, פוגשת את משבר האופנה של סוף 2017 יותר מוכנה. לכן אנחנו לפי דעתי נשרוד את המשבר הזה. למרות שצריך להיות זהיר ולא להוריד את הרגל מהגז, אבל לנו יש סיכויים טובים לחצות את המשבר, וזה גם ייצור לנו אופציות להמשך הדרך.
"אבל אם מסתכלים על השוק, מבינים שהולכת להיות כאן שנה קשה, ועד סוף 2018 לא כולם ישרדו. עולם האופנה נמצא במצוקה בעקבות מדיניות השמיים הפתוחים והפעילות במסחר המקוון, שאין ספק שתגדל. כיום מדובר על כ-10% מהפעילות שעובר דרך המסחר המקוון, ואין לי ספק שהוא יגדל בשלוש השנים הקרובות, ויגדל בעיקר על חשבון השוק של האופליין".
אז גם לך יש "נבואת זעם" משלך.
"אני מניח שיהיו בשוק חברות שלא יעמדו בלחץ. החזקים יותר - אלה שבקופתם יש יותר מזומנים ושיש להם פעילות מגוונת, ישרדו, וגם שחקני נישה ישרדו. אבל שחקנים שהם רשתות 'אמצע' (עם מותג אחד או מותגים מעטים שמכוונים לקהל הרחב) יתקשו לעמוד בלחץ שהשוק מפעיל עליהן. אני גם בטוח שהשוק יזמן הזדמנויות למיזוגים כתוצאה מהשינויים הללו".
הזדמנות גם עבור גולף לרכוש רשת כלשהי?
"אני חושב שגולף צריכה כיום קודם כול להמשיך לעבוד בתוך עצמה, כדי להשתפר ולהיות חזק בתוך המשבר. ואני חושב שההזדמנויות שיבואו לפתחה יצטרכו להיות מנוהלות על-ידי הבעלים שלה".
שזו סוגיה בפני עצמה, היות שגולף היא היחידה מבין חברות האופנה הישראליות שמוחזקת ומנוהלת על-ידי חברת אחזקות ומנכ"ל שכיר.
"עד כה, 'בעלי הבית' שלי הוכיחו מחויבות ונתנו גב, וגם חברת אחזקות מבינה את האחריות על אלפי עובדים ומאות אלפי לקוחות. ברמה האישית, לאורך הקריירה שלי תמיד ההזדהות שלי עם המותג, החברה והפעילות לא פחות משל בעל בית פרטי, ולפעמים - ואני לא אומר את זה בגאווה גדולה - היא גם באה על חשבון המשפחה והחיים הפרטיים. חשוב לי שגולף תישאר מותג ישראלי מתחדש וחזק, וזה יכול להיות עם קבוצת אחזקות ויכול להיות בלעדיה".
אין ספק שאתם מאוד חזקים בכל הקשור לבית - סדינים, מגבות וכלי אוכל - אבל בתחום האופנה, למותג גולף יש ניחוח קצת פחות סקסי.
"צריך לזכור מי הלקוחות של גולף. שם רואים אנשים לא צעירים, שכבר חצו את גיל שלושים, הפכו להיות קצת יותר מיושבים, חשובים להם האיכות והמחיר של המוצר, והם רוצים להיראות טוב, אבל גם חשוב להם שהמוצרים יהיו פחות נועזים, פחות חשופים. זה הקהל המסורתי הקלאסי של גולף, ואיתו היא צריכה לשחק. אין טעם למתוח את המותג למקומות שלא מתאימים לקהל שלו.
"ובנוסף, נמצאים שם שחקנים חזקים ואף אחד לא יוותר לך מחר על נתחי שוק. אבל היה צריך לרענן אותו, ובאמת, עם כל הקשיים של השוק, הצלחנו לגדול בחנויות זהות ב-2017 במעל 5% ואפילו 7% באופנה - וזה בשוק שלא צמח ואפילו ירד. אז עובדה שהמותג עדיין חפץ חיים, עדיין יש לו הלקוחות שלו, אבל צריך להמשיך ולחדד את הצעות הערך שלו, להיות קצת יותר מעודכן, להעז קצת יותר".
המשבר של מגה
ברוקמאייר, 60, הוא מנהל ותיק במשק: את רוב הקריירה שלו עשה בעלית, כאשר בתפקידו האחרון, שאותו עזב קצת לאחר המיזוג בין עלית לשטראוס, היה מנהל אסטרטגיית הפיתוח העסקי של עלית. לאחר מכן היה עשר שנים בקבוצת פישמן. בתחילה ניהל את בונז'ור עד שבעקבות משבר הלירה הטורקית של אליעזר פישמן היא נמכרה לאסם. משם עבר לנהל את חברת הדלק טן, שהייתה לדבריו, "אסופה של תחנות דלק עם אסטרטגיית מחירים זולים לצרכן. ארגנתי אותה כחברה, עם חנויות נוחות, מיצוב מחדש". משם עבר להום סנטר ובה היה כמעט ארבע שנים, עד שעזב את פישמן לטובת ניהול קבוצת BEE קמעונאות, שהייתה זרוע הנון-פוד של קבוצת אלון רבוע כחול, ובה המותגים ורדינון ונעמן.
לימים, הוא נקרא מתוך הקבוצה אל התפקיד ששם אותו באחת החזיתות הסוערות במשק, כמנכ"ל מגה הקורסת; תפקיד שאליו נכנס ביוני 2015. שבועיים לאחר מכן מגה הלכה לבקש הגנה מבית המשפט מפני נושיה.
יש שאומרים שבעליה אז, שרגא בירן ודודי ויסמן, לא שמרו עליה מספיק.
"אני לא אוהב את תפקיד מנתח השוק, אבל ממה שאני יודע ויכול לנתח, מגה הפסידה את הקרב לשופרסל כאשר זו האחרונה רכשה את קלאבמרקט (ב-2006). עד אז למגה היו ביצועים טובים יותר משל שופרסל. בעלי מגה השקיעו בה המון כסף ברכישות, קבוצת BEE, AM:PM, עדן טבע מרקט, ההשקעה ב-YOU. אני לא מקבל את התזה שלא השקיעו כסף ומאמצים - בעיקר מי שעמד בחזית, דודי ויסמן. מגה נקלעה למשבר שלה על רקע הקושי בעולם הדיסקאונט הכבד (הרשתות המוזלות)".
הפגנת עובדי מגה בימי השיא של המשבר / צילום: תמר מצפי
איך נכנסים לרשת במצב כזה?
"הבנתי מהר מאוד שאני צריך לסמן לעצמי ארבע מטרות עיקריות: הראשונה, שהביזנס הגדול והענק הזה ימשיך לעבוד. הדבר השני היה לשמר את מרב העובדים שאפשר".
לשמר? פיטרת שליש מהם, 2,000 איש.
"במגה עבדו המון עובדים ותיקים".
ומה שתי המטרות האחרות?
"לדאוג לספקים, ובשלב הראשון לדאוג יותר לספקים הקטנים. זה מאוד לא נעים לנסוע באוטו ולקבל טלפון מספק שיש לו עסק משפחתי ומתקשר אליך ואומר, 'יש מבצע גדול שהרשת עושה, ביקשו ממני להשתתף ואני לא יודע מה לעשות ואם תשלמו לי'. ואתה צריך להפעיל שיקול דעת ולהיות מאוד בוגר ואחראי ולנתב בין הצרכים והרצון לשמור על המכירות ולהגדיל אותן, ואתה אומר לו, 'איש יקר, אתה צריך לעשות את מה שאתה יכול להכיל. אני לא יכול להבטיח לך'.
"המתחים האלה היו אינסופיים. ובאמת בסוף, כשהנאמנים הצליחו למכור את החברה - שזו הייתה המטרה הרביעית שלי, והיא להכין את החברה בדרך הטובה ביותר למכירה - הם אמרו שיש להם פנינה ביד והרגשתי שיש לי חלק בזה".
אבל זה היה רק במישור הרגשי. בשלב ההוא כבר לא היית בחברה, ולמעשה, לא הסתדרת עם הנאמנים מי יודע מה.
"אני עם הנאמנים הסתדרתי בסדר גמור עד שלב מסוים. סיימתי את ההכנות לפסח, והם התקדמו מאוד עם המכירה והרגישו שהם כבר מכירים את החברה, שולטים בה, והם לא צריכים לשלם לי משכורת ויכולים לחסוך אותה. ובאמת, חודש-חודשיים אחרי זה הם מכרו את מגה".
וכולם זוכרים לך איך היה לך חוזה של שני מיליון שקל, כשבסופו של דבר, עבדת פחות משנה.
"כשאני באתי למגה היה ברור שמצבה לא ברור ולכן חוזה ההעסקה שלי ייצר לי הגנות מסוימות, שלא היו בונוס או תמורה על הישגים, למרות שאני חושב, אבל זה מנקודת מבטי בלבד, שמעטים היו מצליחים לעשות מה שעשיתי. אבל מאחר שאני איש של פשרות, הגעתי לפשרה עם הנאמנים וקיבלתי בערך 35% ממה שפרסמו. הפרדוקס היה ששמו תמונה שלי, עם השני מיליון הווירטואליים האלה, ליד ניר גלעד, ולך תספר איפה אתה ואיפה הוא. התקופה במגה הייתה קשה מאוד מבחינה אישית. אני בן אדם שכל החיים שלו עבד קשה להצדיק את המשכורות שלו".
המותגים של קבוצת גולף תמונת מצב החנויות ב-2017 / איור: שאטרסטוק
חבל הצלה מעדיקה
בגולף נחת ברוקמאייר לבקשתו של יוחנן לוקר, מנכ"ל החברת-בת כלל תעשיות, כאשר במקביל אליו גויס לתפקיד היו"ר אפי רוזנהויז, מי שהיה מנכ"ל שופרסל בעבר והורשע בניסיונות ליצור הסדר כובל במיזוג בינה ובין קלאב מרקט, שילם קנס ונידון ב-2015 לחודשיים מאסר, שממנו נוכו לו שבועיים. "אין ספק שאני ואפי יושבים על אותן חוזקות", מתייחס ברוקמאייר אל היו"ר הדומיננטי. "כמו שאתן יודעות, אפי הוא טוטאלי לחלוטין - ולפחות עד עכשיו אני מצליח להכיל אותו".
בגולף קיבל ברוקמאייר בירושה את התוכנית האסטרטגית שרקח קודמו מיזרוח, שכללה למשל שותפות עם חיים סקאל בהבאת המותג הבריטי היוקרתי טופ שופ - שותפות שהסתיימה כאשר גולף, כבר תחת ברוקמאייר, רכשה את חלקו של סקאל בחברה המשותפת. טופ שופ עוד לא הגשים את הציפיות, אבל ברוקמאייר אופטימי, ואפילו שוקל לפתוח חנות נוספת בקרוב. לדבריו, "זו רשת שיכולה להגיע ל-15-14 חנויות בישראל וגם להגיע לרווחיות סבירה".
חלק מהשתילים ששתל מיזרוח דווקא צומחים לא רע היום: כמו רכישת עדיקה כדי להיכנס לאונלייין, או הקמת אתרי אינטרנט עבור חלק ממוצרי הקבוצה, ו"בסך הכול", אומר ברוקמאייר, "הלוגיקה והאסטרטגיה היו נכונות. הבעיה הייתה יותר בתחום המהירות, היישום וההטמעה. מהר מאוד אימצתי חלק מהכיוונים האלה".
בעיקר הדברים אמורים בעדיקה, שמנהלת בנוסף גם את שלושת המותגים של גולף ברשת - טופ שופ, גולף קידס וגולף אנד קו. "מה שיפה בעדיקה", אומר ברוקמאייר, "שבבדיקות שעושים על נכסיות המותג, רואים שזה מותג של חמש שנים שהגיע להיות מספר 1 בארץ בקניות בגדים לגיל ולקהל שלו. הוא הצליח לבנות לעצמו מעמד מיתוגי כזה שעבר את הוותיקים שהוא מתמודד מולם".
ואיך עדיקה משתלבת עם גולף?
"מה שהיה חשוב לנו בגולף הוא להיות שחקנים משמעותיים באונליין (עדיקה מנהלת גם את פעילות האונליין של גולף קידס וגולף אנד קו), וצריך גם לראות את זה מול המתחרות שלנו: פוקס יצאו עם טרמינל איקס ואני מניח שייקח להם הרבה זמן, מאמץ וכסף להפוך לשחקן משמעותי וגדול. לקסטרו יש פעילות אונליין, אבל לא משמעותית. לנו היה ביד את עדיקה שהשקענו בה המון כסף, והיא עשתה ב-2017 את הפריצה שלה, צמחה דו-ספרתית במכירות האונליין ופתחה את חנויות האופליין שלה - וגם שם היא מייצרת מספרים בין הגבוהים בשוק למטר. עדיקה סיימה את 2017 עם 80 מיליון שקל מכירות. זה כבר לא סטארט-אפ".
מאוד הרמוני, אבל קודם לכן דובר על מחלוקת ביניכם לבין מייסדי עדיקה, וביניהם המנכ"ל דדי שוורצברג, בכל הנוגע לעמידה ביעדים, ושאיימה לגרום לפרישתם.
"הייתה מחלוקת על פרשנות של עמידה ביעדים, שהייתה קשורה לחוזה שהיה להם בזמנו עם גולף. דווקא כדי לשמר את דדי ואת חבורת המייסדים, חשבנו שההנפקה במקום - לצד כל היתרונות האחרים שלה. כי זו גם דרך להשאיר את המייסדים, שייפגשו כך עם כסף. אנחנו מאמינים ביכולות שלהם, אבל מבינים שרק ביחד אפשר לעשות מהדבר הזה עסק הרבה יותר גדול".
כשהתחילו לדבר על ההנפקה, דובר על שווי של 200 מיליון שקל. בסוף התפשרתם על הרבה פחות (כ-150 מיליון).
"לא התפשרנו. להנפקה יש הדרך שלה להתנהל, יש לה ה-PR שלה. סביב ההנפקה קרו כמה דברים, כמו הכתבות בעיתונים על הגידולים המרשימים בעולם האונליין, ולצד זה - לצערנו - על הקשיים הגדולים בעולם האופליין, וזה יצר הזדמנות פז להנפקה, שאכן עוררה עניין עצום בקרב המשקיעים, ובסך הכול הייתה הנפקה מוצלחת שהייתה במסגרת התכנונים שלנו".
אז עולם האופנה הולך לאונליין?
"המגמה הזאת תמשיך, אבל אני מסרב להספיד את עולם האופליין. הזעזועים הטקטוניים הללו יתיישבו באיזושהי דרך, ובסוף שוק האונליין יחזיק 20%-30% ושוק האופליין יישאר עם ה-70% שלו. אני לא רואה תחליף לחוויה שנותנים בחנויות. כולם מדברים על מכירות אונליין, ושוכחים שזה עדיין אתגר גדול. עדיין קשה מאוד להרוויח בזה כסף, ואם לא הגעת עדיין למסה קריטית של מכירות, לא רק שלא תרוויח, אלא תפסיד. עדיין, שיעור ההחזרות גבוה ועלויות המשלוח גבוהות, והשאלה היא כמה כסף יש לך בשלבי הבנייה".
ועדיין, דדי שוורצברג הוא סוג של שיאן שכר בקבוצה. על-פי התשקיף, עלות שכרו ב-2017 הסתכמה ב-4.6 מיליון שקל, שזה כמעט כפול ממך (עלות השכר השנתית של ברוקמאייר היא 2.4 מיליון שקל). בין בכירים בגולף נשמעה מרירות סביב העניין הזה.
"בואו נבין משהו - האיש הוא בעלים. יש לו אחוזים בבעלות ואת שכרו הוא מרוויח בכבוד. אני לא מרגיש מרירות אצל מנהלים אחרים, ואני מנהל שמאוד קרוב אצל עובדיו. ברור לי שבשוק הזה, בתפקידים האלה, בעיקר הטכנולוגיים, משלמים יותר. זה עולם חדש, וכעולם חדש הוא יידע לתגמל את העובדים שלו".
המותגים של קבוצת גולף תמונת מצב החנויות ב-2017 / איור: שאטרסטוק
נפרדים מחנות הדגל
בתזמון שאפשר גם לראות בו מן הסימבוליות, גולף תיאלץ לפנות בקרוב את המתחם המיתולוגי שלה בהדר יוסף, שאחראי על כ-4% ממכירותיה, לטובת שכונת מגורים חדשה שתוקם במקום. "אחד האתגרים שיש לנו בתוך מסע ההיחלצות המדהים שאנחנו עוברים, הוא החנות בהדר יוסף שהיא חנות דגל", ברוקמאייר לא מנסה להקטין את ממדי הפגיעה. "אין ספק שהיא תקשה עלינו במסע שאנחנו עושים, וברור שאנחנו לא יכולים למצוא מקום תחליפי עם אותו אימפקט. אבל אני לא עוסק בלהלין על מה שאין, אז אנחנו נערכים, בנינו תוכנית עם כמה רגליים על ציר הזמן: מצד אחד מצאנו שטח אלטרנטיבי ברחוב הלח"י שבו נבנה חנות של כאלף מטר (בצומת כיתן גולף משתמשת בכ-2,000 מ' ואת השאר משכירה לאחרים). חתמנו הסכם עם ביג גלילות, כשייבנה בעוד שלוש-ארבע שנים, ואנחנו במו"מ עם אקרו (יזמי השכונה החדשה) לשכור שטח, כמובן קטן יותר, אבל מאוד חשוב לנו להישאר שם".
ואתה? עד מתי תישאר בגולף?
"אני רוצה לסיים את האתגרים ולהשלים את תוכנית היציאה שלנו מהמשבר. כשאסיים את הקדנציה בגולף, ארצה להמשיך לעשות תפקידי מנכ"ל כל עוד אחשוב וארגיש שאני יכול לתרום, לסחוב ולעשות את המיטב, ולאחר מכן, מן הסתם אעבור לתפקידי יו"ר ואתרום מניסיוני".
כתבות
ני"ע
