לא רק מילקי: סצינת ההייטק הישראלית בברלין לוהטת

ערב אחד בתחילת החודש, התאספו כמה ישראלים שעובדים בתעשיית ההייטק של ברלין סביב שולחן בחצר האחורית של בר במרכז העיר. זה היה מפגש האביב של קבוצת הפייסבוק "טקיז ישראלים בברלין דרינקס", שאליו הוזמנו חברי קבוצת "הייטקיסטים נורמלים ברלין", שפועלת לצד קבוצת "סטארט-אפיסטים יהודים בברלין", ושהתפצלה מתוך "ישראלים בברלין" או "ישראלים נורמלים בברלין" - קשה לדעת. עם צמיחתה של הקהילה הישראלית בברלין, התרבו תת-הקבוצות הפעילות בעיר. בכל מקרה, מתוך רצון לדבר בעברית, לשמור את האצבע על הדופק המהיר של התעשייה ולקטר ביחד על הגרמנים, חברי הקבוצה מספרים ל-G שהם נפגשים מפעם לפעם למשקה.

בין הנוכחים סביב השולחן - עם זקן ארוך וחולצה קצרה שחשפה זרועות מקועקעות - הוא חן זמיר. הישראלי הצעיר (36) הגיע לברלין לפני חמש שנים מטעם פייפאל, שבה עבד בישראל. המטה האירופי של החברה ממוקם בפאתי ברלין וישראלים רבים מגיעים לעבוד בה. שנה אחרי הרילוקיישן, זמיר עזב את החברה, פגש דרך מכרה יהודייה שותף עסקי גרמני, וייסד יחד איתו בספטמבר 2014 את חברת "פרוגסטר" (Fraugster), העוסקת באבטחת תשלומים. מדובר בסיפור הצלחה: שלוש שנים אחרי שנוסדה, היא מעסיקה 45 עובדים, מהם כ-20 ישראלים, במטה המתפרס על שתי קומות בבניין משרדים בלב העיר.

"ברלין כיום, בהשוואה לרוב הערים הגדולות שהן גם מוקד טכנולוגי, היא מקום מאוד שפוי", אומר זמיר. "לא מדובר רק בעלות המחיה, אלא איך אתה נתפס כאדם אם העבודה היא כל חייך וכמה לחץ מלווה את היומיום. בסופו של דבר, העובדה שהעיר נורמלית יותר, שאנשים יצירתיים עדיין יכולים לגור כאן במרכז העיר, היא בעצמה מנוע של חדשנות. ערים שאינן מאפשרות זאת יותר - מתות מבחינת חדשנות. סן פרנסיסקו תמות, תל-אביב גם".

בתור כוח-אדם מיומן להתרחבות החברה, שגייסה כ-10 מיליון דולר בשני סיבובים, נסמכים זמיר ושותפו מקס למלה (33) על ישראלים המעוניינים לעבור לברלין. לדבריהם, אין מחסור בהם.

הדרך שעשה זמיר משקפת את התפקיד המרכזי שממלאים ישראלים רבים בתעשיית הסטארט-אפ הצומחת של בירת גרמניה. עם התבססות מעמדה של ברלין כבירת טכנולוגיה גרמנית - אולי אפילו אירופית - היא מושכת אליה בשנים האחרונות לא רק אמנים ישראלים, אלא גם מספר הולך וגובר של הייטקיסטים מבוססים. הם מנצלים את הזינוק בהשקעות בחברות הייטק בעיר ואת המוניטין המצוין שיש לאנשי טכנולוגיה ישראלים, ומעתיקים את חייהם לבירת גרמניה, שמנסה למצב את עצמה כמוקד בינלאומי לחדשנות טכנולוגית. חלקם עושים רילוקיישן, חלקם מתחילים לעבוד אחרי סבבי ראיונות שאליהם טסו מהארץ, ויש מי שמקימים חברות - לרוב עם שותפים גרמניים. בתחילת השנה אף יוסדה בברלין קרן הון סיכון ראשונה שהיא 100% ישראלית (ונחזור אליה בהמשך).

הישראלים שעוברים לברלין, לא רק מהמרים על כך שהיא תהיה מקום עבודה או השקעה מוצלחים, אלא גם נמשכים לאורח החיים הרגוע יותר, למה שהם מגדירים כאיזון טוב יותר בין עבודה לפנאי, ואפילו להזדמנות לחסוך יותר כסף. כמה מאות הייטקיסטים ישראלים, לפי הערכות של המרואיינים בכתבה זו, כבר עברו לברלין.

בועז, 35, מספר שעבר לברלין עם בת זוגו לפני חמש שנים. באותה תקופה עבד בחברה ישראלית שנרכשה על-ידי חברה גרמנית, והוא החליט לנצל את ההזדמנות לעבור לעיר. "אשתי ואני באנו לכאן בינואר כדי לבדוק את השטח. היה קשה, קר ואפור, אבל אמרתי לה 'יותר גרוע זה לא יהיה'.

"כבר מהשבועות הראשונים שלי בתור עובד בחברה הגרמנית", בועז ממשיך, "הבנתי עד כמה הדברים שונים כאן. למשל, כשהגעתי זומנתי לשיחה במחלקת כוח-אדם, שבה הסבירו לי שלא כדאי שאשאר שעות נוספות, מכיוון שלא בטוח שיוכלו לשלם לי על זה. הם גם הבהירו שכדאי שאנצל את כל ימי החופשה הרבים שלי, ועדיף בחופשה אחת ארוכה, שבה אני לא חייב להיות זמין ועדיף שאתנתק, כדי למלא מצברים. בעבודה הקודמת שלי בישראל, לעומת זאת, תמיד הרגשתי צורך להתנצל אם נאלצתי לקחת יום מחלה. הייתה לנו עובדת שהתקשרו אליה יום אחרי שעברה ניתוח חירום להסרת אפנדיציט, כדי לבקש שתתחבר מבית החולים עם המחשב ותעזור במשהו".

בינתיים, עזב בועז את החברה שבה עבד ועבר להוביל צוות פיתוח בסטארט-אפ בינלאומי הממוקם בברלין, שעוסק בתחבורה. לדבריו, על אף שהמשכורות בתעשיית ההייטק הברלינאית נמוכות יותר מאשר בארץ, בסופו של דבר, ניתן לחסוך יותר בגלל החיים הזולים בעיר.

עוד הבדל משמעותי, לדבריו, הוא הביטחון בעבודה. גם הוא עצמו לא משוכנע אם מדובר ביתרון או בחיסרון, אבל בשורה התחתונה, הוא למד, "אחרי שקיבלת מישהו לעבודה באופן סדיר - פשוט לא ניתן לפטר אותו. יש כאן הגנה משמעותית על העובדים. מי שסיים תקופת ניסיון ונקלט בחברה, לא ניתן דה פקטו לפטר אותו. אם אתה רוצה לעשות זאת, אתה חייב כמעסיק לנמק את הסיבות, להוכיח שהענקת לו הזדמנות להשתפר ולהוכיח שלא העברת את התפקיד שלו למישהו אחר".

ברלין נמצאת היום בעיצומו של הגל השני של תעשיית הסטארט-אפ שלה. הראשון התחיל לפני כעשור, אז חברות גרמניות חיקו ביעילות שירותים טכנולוגיים שעבדו בארצות-הברית, והתאימו אותם לשוק הגרמני. חברת המסחר המקוונת זאלאנדו (Zalando), למשל, נחשבת לדוגמה מובהקת. משקיעים גרמנים נתנו כסף רק לחברות שהציגו תוכנית עסקית קצרת-טווח שהוכחה כיעילה במדינות אחרות, ולא כיוונו על התרחבות גלובלית. מאז, מעגל המשקיעים התרחב מאוד, חלק מהדור הראשון של מייסדי הסטארט-אפים הגרמנים עשו אקזיטים, וכיום ברלין "יישרה קו" עם לונדון ועם פריז, למשל, כשחלק מההשקעות בה הן בתחום המכונה דיפ-טק - חברות המבוססות על פיתוחים טכנולוגיים ייחודיים ודורשות סכומי כסף גדולים לשנים הראשונות.

אחד מהמוקדים של תעשיית המטבעות הקריפטוגרפיים וטכנולוגיית הבלוקצ'יין, למשל, הוא בברלין: אתריום, המטבע הקריפטוגרפי השני בהיקפו אחרי הביטקוין, נוסד על-ידי קהילת מפתחים בעיר. במחצית הראשונה של 2017 זינקו ההשקעות בחברות סטארט-אפ בברלין ל-1.5 מיליארד אירו - פי 3 מהנתון שנה קודם לכן. לפי נתוני קרן של עיריית ברלין הפועלת כדי לקדם את תחום ההייטק בבירת גרמניה, כל 20 שעות נוסד בה סטארט-אפ וכיום פועלות בה כ-2,500 חברות בתחום זה.

מיק הלזבנד, 38, סבור כי יש כיום הזדמנויות השקעה בברלין, בשילוב עם כסף רב שמחפש אותן, ולכן הקים ביחד עם שני שותפים ישראלים - ד"ר אלעד ורבין (36) ואור שם-טוב (32) - את קרן ההון סיכון כל-ישראלית הראשונה הפועלת בברלין, בשם Berlin Innovation Ventures (BIV).

"אני מגיע מתחום הנדסת התוכנה, אלעד מגיע מתחום מדעי המחשב באקדמיה ואור מגיע מהתחום הניהולי, ונפגשנו שלושתנו מחדש בברלין ב-2015", הוא מספר ל-G בפגישה במשרדי החברה בקומת הגג של מתחם ה"באקפבריק" בפרנצלאואר ברג, שבו שוכנות חברות הייטק רבות. "הבנו מהעבודה שלנו כאן שיש צורך מובנה בשוק במשקיעים עם רקע טכנולוגי. בישראל יש הרבה משקיעים עם רקע הנדסי מובהק, בברלין זה עדיין לא המצב. מצד שני, יש הרבה מאוד כסף גרמני שמתעניין בדיפ-טק. בעזרת הניסיון שלנו להסתכל על הצוות ועל הטכנולוגיה, אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לתת חוות דעת מקצועית מעמיקה ולהשתלב בהשקעות בחברות".

שלושת השותפים מספרים כי הם מנהלים קרן שכבר גייסה כמה מיליוני אירו ממשקיעים ישראלים, בריטים וגרמנים, ושואפים לגייס 20 מיליון אירו. הקרן מתכננת לבצע 20 השקעות בשלב הסיד, והשקעות עוקבות עד לסך של 3-2 מיליון אירו לכל חברה. עד כה הם השקיעו בשתי חברות בשלב הראשוני: האחת בתחום הבלוקצ'יין והשנייה בתחום מסדי נתונים למובייל.

למה עברת לברלין?

"הייתי אומר שזה שילוב של איכות חיים, הזדמנויות עסקיות, סקרנות והאמונה שבברלין קורה משהו מאוד מעניין".

האם יש הבדלים בין התעשייה בישראל לזו שבברלין?

"יש הרבה מאוד הבדלים. בתרבות החדשנות הישראלית יש הרבה מאוד הנדסה. למעשה, תרבות ההייטק הישראלית היא תרבות של טכנולוגים ומהנדסים שמוצאים פתרונות מאוד מחוכמים לבעיות מסובכות. היכולת של ישראל לייצר פתרונות חדשניים היא אדירה, אבל היכולת שלה למסחר את זה מוגבלת ונאבקת בשוק גלובלי. בברלין, ובגרמניה בכלל, רואים הרבה יותר נכונות לקחת עסקים ולפתח אותם, ופחות מחויבות לבסיס הטכנולוגי. בנוסף, ברלין שאני חווה היא מאוד רב-תרבותית. היא עיר גרמנית שיש בה הרבה תושבים מכל העולם. אנשים מגיעים לפה בשביל להתפתח. זה מייצר חדשנות. יש כאן רקע פוליטי וחברתי מורכב, סוציאליזם וקומוניזם לשעבר ואפילו אנרכיזם פוסט נפילת החומה. כל זה משפיע על הטכנולוגיה שנוצרת בעיר".

"אחד מההבדלים הגדולים נובעים ממעורבות התאגידים הגרמנים הגדולים בתעשייה. ישראלים לפעמים ימצאו את עצמם בחממת פיתוח דיגיטלית של חברת פורשה או אקסלרטור של אדידס. התאגידים הגרמניים רעבים לחדשנות, וכאן בברלין מתרחשים שיתופי-פעולה שלא היו מתאפשרים בישראל".

שואלים אותך מישראל איך זה לחיות בברלין?

"שואלים אותי איך אני מסתדר בברלין בלי גרמנית, אבל גיליתי שאני לא ממש צריך אותה. השפה המקצועית פה לעסקים היא בסופו של יום אנגלית. תעשיית ההייטק כאן היא כל-כך בינלאומית, עד שאתה כמעט אף פעם לא נמצא בחדר עם גרמנים בלבד. בנוסף, האיזון בין העבודה לחיים הוא הרבה יותר טוב. תרבות העבודה האירופית במדינת רווחה היא מאוד נוחה. אנחנו הישראלים עובדים הרבה שעות, וזה חריג. זה מאוד עוזר לנו לשמור על איזון כשהסטטוס-קוו מסביבך הוא מקסימום תשע שעות עבודה ביום.

"גם איכות החיים כאן טובה, ועלות המחיה מאפשרת לעשות הרבה ניסויים, שהיו קשים יותר לעשות בלונדון. בערים יקרות קשה לקחת סיכון מבחינה עסקית: מרחב הטעות שלך מוגדר על-ידי המשאבים, והם מוגבלים בעיר יקרה כמו לונדון או תל-אביב. אנחנו חושבים שבגלל זה אפשר לבצע השקעות טובות יותר בברלין. אפילו מבחינת העסקה, אפשר לשכור כאן מהנדסים או חוקרים מצוינים בקנה מידה גלובלי, במשכורות הנמוכות בדרך כלל ב-30% מהמשכורות בישראל".

יש תדמית חיובית לישראלים בתחום בברלין?

"אני חושב שזה בהחלט פותח דלתות. יש הערכה גדולה למה שישראל השיגה בתור מעצמת טק. אולי קשה לראות לפעמים מתוך ישראל עד כמה המוניטין שלה גדול, אבל אנחנו מדינה ש'מכה הרבה מעבר למשקל שלה'. יש פער עצום בין כמה ישראל מאוזכרת, מצוטטת ומגלמת מודל חיקוי - לבין הגודל הממשי שלה. ההבנה שהישראלים עלו על משהו, פיתחו איזו נוסחה לחדשנות, היא גורפת. יש קבלות ליומרה הישראלית, ואנשים באירופה, וגם בברלין, מכירים בהן. זה עוזר לישראלים רבים להשתלב כאן בתעשייה".

"אם אתה בא היום לברלין ואומר ששירתת ב-8200, המשקיעים הגרמנים ייתנו לך צ'ק פתוח", אומר בחצי-צחוק מקס למלה, המייסד-שותף של חן זמיר ב"פרוגסטר", בפגישה שמתקיימת במטה החברה בלב ברלין. מהקומה החמישית של הבניין שומעים ציוץ ציפורים והנוף הפתוח שמסביב שונה מאוד מזה של שדרות רוטשילד או של הרצליה פיתוח, וכולל כנסייה, בריכת מים, שדרות רחבות ולא יותר מדי בני אדם. השניים מודעים היטב לתדמית החיובית של הסטארט-אפיסט הישראלי בברלין, וגם לכך שמספר רב של ישראלים עוברים לעיר. חלק מהם באים לעבוד אצלם. "כשעשיתי את צעדיי הראשונים בתעשיית ההייטק בברלין ב-2010, המשקיעים כיוונו אותנו לאקזיט של 100 מיליון אירו", אומר למלה, במקור מדרום גרמניה. "עכשיו מיליארד אירו זה המינימום, ויש רצון להתרחב ברמה העולמית".

זה גם הכיוון של פרוגסטר, שבקרוב תגייס כסף בסיבוב נוסף. הם מודעים לצורך לגייס עובדים ישראלים, ורוב חטיבת האנליטיקס בחברה, אומר זמיר, היא ישראלית. "בתחום אבטחת התשלומים, לעובדים ישראלים יש יתרון כיוון שהשוק הרבה יותר מבוגר ויש בארץ כוח-אדם הרבה יותר מנוסה. בעוד שבגרמניה יש הרבה מאוד חוקרי דאטה שמגיעים ישר מהקמפוס, בישראל אתה יכול לקבל אנשים עם ניסיון בתחום ספציפי, כמו סייבר".

איך אתם דואגים לגייס כוח-אדם ישראלי?

"זה לא רק באמצעות מילקי", הוא צוחק. "אני חושב שאנחנו אטרקטיביים לישראלים שרוצים לעבור לברלין. אנחנו כמעט לא עושים גיוס אקטיבי בישראל, פרוגסטר פחות או יותר ידועה בברלין כחברה ישראלית-גרמנית: אז אם אתה ישראלי שרוצה לעבור לכאן, או שאתה נמצא בברלין ומחפש עבודה, יש סיכוי שכבר תפנה אלינו. האנשים שלנו שמחים לגור כאן בעיר, זו נקודה חשובה מאוד מבחינתנו".

מה הופך אותם לשמחים להיות בברלין?

"קשה למצוא עיר טובה יותר לגור בה מבחינת איכות החיים, וגם סגנון העבודה שונה מזה שבעמק הסיליקון או בתל-אביב. זה לא שאנשים עובדים כאן עד שלוש אחר הצהריים והולכים הביתה, אבל שעות העבודה יותר הגיוניות. אנחנו לא מאמינים שעובד צריך לעבוד מסביב לשעון, ולא בטוח עד כמה המודל האמריקאי של עבודה למשך שעות ארוכות הוא בכלל פרודוקטיבי. אנחנו רוצים להיות החברה המובילה בשוק, בוודאי, אבל לא חושבים שהיינו יכולים להצליח יותר אם היינו עוברים מקום. בכל מקרה - זה נגד התרבות שלנו".

כחלק מהניסיונות של עיריית ברלין לקדם את מעמדה בתחום ההייטק, היא מפעילה קרן מיוחדת, "ברלין פרטנר", שבין השאר מזמינה יזמים בינלאומיים לסיורים מקיפים בעיר, הכוללים מפגשים עם משקיעים, הצגת הטכנולוגיה שלהם וחיבור עם סטארט-אפיסטים מקומיים. הגרמנים מעוניינים למשוך אליהם כמה שיותר חברות, בין השאר על רקע הברקזיט הבריטי והתערערות מעמדה של לונדון כבירת הסטארט-אפ האירופית. כמה ימים לפני מפגש ההייטקיסטים הישראלים, למשל, עליתי לקומה השלישית במתחם WeWork בהאקשר-מרקט בברלין, כדי לפגוש בנציגי עשר חברות בתחום הפינטק, רובם מישראל, שהיו בסיור בן שבועיים בעיר.

באותו היום, הסיור כלל שיחה עם סמיר אל-עלאמי, יזם בריטי ממוצא לובי, שבימים אלה עומד בראש סטארט-אפ גרמני הנקרא Doctorly, שמסייע לרופאים גרמניים לנהל את הטיפול בחולים. המבקרים מישראל ישבו על הספות הרכות, בין פינות עבודה אטומות לרעש לשולחנות שבהם ישבו מי ששכרו מקום במתחם ב-750 אירו לחודש. לדברי מנהלת הפעילות הישראלית של החברה בברלין, כל המקומות במתחם זה כבר נתפסו, ובימים אלה עובדת WeWork, שנוסדה בישראל, על השקת ארבעה מיקומים חדשים בברלין, כדי לענות על הביקוש. למעשה, על רקע הבום בתעשיית הסטארט-אפ, מחירי המשרדים בברלין זינקו בחדות בשנים האחרונות.

גם אל-עלאמי מחובר לסצינת הסטארט-אפ הישראלית בברלין. אחת מהקרנות שהשקיעו בו היא Target Global, שבראשה עומד ירון ולר, אחד הישראלים הבכירים ביותר בתעשיית הסטארט-אפ הברלינאית. ולר כבר עבד בברלין בתחום השקעות הון סיכון כבר לפני יותר מעשור, כחלק מאחד מגופי ההשקעות האחראים לצמיחת התחום - Hasso Platner Ventures - ועומד כיום בראש הקרן, לצד היותו שותף-מנהל ב-Hasso Platner.

אל-עלאמי דווקא לא הסכים עם הישראלים בנוגע לכמה מהמאפיינים של העבודה בברלין: "כדי לגייס כסף בגרמניה, עדיף שיהיה לך משקיע ראשוני מחובר (אנג'ל) שיפתח לך את הדלתות ויגרום לאנשים להקשיב לך למשך שעה, ולא רק לחמש דקות. וכדאי שתדעו שהגרמנים שמרנים, גם בנוגע לכסף. קשה לגייס משקיעים".

במטבחון הקטן של המתחם פגשתי את טום, שבא במקרה לבקר את אחותו נדין, שהיא אחת מהאחראיות על ניהול המקום. שניהם גרמנים-ישראלים, גדלו ולמדו בברלין ובילו קצת בארץ לפני שחזרו לגרמניה. טום סיפר שהתדמית של עבודה בסטארט-אפ במשפחות הגרמניות השתנתה בשנים האחרונות. "פעם זו הייתה נחשבת לעבודה לא-רצינית", אמר, "אבל כיום, כשאתה אומר שאתה עובד בסטארט-אפ או בחברת טכנולוגיה, זה נחשב למשהו נחשק".

טום עובד בחברה ישראלית-גרמנית נוספת שיוסדה בברלין, צייטגולד. החברה מסייעת לבעלי עסקים קטנים להתמודד עם שלל הקבלות, הביטוחים, התשלומים והספקים שהם מקבלים מדי חודש מחד, ועם הדרישות הרגולטוריות המחמירות בגרמניה מנגד, כדי לנהל בהצלחה את עסקיהם. כל בעל עסק שרוכש את שירותי החברה, שולח אליה מדי חודש מעטפה מלאה במסמכים, שם הם הופכים דיגיטליים ונגישים לבעלי העסקים.

צייטגולד נוסדה על-ידי שני שותפים גרמנים, שטפן ישונק ויאן דיפן, שחברו לשותף ישראלי - קובי אלדר. "קובי היה קצין ב-8200", מספר דיפן בפגישה בבית הקפה מאייריי בפרנצלאואר ברג, ששימש כשדה הניסויים והפיתוח של המוצר של החברה. דיפן מבטא את שמה של היחידה בעברית. "הכרנו את קובי דרך חברים משותפים שלמדו בסטנפורד", הוא אומר. סנדרה הירש, בעלת בית הקפה, שהייתה שותפה לתכנון המוצר ולעתים טסה לישראל כדי להציג כיצד הוא מסייע לה, אומרת שנהנתה לעבוד עם אנשי התוכנה הישראלים של צייטגולד: "התרשמתי מהמחויבות הטוטאלית שלהם לעבודה ומהיצירתיות שלהם. הם לקחו אותי ברצינות. אני חושבת שזה די מיוחד למפתחים מישראל".

החברה הוקמה לפני שלוש שנים ומאז פתחה מרכז פיתוח בישראל, שבו עובדים 20 מפתחים, לצד העסקת ישראלים בברלין כחלק מכוח-האדם שלה בעיר, המונה 30 עובדים. היא גייסה כ-15 מיליון יורו בשני סבבים עד כה.

"חמשת העובדים הראשונים שלנו היו ארבעה מפתחים ישראלים מ-8200 ובחורה אחת מברלין", מספר דיפן. "בשנה הראשונה הבאנו את המפתחים לברלין, ובינתיים הם חזרו לישראל, אבל אנחנו עדיין נותנים לכל עובד את האפשרות לעבור לברלין לכמה זמן שהם רוצים. יש לנו דירה של החברה והם יכולים לבוא ולעבוד מכאן. הרבה עושים זאת. בקיץ הקרוב, אני חושב, כולם יברחו מהחום לכאן".

כחברה גרמנית-ישראלית, אומר דיפן, לצייטגולד יש אופי מיוחד: "אנחנו חוגגים חנוכה וחג מולד ביחד, אנחנו עושים ברביקיו של החברה על מנגלים נפרדים בגלל הכשרות, ומתאימים את עצמנו לימי העבודה השונים בין ישראל לגרמניה".

דיפן אומר כי הוא סבור שהפן הברלינאי של פעילות החברה עוזר להם לגייס מפתחים מוכשרים: "זה מתכון מצוין להעסקת כוח-אדם איכותי, אנחנו יכולים להעסיק ישראלים מוכשרים בברלין, וגם בתל-אביב. כיום יש לפחות שלושה עובדים שהעדיפו לגור כאן בברלין ולא בתל-אביב. לפעמים יש גם מקרים הפוכים, של גרמנים שמעדיפים לעבור לתקופה קצרה לתל-אביב. למען האמת, אני מופתע שעוד חברות גרמניות לא עושות זאת, יש משהו בחיבור הישראלי-גרמני שעובד מצוין".

בחזרה אל פגישת ההייטקיסטים הישראלים בבר. מי שיזם את האירוע הוא אורי כהן, 35, מעצב מנוסה שעבד בחברות סטארט-אפ ישראליות וגרמניות, ושעבר לברלין לפני חמש שנים. "העבודה בחברות סטארט-אפ גרמניות די שונה מהעבודה בחברות שאנחנו רגילים אליהן מישראל", סיפר. "חשבתי שיהיה נחמד ליצור פורום חופשי, בלי ספונסרים ובלי נטוורקינג, שבו נוכל לדבר אחד עם השני ולחלוק חוויות. אני משתדל שזה יהיה כמה שיותר טבעי, ואם אפשר, גם קהילתי", אמר. הוא סיפר כי לפעמים מגיעים עשרות ישראלים למפגשים, וביניהם גם כאלו שהגיעו לעיר לאחרונה ומחפשים ליצור קשרים כדי למצוא עבודה.

באותו הערב נעה השיחה בין המלצות על קואוצ'רים ארגוניים לבין המלצות על סדנאות שבהן אפשר ללמוד נגרות. שמות של חברות הייטק נזרקו לאוויר, ודעות הוחלפו על מקומות עבודה טובים בברלין. סצנת הסטארט-אפים בברלין עדיין אינה משתווה לזו של ישראל או של עמק הסיליקון, אבל כמו בהן - גם בבירת גרמניה חלק גדול ממנה מדבר עברית.