לפעמים גם מעבר לנגב מתוך שליחות גורר שריקות בוז בעיתונות הכלכלית, יעיד על כך פרופ' גדעון סהר, מנהל המחלקה לכירורגיית לב וחזה בבבית החולים סורוקה. פרופ' סהר הוא מומחה בתחום יוקרתי, שוויתר על קליניקה פרטית במרכז, שיכולה הייתה לייצר לו הכנסה של מיליונים, כדי לחזק את הרפואה הציבורית בדרום, אך כיכב על דפי העיתונים דווקא כמי שעמד בראש רשימת שיאני השכר במגזר הציבורי.
לא עזרו ההסברים על הציונות שלו, על ההכנסה האלטרנטיבית הגבוהה פי כמה שיכלה להיות לו, על מומחיותו הנדירה ועל התרומה שהשיא לבריאות הנגב, העובדה שהוא הרוויח סכום 6 ספרתי לחודש פשוט הוציאה עתונאים מסוימים מהכלים. בארצנו היקרה כולם רוצים מריטוקרטיה, אבל שונאים לתגמל את המצוינים באמת.
ולמה נזכרתי בכל זה? כי בימים אלה מתנהל קמפיין דומה בפשטנותו בתקשורת הכלכלית, הפעם נגד "מפונקי 8200" שלא ששים לעבור לנגב, ללקיה, סליחה לצומת לקית.
גילוי נאות: אני שירתי 5 שנים ביחידה 8200. לכן אני יודע שאת העבודה המקצועית ב-8200 מובילים פעמים רבות קציני קבע, נגדים ואזרחים עובדי צה"ל, מהמבריקים ביותר שיש למדינה הזאת להציע. אבל האמת היא שב-8200 עוברים מדי שנה אלפי אנשים, רובם טובים, חלקם מצוינים, חלקם הופכים ליזמים מצליחים, חלקם למפתחים אפרוריים. מיעוטנו, כמוני, מגיעים ר"ל לעיתונות.
החיים הם הרי קצת יותר מורכבים מטור בעיתון, ואנשים בוחרים במקום עבודה זה או אחר משיקולים שונים ומגוונים. יש כאלה שחיידק היזמות קודח בהם, יש כאלה שרוצים לנהל, יש כאלה שמחפשים ביטחון תעסוקתי, יש כאלה שלא מתפשרים על עניין בעבודה, יש כאלה שמונעים מתחושת שליחות ויש גם כאלה שבעבורם חניה פרטית סמוך למקום העבודה במרכז תל-אביב היא בחזקת ייהרג ובל יעבור. עבור כולם המיקום - הסביבה שבה יחיו ויגדלו ילדים - הוא פקטור משמעותי.
לא כל אחד מסוגל להיות יזם, לא כל אחד שיוצא מ-8200 הופך לגיל שויד, ולא כל אחד שנשאר ב-8200 לתקופה קצרה או ארוכה הוא בינוני. 8200 מציעה למי שכן נשאר בה קצת יותר. 8200 מציעה לאנשיה משהו שלא קיים בשוק הפרטי - אתגרים מחשבתיים עצומים, תחושת שליחות והתעסקות יומיומית עם חומר מודיעיני מסווג, אבל כן, לבוגרי 8200 יש אפשרויות אחרות רבות, נוחות, מעניינות לפרקים ומשתלמות כלכלית הרבה יותר, והצבא נאלץ בעל כורחו להילחם על האנשים האלה בשוק החופשי.
קשה להפריז בחשיבות של 8200 לקיומה התקין של המדינה, וקשה להפריז בחשיבות היכולת להשאיר אנשים טובים ביחידה גם אם רק לשנים ספורות. לכן האתגר של הצבא במקרה הזה הוא אתגר כמעט קיומי. דעתי זה כ-20 שנה היא שאת 8200 יש לאזרח חלקית, ובוודאי שלא להעביר במלואה לנגב תחת מחאתם של מיטב אנשיה. המדים, הביורוקרטיה, התנאים הפיזיים, המסגרת הקשוחה - כל אלה מקשים כבר היום על טובי המוחות להישאר ביחידה, ויש לדון בחרדת קודש באפשרות שהמעבר ללקית יקשה זאת עליהם עוד יותר ואף חלילה יהפוך זאת עבורם לבלתי אפשרי. בכל אופן, 8200 היא אי של מצוינות יוצאת דופן בארץ ובעולם, ויש לשמור עליו בשבע עיניים, גם מפני כותבי הטורים.
■ הכותב הוא סמנכ"ל דיגיטל ב"גלובס".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
