דחיית הטלת המכסים של ארה"ב: התזמון ממש לא מקרי

לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ יש בימים אלה שתי חזיתות פתוחות מול האיחוד האירופי. האחת היא בנושא הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן מ-2015, שאירופה רוצה לשמר והוא שוקל לבטל; השנייה היא בנושא גירעון הסחר הגדול בין ארה"ב לאיחוד, שאירופה רוצה לשמר והוא רוצה לצמצם על ידי מכסי מגן והסכמי סחר.

שתי החזיתות נפתחו ביוזמתו של טראמפ, וכבר שבועות ארוכים ששרי חוץ ואוצר, נציגים רשמיים ומנהיגי מדינות מהמערב מתרוצצים בין בירות אירופה לוושינגטון בניסיון להסדיר אותן. הדיונים בהן נעשים במקביל וההכרעה בהן מתכנסת לשבועות הקרובים: ב-12 במאי צפוי טראמפ להודיע על עמדת ארה"ב בנוגע להסכם הגרעין עם איראן, ושבועיים לאחר מכך - לאחר הארכה ברגע האחרון שהוכרזה אתמול - תסתיים ההחרגה שהעניק ממשל טראמפ למכסים על פלדה ואלומיניום לאיחוד האירופי.

האם מדובר בצירוף מקרים ובתזמון מקרי? לא ממש.

נראה כי בעבור טראמפ, שתי הסוגיות עשויות להיות כרוכות זו בזו. כפי שעשה במקרה הצפון-הקוריאני, טראמפ עשוי לנצל את הדיונים המקבילים על הסכם סחר אירופי-אמריקאי ועל הסכם הגרעין כדי להפעיל לחץ על האיחוד בסוגיה האיראנית - ולהיפך.

לגבי צפון קוריאה השיטה עבדה עד כה בהצלחה. טראמפ התגאה בה במסיבת עיתונאים שקיים עם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל שלשום (ו'). הוא התייחס במסיבת העיתונים לפסגת הפיוס ההיסטורית בין מנהיגי דרום קוריאה לצפון קוריאה, ושיבח את עצמו על כך שהצליח לגרום לסין - שצפון קוריאה היא במידה רבה מדינת-חסות שלה - לפעול בנושא, בעזרת האיום על הסחר בין המדינות.

"כולם הופתעו מהעמדה התקיפה של נשיא סין (כלפי צפון קוריאה)", אמר טראמפ בנוגע לשיחות הפיוס שהחלו בסוף השבוע, "כולם אמרו שהוא רק ידבר אך לא יבצע שום דבר, אבל הוא עשה זאת. הוא עשה זאת בשל מערכת היחסים של ארה"ב וסין, וגם בגלל העובדה שאנחנו דנים בימים אלה בהסכם סחר, שאני מעריך שהוא מאוד חשוב בשבילו".

המסר למרקל, שעמדה לידו, היה ברור. כמו נשיא צרפת עמנואל מקרון שביקר בוושינגטון כמה ימים לפניה, באה מרקל בראש ובראשונה כדי לדון באיום על הסחר בין המדינות. גם הוא חשוב מאוד בשבילה.

בנוסף, גם בעבור האיחוד האירופי יש היגיון בכריכת שתי הסוגיות יחד. אחרי הכול, מדובר באינטרסים כלכליים. גירעון הסחר בין ארה"ב לאיחוד האירופי עמד בשנה שעברה על 150 מיליארד אירו, ורק המכסים על פלדה ואלומיניום, למשל, עשויים לסכן בעבור האיחוד כ-3 מיליארד אירו מסכום זה, זאת בלי להתחשב במכסים הנוספים שאיים טראמפ להטיל על יצרניות הרכב הגרמניות, הקריטיות כל כך לכלכלה במדינה. וביחס להסכם הגרעין, הבום הכלכלי שאחרי שנות הסנקציות הרבות על איראן רק התחיל, וגרמניה כבר חזרה לסחר בשווי 3 מיליארד אירו בשנה. הסחר הצרפתי-איראני עמד על 2.5 מיליארד אירו.

ברור לכול כי אירופה מסתכלת בעניין על מאגרי הנפט העצומים של איראן כמקור אנרגיה עתידי, וכי ברגע שהדבר יתאפשר - הסחר בין האיחוד לאיראן יזנק. שתי החזיתות הפתוחות מאיימות על השגשוג הכלכלי של אירופה. אולי אפשר יהיה לוותר קצת באחת, כדי להשיג יותר באחרת. בכל מקרה, על ידי הכרזת הדדליינים העוקבים בשתי הסוגיות, יצר טראמפ מצב שבו האיחוד האירופי מחכה להחלטותיו. אתמול, שעות לפני הודעת הבית הלבן על כך שההחרגה ממכסים על פלדה ואלומיניום שהוענקה לאיחוד הוארכה בחודש, עסקו רוב כלי התקשורת בגרמניה בשאלה כיצד יכריע נשיא ארה"ב, ואם ימסור זאת בציוץ או בהודעה רשמית.

בעבור טראמפ, שרואה את יחסי החוץ של ארצו (ואולי את כל המדיניות האמריקאית) בפריזמה עסקית, מו"מ במקביל על שתי הסוגיות משרת את מטרתו. "מנופי השפעה (Leverage)", כתב בספרו "אמנות העסקה", "אל תעשו עסקה בלעדיהם. חזקו אותם".