עוד הצנחה, הפעם לבנק לאומי

1. הפעם אפילו קרובים בוועדת המינויים, מומחים להצנחה בפני עצמם, לא האמינו למראה עיניהם. אחרי חודשים של הצגה מתוכננת היטב, הודעות בעיתונים המזמינות מועמדים, בחינת מסמכים, שמיעה, דיונים ועוד דיונים - שוב יזמה ראשת ועדת המינויים של בנק ישראל, אילה פרוקצ'יה, בתמיכה של הנגידה קרנית פלוג (הסמכות הרוחנית), פנייה למי שאיננו ברשימות. היא אפילו מצהירה שהיא מייעדת אותו לתפקיד יו"ר, מה שאיננו בסמכותה. הפעם זה יורם טורבוביץ' ללאומי, ולא מזמן זה היה ירום אריאב לדיסקונט.

האם היא ידעה כל הזמן שזה מה שהולך לקרות ולא יידעה את החברים? אולי. ומה זה אומר על מעמד הוועדה? שהיא לא יותר מוועדת קישוט. שהיו"ר לא מעריכה אף אחד אלא את גחמותיה, מכריה ומועדפיה.

2. איך בוחרים דירקטור, על מי ממליצים כיו"ר לבנק בלי גרעין שליטה? בשבוע שעבר פורסמה כאן כתבה על הבחירה המתקרבת (כולל פרסום על מועמדותו של סאמר חאג' יחיא לתפקיד), ובין היתר צוטט מכתב שנכתב על ידי או ביוזמת פרוקצ'יה, שהוגש לבית המשפט, לפיו תהליך הבחירה נעשה בדרך של "הערכה והתרשמות". ממה נוהגים פקידים בכירים, אפילו כשהם שופטים בדימוס, להתרשם? מאלה שמזכירים להם את עצמם. שדומים לה. מבינים זה את שפתו האילמת של זה.

המועמדות של סאמר חאג' יחיא עמדה מול הוועדה לאורך כל החודשיים האחרונים, ושיחות בעניין נוהלו אף מול ראשי בנק ישראל ולאומי. איך קרה שהמועמדות שלו נפלה ברגע האחרון? אולי לא התכוונו לזה בכלל? אולי הייתה זו הטעייה מכוונת להסיט את תשומת הלב למקום אחר ואז להנחית, כאילו בלית ברירה, מישהו שדומה לנו - מישהו שמבין היטב ביורוקרטיה, פקידות, רגולציה, שלטון. זר לא יגיע אל ההר - מחשש שיתברר כמוזר. מחשש שישבש את הסדר.

3. טורבוביץ' ואריאב, הם לא הסיפור. הסיפור הגדול הוא המלחמה והמאמץ הרב תחומי על שמירת ההגמוניה של מי ועל ידי אלה המחזיקים בה כבר 70 שנה: הפקידות המזוהה עם הממסד. הפקידות שגדלה וחונכה על עליונות התרבות של המייסדים ויורשיהם.

היום 1 במאי. חג הפועלים. אלה שעובדים קשה ומאחוריהם מסתתרים פקידים ממשלתיים עם פנסיות תקציביות מתנפחות, סידורים פנימיים, דרגות, חבר מביא חבר, חברה שומרת על חברה - וכולם מטרטרים את הפועלים בביורוקרטיה, הוראות ותקנות שמועילות רק לפקידות ולממסד ששומר עליה.

4. מי שהולך לבחור בקרוב את היו"ר הבא של הוועדה, שרת המשפטים איילת שקד, לאחר הוועצות עם נשיאת העליון אסתר חיות - ראוי שיחשבו גם על מכלול האנשים שחיים כאן. על שוויון ההזדמנויות. לא שוב אותה דמות, מאותו דבר, מאותה חברה.