ביהמ"ש מתחיל להכיר בזכויות נשים

בתקופה האחרונה התוודענו לשתי ידיעות חדשותיות הנוגעות לזכויות נשים - הידיעה על זכייתה של מאי פטאל בתביעה האזרחית שהגישה נגד המפקד שהטריד אותה מינית, לירן חג'בי; והידיעה על החלטתו של ממלא-מקום נציב שירות המדינה, לפיה לא תועבר מתפקידה הפרקליטה שהתלוננה נגד פרקליט מחוז חיפה, עמית איסמן, וזאת בניגוד להמלצת אגף המשמעת בנציבות.

לכל אחת מהידיעות הללו לחוד, ולשתיהן יחד, יש פנים עצובות ומשמחות כאחד. זכייתה של מאי משמחת ומעניקה תקווה והשראה לנשים ולמתלוננות כי ניתן למצוא מזור במערכת המשפט. אמנם הדרך תהיה קשה ולא פשוטה, והיא כרוכה במשאבים רבים - אבל לא הכול עוד אבוד, וייתכן שדווקא כאן מתחיל השינוי.

בצד הידיעה על זכייתה של מאי, הידיעה על החלטתו של ממלא-מקום נציב שירות המדינה, מעלה תקווה אף היא. שכן פעם, נשים חששו לפנות למשטרה או להליכים משמעתיים מקבילים, בתלונות נגד אנשי ציבור, נוכח החשש מפני גינוי והוקעה חברתית כמו גם התמודדות עם ההליך הארוך, המייגע והסוחט נפשית. הפיכת ההחלטה של אגף המשמעת והשארת המתלוננת בתפקידה, וזאת למרות סירובה למסור שמות מתלוננות נוספות, מחזקת את המתלוננות בהליך ואת זכויותיהן.

אבל בואו לא נמהר לחגוג - יש לקרוא את הדברים כהווייתם. מאי פנתה להליך אזרחי כיון שההליך הפלילי אינו אפקטיבי, ולרוב הסיכויים להגיע להרשעה בעבירות מין אינם גבוהים. כך למשל, במקרה של מאי, לירן חג'בי אמנם הורשע, הורד בדרגה, הודח מתפקידו וקיבל עונש של שנתיים מאסר על-תנאי, אך בכך התמצתה הענישה נגדו. בדומה לכך הסתיימה פרשת אופק בוכריס. כולנו מכירות את המספרים העגומים של המקרים המבשילים לכדי כתב אישום, לא כל שכן להרשעה וענישה מהותית והולמת.

במקביל, אמנם זכויותיה של הפרקליטה המתלוננת על איסמן הושבו והיא לא תודח מתפקידה, אולם ההחלטה הראשונה בעניינה מקוממת ומהווה נורה אדומה למערכת. הצבת נשים במקום שבו הן נדרשות לחשוף מתלוננות אחרות, כתנאי לבירור תלונתן, או חמור מכך - כתנאי להמשך עבודתן - זו החלטה עגומה, וטוב שבוטלה. בנוסף, ברור לכל כי ההליכים בעניינו של איסמן רחוקים מסיום. הוא עדיין משמש בתפקידו כפרקליט מחוז חיפה, ושימוע בעניינו טרם התקיים. כמו כן, הנציבות מסרבת לפרסם פרטים בעניין התלונות נגדו.

ועדיין, מדובר בשתי ידיעות משמחות, המצביעות על ניצנים של שינוי חברתי ומערכתי. הפנייה להליך המשפטי האזרחי פותחת דרך פעולה נוספת, אפקטיבית לא פחות, שמאפשרת לנפגעות לקבל את יומן בבית משפט ולהטיל, גם אם במקצת, אחריות על הפוגע. הליכים אלה והחלטות שיפוטיות הפוסקות פיצויים נזיקיים לנפגעות, מחזירים את האמון במערכת המשפט, ובמקביל מחזירים לנפגעות את השליטה לידיהן ויוצרים תחושה שהתהליך לא היה לשווא.

ההחלטה המשמעתית בעניינה של הפרקליטה מחזקת נשים המעוניינות להתלונן בשני רבדים שונים: היא מחלישה את החשש התמידי בגין הוקעה ותשלום מחיר אישי ומקצועי כבד בשל הגשת התלונה עצמה; שנית, היא מחזקת את הסולידריות בין נשים, על-מנת שאלה לא יחששו להתלונן בפני קולגות ואלה האחרונות לא ייאלצו לחשוף נשים ששמו בהן את מבטחן.

וכך, הידיעות הללו קשורות זו לזו, מזינות זו את זו,ומעידות על מגמה חיובית: ככל שיותר נשים ימצאו מזור במערכת המשפט - כך יותר נשים יאמינו שיש להן את היכולת ואת התמיכה לעשות את הצעד הראשון ולהתלונן. כך מעלים את אמון הציבור בבית המשפט. כי הציבור זה גם אנחנו, הנשים.

■ הכותבות הן עורכות דין, ממייסדות עמותת "כולן" וממארגנות צעדת השרמוטות תל-אביב.