הכשלים הקשים של מח"ש

בתחילת השבוע חשפנו כי בתוך הפרקליטות יש התלבטות קשה, האם להגיש ערעור לעליון על הזיכוי של אלון חסן מכל האישומים נגדו. בתיק של ניצב בדימוס, ניסו שחם, ההתלבטות בפרקליטות האם להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי היא קשה אפילו יותר. שחם, נזכיר, זוכה על-ידי השופט בני שגיא מרוב האישומים נגדו ומכל האישומים בהפרת אמונים, והורשע בעבירה אחת של מעשה מגונה בכך שנישק בכפייה שוטרת.

גורמים בכירים בפרקליטות עמם שוחחנו אומרים כי יש בפרקליטות כעס על העמדה הנורמטיבית המרוככת שהציג השופט שגיא בתיק שחם לגבי עבירה של הפרת אמונים. לדבריהם, כאשר הוכח כי קצין משטרה בכיר עסק בקידום שוטרות שהיו לו יחסים אינטימיים עמן, ברור שמדובר בהפרת אמונים.

מצד שני, בפרקליטות מודעים לכך שהיו כשלים לא פשוטים בניהול התיק על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) ותקלות מביכות ממש במהלך החקירות בתיק שהביאו לזיכוי הכמעט גורף של שחם. בכלל, לא מדובר בתיק הראשון שבו מח"ש כשלה. התנהלות פגומה של מח"ש ניתן לראות גם באופן שבו מנוהל תיק רונאל פישר-רות דוד.

אחת הבעיות של מח"ש היא בעיה מבנית, בכך שהחוקרים של היחידה וגם התובעים שלה מנוהלים על-ידי אותם אנשים. אין דבר דומה לזה בשום מקום בשירות הציבורי. למשל, תיקים של חשודים "רגילים" נחקרים על-ידי המשטרה ורק אחר-כך מועברים לפרקליטות לצורך קבלת החלטה האם יש בסיס ראייתי להעמדה לדין.

בכך מהווה הפרקליטות מעין ערכאת ביקורת על הגוף החוקר. לעומת זאת, במח"ש אין את הביקורת הזאת. פרקליט במח"ש יתקשה מאוד להצביע על כשלים בחקירה, שכן הבוסים שלו הם אותם בוסים של החוקרים שהיו אחראים על ניהול החקירה.

מח"ש הוקמה במקור כדי לטפל באלימות שוטרים, וגם כאן היא נכשלת. אבל נראה כי אין לה את הכלים המספיקים לעסוק בתיקי שחיתות, דוגמת תיק רונאל פישר, או בתיקים של עבירות מין חמורות שגם בהם היא עוסקת לא מעט.

לאור הכישלונות של מח"ש בתיקי ניסו שחם, רונאל פישר ובתיקים נוספים, אולי הגיע הזמן לפצל את היחידה לגוף אחד, קטן ואיכותי, שיעסוק רק בניהול התביעות נגד השוטרים; ובגוף נפרד, שיעסוק בחקירות.