שגרירות ארה"ב בירושלים: נדחו העתירות נגד פטור ההקמה

בית המשפט העליון, בהרכב של 3 שופטים, נעם סולברג, ג'ורג' קרא ויוסף אלרון, דחה את שתי עתירות שהוגשו נגד מתן הפטור של שר האוצר משה כחלון לשגרירות ארה"ב בירושלים. העתירות מתייחסות לעבודות התאמת מבנה הקונסוליה האמריקאית בשכונת ארנונה בירושלים ללשכת השגריר, הצפוי לעבור כבר בחודש מאי הקרוב. העבודות, שאושרו גם על-ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה, כוללות הקמת חומה בת למעלה מ-3 מטרים גובה וסלילת כביש מילוט.

לאחר אישור הפטור הוגשו בתחילת החודש שתי עתירות לבג"ץ - האחת על-ידי עו"ד שחר בן-מאיר שעתר כאזרח המדינה; והשנייה על-ידי עמותה שבה חברים תושבי שכונת ארנונה בירושלים, אשר חשים נפגעים מהעבודות המתוכננות להתבצע עקב מתן הפטור. בשתי העתירות נטען כי הפטור שניתן על-ידי שר האוצר אינו ממלא את דרישות הדין שמחייב סעיף 266 לחוק התכנון והבנייה.

על-פי הסעיף המדובר, ניתן לתת פטור במקרים חריגים לביצוע עבודות לצורך מימוש מיזם "בעל חשיבות ודחיפות לאומית", כאשר העבודות והשימושים יהיו "זמניים". עו"ד בן-מאיר טען בעתירה שהגיש כי לא מדובר בפרויקט בעל חשיבות לאומית, וכי קיים חשש שהמיזם אינו זמני אלא קבוע.

בנוסף, תושבי שכונת ארנונה טענו בעתירה כי ייפגעו כתוצאה מהפטור, שכן מתחם הקונסוליה נמצא ברחוב המזרחי של השכונה, ממנו נשקף הנוף הפתוח אל עבר מדבר יהודה והרי מואב; וכי בניית החומה כמתבקש בפטור תסתיר את הנוף.

מנגד, המדינה טענה כי אכן מדובר בפרויקט בעל חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה ובאירוע היסטורי המשפיע על יחסי ישראל וארה"ב, שכן הוא נותן ביטוי מעשי של הכרזת ארה"ב על הכרתה בירושלים כבירת ישראל.

באשר לנושא הזמניות טענה המדינה כי הפטור ניתן ל-3 שנים בלבד, כשלאחריהן השטח יוחזר לקדמותו, אלא אם כן העבודות והשימושים יוסדרו כדין. לשיטת המדינה, ודאי שלא מדובר בעבודות קבע, מאחר שאין לדעת כיום היכן תמוקם בסופו של יום שגרירות ארה"ב הקבועה.

לעניין החומה ודרך המילוט טענה המדינה כי מדובר בהגבהה קלה של חומה קיימת, וכי דרך המילוט היא תוואי זמני שיעבור על אדמות רשות מקרקעי ישראל.

השופט סולברג, בהסכמת השופטים קרא ואלרון, החליט לדחות את העתירות ונימק את ההחלטה בכך שאין עוררין על כך שמדובר בסעיף "חריג", במסגרתו ניתנת רשות לעקוף את הליכי התכנון והבנייה הרגילים נוכח קיומו של צורך מיוחד. הוא ציין כי האפשרות לבצע עבודות ללא היתר אכן פוגעת בעקרונות היסוד של דיני התכנון והבנייה, שאמורים להיות שקופים ופתוחים להתנגדויות, אך לכן החוק הגביל את האפשרות למתן הפטור למקרים חריגים בלבד, זמניים, בעלי דחיפות וחשיבות לאומית.

"שוכנעתי כי עניינו בא בגדרם של אותם מצבים חריגים, וכי אכן מתמלאים התנאים שקבע המחוקק", קבע סולברג, וציין גם בנוגע לחשיבות המיזם כי "אין צורך במומחיות רבה על-מנת להבחין בכך שהעברת שגרירות ארה"ב לירושלים היא בעלת חשיבות דיפלומטית ומדינית רבה עבור מדינת ישראל", ודחה את טענתו של בן-מאיר כי מדובר במיזם של מדינה זרה. "אכן מדובר באירוע ייחודי דיפלומטי באופיו , קרי, השחקנית הראשית בו היא ממשלת ארה"ב, ואף על-פי כן, חשיבותו למדינת ישראל אינה מוטלת בספק", קבע סולברג.

בהתייחס לטענת תושבי שכונת ארנונה כי אין דחיפות למימוש המיזם בשל העובדה שהתאריך שנקבע סמלי בלבד, סולברג דחה את הטענה בנימוק כי "מדובר בפרויקט ששותפים לו שני שחקנים במישור הבינלאומי. תאריך המעבר לא נקבע על-ידי המדינה אלא הוכרז על-ידי ממשלת ארה"ב, ויחד עם זאת המדינה רואה חשיבות לאומית להוצאת האירוע לפועל תוך שיתוף-פעולה עם הממשל האמריקאי".

לדבריו, "ההחלטה על העברת השגרירות היא החלטה אמריקאית שלא ניתן היה להיערך אליה מבחינה תכנונית. ממשלת ארה"ב מעוניינת בכך שהמעבר ייעשה במהירות האפשרית וקבעה תאריך סמלי לשם כך. אין צורך להכביר במילים על כך שבהקשר הדיפלומטי, וגם במשפט הבינלאומי, מעמדם ומשקלם של תאריכים אינו מועט, לבטח תאריכים הנושאים אופי סמלי", ציין סולברג וקבע כי מדובר במיזם בעל דחיפות לאומית המצדיק את מתן הפטור מהליכי התכנון והבנייה הרגילים.

בנוסף דחה סולברג את הטענה כי מדובר בפרויקט שאינו באמת זמני, וסופו להפוך קבוע, מאחר שארה"ב בוחנת כיום מספר חלופות להקמת שגרירות קבע. הוא אף חתם את פסק הדין בכך שאינו רואה במתן הפטור גורם לפגיעה בעלת היקף דרמטי.