העליון מחזיר את התוכנית להרחבת דן אכדיה לוועדה המחוזית

הקלפים נטרפים מחדש: בית המשפט העליון החליט היום (ד') להחזיר את התוכנית להרחבת מלון דן אכדיה בהרצליה, שכבר אושרה בוועדות התכנון, לשולחנה של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, במטרה שזו תבחן את ההשלכות התחבורתיות על כל אזור דרום-מערב הרצליה.

התוכנית, אותה יזמה רשת מלונות דן עוד בשנת 2006 וזכתה גם לתמיכת ראש העירייה דאז יעל גרמן, מגדילה פי 6 את היקף הבנייה במלון דן אכדיה הקיים, שכולל 208 חדרים, ומוסיפה עשרות אלפי מ"ר ב-3 בתי מלון נוספים ונפרדים בגובה 8-17 קומות, כך שהקומפלקס יכלול בסך-הכול 1,350 חדרי מלון וכן שטחי מסחר ואולמות אירועים וכנסים.

לאחר שהתוכנית להרחבת המלון אושרה בוועדה המחוזית ובמועצה הארצית, חל מפנה בעמדת העירייה, בשל העובדה שראש העירייה החדש משה פדלון התנגד לתוכנית, מה שהביא לעתירה יוצאת דופן שהגישה עיריית הרצליה והוועדה המקומית בראשות פדלון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בדרישה לבטל את החלטה של וועדות התכנון לאשר את התוכנית.

במאי 2016 קיבלה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר דפנה אבניאלי, את העתירה והורתה לבטל את החלטת המועצה הארצית ולהשיב את הדיון לוועדה המחוזית. עוד קבעה אבניאלי כי הוועדה המחוזית קיבלה את ההחלטה בחיפזון, על סמך בדיקה אקראית שנערכה שנתיים לפני הדיון ותוך התעלמות מההשלכות התחבורתיות ההרסניות על האזור שלא נבחנו כהלכה על-ידי הוועדה המחוזית.

משפחת פדרמן הגישה ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון, כאשר שופטי בית המשפט העליון, נעם סולברג, דוד מינץ ויעל וילנר, קיבלו למעשה את עמדת עיריית הרצליה והורו להחזיר את הדיון בנושא משמעויות עומסי התנועה הכרוכים בהרחבת המלון, אל הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה.

"נדגיש כי שנים רבות חלפו לבלי שוב על כל ההשלכות הנובעות מכך", ציינו ושפטי העליון בפסק הדין, וקבעו כי הוועדה המחוזית תבחן את נתוני העומס התחבורתי בעונת הקיץ בהתבסס על ספירת תנועה בחודשים יולי-אוגוסט, לפי חוות-דעת עדכנית מטעמם של הצדדים. "הוועדה תדון תשקול ותחליט כסמכותה על-פי שיקול-דעתה, ככל שתמצא שיש לשנות את החלטתה הקודמת". 

את עיריית הרצליה והוועדה המקומית ייצגה עו"ד אילנה בראף-שניר ממשרד הררי טויסטר.

כזכור, התוכנית הופקדה להתנגדויות הציבור בתחילת 2012 ואושרה לאחר שמיעת עשרות התנגדויות של תושבי הסביבה, שטענו כי התוכנית פוגעת במערך התחבורה באזור וחוסמת את הנוף לים. התושבים הגישו עתירה על החלטת הוועדה המחוזית לאשר את התוכנית, והעתירה נדחתה במחצית 2014, בכפוף להחזרת הדיון בעניין העומס התחבורתי לוועדה המחוזית, שנדרשה לחזור ולדון בסוגיה.

בדיון החוזר בוועדה המחוזית הציגה הוועדה המקומית חוות-דעת תחבורתית של המהנדס אפרים וינהבר מטעמה, שהמליץ לא לאשר את התוכנית - אלא אם תוגש תוכנית תנועתית לאזור דרום-מערב הרצליה, על-מנת לוודא כי השטחים החדשים לא יגרמו לעומסי תנועה כבדים. למרות זאת ולאחר ששמעה את טיעוני הצדדים, החליטה הוועדה המחוזית לתת שוב תוקף לתוכנית.

משמעות ההחלטה כלפי משפחת פדרמן מצד אחד חיובית, מאחר שהיא מאפשרת לבחון שוב רק את היבטי התחבורה, ולא לפתוח היבטים נוספים שכבר נבחנו על-ידי וועדות התכנון. יחד עם זאת, בית המשפט מעניק לוועדה המחוזית דרור לקבל החלטה חדשה לפי שיקול-דעתה ובהתאם לממצאים שיתקבלו עם הבחינה המעודכנת של עומסי התחבורה, מה שעשוי להשפיע גם על היקפי הבנייה הנגזרים בין היתר מעומסי התנועה.

בין לבין נבחר משה פדלון לראשות עיריית הרצליה, ובניגוד לתמיכתה הנלהבת של גרמן בתוכנית, פדלון סלד מאישור התוכנית, וחל שינוי מהותי בעמדת העירייה, לרבות בהרכבה החדש של מועצת העיר לאחר הבחירות.

הוועדה המקומית בראשות פדלון סברה כי התוכנית עלולה לגרום לכאוס תחבורתי ולפגיעה אנושה במרקם החיים של התושבים המתגוררים בסמוך למלון ובציבור המגיע לחוף הים, וסברה כי יש להקטין משמעותית את שטחי המלונאות במתחם. כמו כן סברה העירייה כי הבדיקה התחבורתית שנעשתה בוצעה לא בחודשי הקיץ יולי-אוגוסט, המייצגים את העומס התחבורתי באזור בתקופת הקיץ.

המקרה משמש דוגמה לתרומה שיש לבחירות ברשויות המקומיות לאי-הוודאות התכנונית, שבהם נתקלים יזמי נדל"ן ובעלי מגרשים. אלה מקדמים פרויקטים בוועדות התכנון השונות, כאשר עמדת הרשות המקומית עשויה להשתנות, אם הם נרשמים בשיאם של ההליכים חילופי שלטון בשל הבחירות המוניציפליות המתקיימות אחת ל-5 שנים.