כמה שווה הטבע לאדם?

ביוני 2017 קרסה דופן של אחת מבריכות שיקוע הגבס של מפעל רותם אמפרט (מקבוצת כיל), המייצר חומצות ודשנים. בעקבות הקריסה, שטפה בבת-אחת ובעוצמה כמות אדירה של נוזלים חומציים, המכילים חומרים מסוכנים בריכוזים גבוהים, את תוואי נחל אשלים שבמדבר יהודה.

נזק כבד נגרם לשמורה היפה: תמותה של בעלי חיים ופגיעה ביכולת השרידה והילודה שלהם, הרס צמחייה, פגיעה בקרקע שעודנה חומצית ובעלת ריכוזי רעלים חריגים, פגיעה ארוכת-טווח בכלל המערכת האקולוגית בנחל וכן פגיעה בתיירות לנחל שנסגר למטיילים, ובשלב זה אין לדעת מתי ייפתח. למרבה המזל, לא היו באותה עת מטיילים בשמורה.

"המשטרה הירוקה" של המשרד להגנת הסביבה פתחה מיד בחקירה פלילית. במישור השיקום, רשות הטבע והגנים עושה מאז מאמצים רבים לצמצם את הנזק ולשקם את הנחל. המשרד להגנת הסביבה הכין אומדן כלכלי של הנזק, שהגיע למאות מיליוני שקלים. זאת, על סמך חוות-דעת של מומחים מדיסציפלינות שונות.

לצד פעולות אלה, הגישה פרקליטות מחוז דרום בקשה לאישור תובענה, יחד עם רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה, נגד חברות רותם אמפרט, כיל ונושאי משרה בהן. עילות התביעה הן רשלנות, הפרת חובה חקוקה של דיני סביבה שונים ועשיית עושר ולא במשפט. מתכונת התביעה היא בקשת תובענה ייצוגית בסכום של 400 מיליון שקל, שלרשות הטבע והגנים מעמד להגישה.

נציין כי זו הפעם הראשונה שבה המדינה מתייצבת כתובעת על הנזק שנגרם לטבע, ולא רק בכובעה כמאשימה, אלא גם כמי שתובעת בשם הציבור - להבדיל מקבוצה ספציפית שניזוקה - לפחות בכל הנוגע לנזק שנגרם לתושבי ישראל. המדינה פועלת בהקשר זה מתוך חובת הנאמנות שלה לשמור על משאבי הטבע לרווחת תושבי ישראל, כולל הדורות הבאים, שנכסי הטבע הם גם רכוש ציבורי שלהם.

ביסוד דיני הנזיקין קיימת תפיסה של "צדק מתקן", ולכן הם מתאימים לתיקון מצבים של אי-הפנמה על-ידי המזהם של העלויות החיצוניות שהוא מטיל על סביבתו, או של ניצול יתר של משאבים על חשבון הדורות הבאים. זהו פן נוסף של עיקרון "המזהם משלם", שהוכר בחקיקה ובפסיקה וכבר איננו רק עיקרון מוסרי וכלכלי, אלא גם משפטי.

המדינה יכולה לעשות שימוש בדיני הנזיקין באופן מבוקר ומאוזן יותר מאשר גורמים פרטיים המגישים תובענות ייצוגיות, תוך מתן משקל מרכזי לאינטרס הציבורי. זו אינה עקיפה של התפקיד הרגולטיבי שלה, כי אם השלמה שלו, על-ידי כלי מרתיע נוסף, המחייב להתייחס לנזקים הנגרמים לציבור ויוצר תמריץ נוסף להתנהלות סביבתית המיטיבה עם כלל הציבור. לפיכך, דווקא המדינה היא הגורם המתאים להגשתה של תביעה נזיקית על נזק אקולוגי, כשהוא אינו ייחודי לפרט או לקבוצה של פרטים, כי אם לכלל הציבור.

לעניין הנזקים, חשוב לציין כי אלה אינם כוללים רק מפגעי זיהום אוויר, קרקע ומים, או עלותן של פעולות ניקוי, ניטור ושיקום. הם כוללים גם את עצם הפגיעה בצמחים, בבעלי חיים, בפני הקרקע ובמארג החיים השלם בשמורת הטבע או בתוואי הנחל - מארג שממנו נהנים בני האדם. אין בכך הכרה של בעלי החיים או הצמחים כנושאי זכויות, אלא בנזק שנגרם לאדם מכך שמתו יעלים ושועלים, ומכך שהושמדו מיני צמחייה שונים.

למשאבי טבע אין ערך שוק, וחוות-הדעת הכלכלית של המשרד להגנת הסביבה, שהוגשה במסגרת תביעה זו, מתמודדת עם הקושי לאמוד נזק זה, כדי שניתן יהיה לתת לו את המחיר הנכון, לטובת כלל הציבור שאינו יכול עוד לטייל וליהנות משמורת הטבע ומן הנחל.

חשיבותה של התביעה היא הן בעצם התייצבותה של המדינה כתובעת, באמצעות זרועה לעניין שמירת הטבע, רשות הטבע והגנים; והן לפיצוי על הנזק האקולוגי, המגלם את השירות שנותנת המערכת האקולוגית לאדם.

■ הכותבת היא היועצת המשפטית של המשרד להגנת הסביבה.