מה יוצא לנו מדוח המבקר? לא הרבה

1. רק עוד שני צעדים קדימה, מילים בהירות, משפטים ברורים, אומץ, סימון חד משמעי של הגורם הבכיר שקיבל סמכות וברח מאחריות - בלי הרבה שיפוצי שפה משפטיים שהופכים את הדוח ל"פרווה", קצפת מרגרינה, מאות עמודים של "לא מריח לא מסריח" - ומבקר המדינה היה באמת מבקר של מדינה. בעל מעמד ציבורי מכריע. עם דוחות מועילים ומעשיים.

● לכל הכתבות על דוח מבקר המדינה 2018

2. חוויה אישית: בשבוע שעבר קיימה אחת החטיבות הגדולות במשרד המבקר אירוע אמיץ. יום עיון לקבלת היזון חוזר בעניין נושאי הביקורת שבטיפול. מול עשרות עובדים, מבקרים בחטיבה, ישבו שלושה פרופסורים בכירים לחברה וכלכלה ועיתונאית, אני. לפני הדיון, בחדר גדול, הוצבו עמדות, לצד כל אחת עמדו אנשי ביקורת.

מהר מאוד התברר שמדובר באנשים משובחים, קפדניים, חופרים, חוקרים ואסרטיביים במיוחד. והעיקר: עם להט לתקן את העולם. הם ידעו היטב וסימנו בדיוק את הבעיה האמתית. איפה ומי מתחמק מאחריות, איפה מתחבא הכשל ובאיזה תירוץ משתמשים כדי להצדיק אותו. כששאלתי: וכל זה יהיה ממש כתוב בדוח? התשובה הייתה חיוכים מתחמקים. כששאלתי איך קורה שמכל הלהט הזה, לגלות, לחשוף ולתקן את המציאות יוצאים בסוף דוחות עבי כרס שמתעסקים יותר במילים, במונחים משפטיים חמקמקים והרבה פחות, אם בכלל, בסימון האחריות - הם היו נבוכים. מסתבר שכל דוח שנכתב עובר כמה וכמה מדרגות של ביקורת ניסוחים. כמה משפטים וכמה מנהלנים עוברים על הטקסט. כל אחד משנה משהו עד שהמקור עובר סירוס. את התוצאה כולנו רואים.

3. דוגמה מהדוח הנוכחי. במוסדות להשכלה גבוהה נמצאו "ליקויים חמורים" בעניין עבודה נוספת של מנהלים בכירים. חלקם קיבלו אישור לעבודה נוספת ולא עמדו בדרישות התפקיד האקדמי שלהם. מנהל בכיר אחד קיבל אישור לעבוד במקום אחר ממש בשעות שהוא מועסק לכאורה באוניברסיטה, ומקבל בגינן שכר מלא. ואנחנו נוסיף: שכר יפה, כולל שעות נוספות ושעות כוננות. אז זה "ליקוי" זה? אפילו לא "ליקוי חמור" - זו עבירה פלילית. זה ניצול לרעה של מעמד. זו גניבת כספי ציבור. לא רק על-ידי המנהל - אלא על-ידי כל המנהלים שיודעים מזה, שמאפשרים את זה, באדישותם או כדי להבטיח שבבוא תורם למרוח, אף אחד לא יספר.

עוד מינוח שנעשה בו שימוש רב מדי בדוחות המבקר הוא "שנעשו באופן שאינו עולה בקנה אחד עם כללי מנהל תקין". כמה חמקמקות יש במשפט אחד. אף מילה על חשד למירמה, גניבה, חטא, עוון ופשע. התוצאה: מילים, מילים, מילים. מילים בעלמא שמקסימום מצדיקות משרד מבקר רחב וכנראה מנופח, עם 550 עובדים, שנהנים מביטחון תעסוקתי, שכר ותנאים גבוהים במיוחד, אבל לא מייצרים שינוי.

עוד דוגמה מהיום. באחרונה הוקמה יחידה חדשה במשרד המבקר לביקורת על הפרקליטות ומייצגי המדינה בערכאות, וזוהי הביקורת הראשונה שלה. הנה תקציר הממצאים: "הזנחה קשה ומתמשכת בכל הנוגע לאחסון ושמירה על מוצגים", "הפרקליטות הגישה כתבי אישום רבים למרות שהייתה ערה לכך שהמשטרה טרם העבירה לה את כל חומרי החקירה כמתחייב", וגם "מקרים בהם הפרה המשטרה את איסור הפרסום מחקירות, פרסמה תיעוד של מעצרים וחשפה פרטים האסורים לפרסום על-פי הוראות הדין".

נו, אדוני המבקר יוסף שפירא, ומי בדיוק אחראי על זה? מי עוזר "לכסות" על זה? האם זה חוקי? אם לא - יואיל המבקר לקרוא בקולי קלות, בצעקות, שיש להעמיד לדין את הפרקליטים, השוטרים והאחראים עליהם. תזעזעו את הארץ, אל תמרחו. אל תפחדו מפרשת הילה גרסטל, השופטת שהייתה נציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה, שגילתה וחשפה מה שחשפה, ואז הותשה, הושמצה, לא קיבלה הגנה ותמיכה - עד שהחליטה לפרוש.

אם גרסטל תישאר לבד, חוקרת ומושמצת לבד, והיחידה החדשה במבקר המדינה לא תיגע בנושאים מקבילים ותפרסם אותם במילים בהירות וברורות - חבל על הזמן וחבל על הכסף שהציבור משלם. עוד ניסוח חמקמק מופיע בפרק הסדרת ההכשרה הקלינית של רופאים בין מערכת הבריאות לבין האקדמיה. הנה הניסוח במקור "הביקורת חשפה ליקויים, המגיעים לכדי מחדל של משרד הבריאות ושל המועצה להשכלה גבוהה, העלולים למנוע את השגת המטרה הלאומית שהסגל הרפואי יהיה איכותי וייבחר מהטובים ביותר".

מה כתוב פה? שאין פיקוח על בתי הספר לרפואה מהם באים הרופאים, רבים מבוגרי חו"ל לא עוברים מבחני רישוי ואפילו "חלק לא מבוטל מאלו שעוברים אותם הצליחו בזכות בונוס נדיב שניתן להם". בקיצור סכנת חיים עטופה בפטפטת שנועדה להימנע מעימות.