"היום התב"ע היא רק נקודת פתיחה למשא-ומתן"

הכתבה שפרסמנו לפני שבועיים כאן ב"גלובס" על מחאת האדריכלים בעניין הרגרסיה לכאורה שהביאה איתה מהפכת הרישוי המקוון עוררה הרבה תרעומת אצל מהנדסי הערים. בשיחה שיזמו ונערכה במשרדו של עודד גבולי, מהנדס העיר תל-אביב-יפו, הם הביעו תסכול רב. לדבריהם, הם חשים לכודים בין ההנחיות, או ההנחתות, שמגיעות חדשות לבקרים מכיוון המחוקק ומנהל התכנון. הם כועסים על גישתם הלא מקצועית של נבחרי הציבור בוועדות המקומיות לתכנון ובנייה ומתוסכלים מניסיונות התחמנות של ציבור היזמים ושליחיהם, האדריכלים.

לצד עודד גבולי השתתפו בשיחה גם מהנדס העיר נתניה ויו"ר איגוד מהנדסי הערים אבנר אקרמן, מהנדסת העיר פתח תקווה ד"ר חוה ארליך ומעיריית תל-אביב-יפו גם אודי כרמלי, מנהל אגף רישוי ופיקוח על הבנייה, והלל הלמן, מנהל מחלקת רישוי.

תם עידן המאכערים, עובדים לדיגיטל
או: תתאימו את עצמכם

ארליך: "חייבים לעבור להיות דיגיטליים ומקוונים. אי-אפשר לעבוד עם הניירת, ואי-אפשר שתיכנס לחדר של מהנדס הרישוי ותראה ערימת תיקים ותחשוב שזה מה שמנהל את הסדר. אי-אפשר לעבוד עם מאכערים. המהפך הזה יעשה עליית מדרגה חד-משמעית, וזה צ"ל הבסיס לכל שיח. את זה צריכים להבין גם הקבלנים וגם האדריכלים.

"אני חושבת שכל שרשרת הייצור לא הפנימה שזה לא רק תוכנה - אף אחד לא הבין שזה מחייב את כל הוועדות לעשות ארגון מחדש. פעם זה היה טורי, היום זה במקביל. זה לוקח הרבה זמן ומחויבות. השינוי השני הוא הדרישה של המדינה שהיזמים יבואו מוכנים. עד היום היו משלמים לאדריכל כמה גרושים, הוא משרטט משהו, הוא היה מניח אותו על השולחן של בודק התוכניות והיה מתחיל פינג-פונג אינסופי. היום זה בלתי אפשרי. היום הדרישה היא שהאדריכלים יבואו מוכנים ושהבקשה שלהם תהיה מספיק מבושלת".

 חוה ארליך / צילום: איל יצהר

ההקלות מכניסות את המערכת ללופ אינסופי
או: החוק לא בסדר

אודי כרמלי: "מה שקורה כיום זה שזמן הטיפול של המערכת (בתוכנית שבה יש בקשה להקלות) הוא פי 3 או 4 מהזמן של תוכנית ללא הקלות. אין תקדים לדבר כזה שבו אתה כותב חוק, ולידו אתה כותב חוק שמאפשר לעקוף את החוק. זו שיטת עבודה שמכניסה את כולם ללופ אינסופי. ברגע שתב"ע שוחררה לעולם, היא למעשה לא שווה כלום. כל הרעיון של רישוי הבנייה צריך להיות הליך יחסית טכני מקצועי מהיר, ולא להתחיל לייצר מערכות משנה שבגינן אתה צריך להתחיל לדון מחדש.

"יש כאן הקלות משמעותיות שהן עקרוניות ומהותיות. שבס-כחלון (הקלת שבס-כחלון, אושרה בשנת 2016 ומאפשרת לקבל תוספת של 20% בשטח הבנוי), מדברת על תוספת משמעותית. התב"ע היא נקודת פתיחה למו"מ. הבעיה המרכזית היא שאתה נותן לנבחרי הציבור כוח. נוצר מאזן כוחות לא הוגן. הצוות המקצועי דואג לאיזון של שטחי ציבור, הגיון כלכלי, צפיפות, ומצד שני ברמה הציבורית יש אמירות של מצוקה וצעירים ומחירים. התכנון מתנתק מעקרונות התב"ע".

כל שבוע מוסיפים תיקונים לחוק
או: הכנסת אשמה

אבנר אקרמן: "כל שבוע יש לנו תיקונים לחוק התכנון והבנייה. ב-2014 היו 101 והגענו ל-125. זה אומר שהרגולציה לא עוצרת ולא מפסיקה לספק לנו עבודה. לקח לוועדות בין שנתיים ושלוש להטמיע את תיקון 101. יש אדריכלים, וביניהם גם הגדולים, שהם עצלנים, שלמדו מיזמים לקטר, ועד היום הם לא הבינו שהזיזו לכולנו את הגבינה. זה כבר לא אותו דבר והם חייבים להיכנס לזה".

 אבנר אקרמן / צילום: תמר מצפי

שתי רכבות שנוסעות בכיוונים נוגדים
או: המערכת אשמה

הלל הלמן: "מה שחשוב ליזם ולעורך הבקשה זה ודאות. לדעת שהוא מקבל מה שזה לידו. המערכת עשתה היום מנגנון מפואר שאמור לעבוד במקסימום מידע ושקיפות, ומצד שני, מערכת של פריצת גבולות (הקלות, שינויים בחקיקה, תמ"א 38). ולכן הסיטואציה כרגע היא של שתי רכבות שנוסעות בכיוונים נוגדים. אני לא חושב שבמדינת ישראל הייתה תקופה כל-כך לא שפויה מבחינת הוצאת ההיתרים. תחתית הבור".

חוה ארליך: "אני חושבת שזה ניתוח שאני יכולה להסכים איתו. התוכן והכלי (המקוון) לא תואמים. החקיקה מאפשרת הרבה מאוד פריצות".

אבנר אקרמן: "ביקשנו מדלית (דלית זילבר, ראש מנהל התכנון. ג.נ) שתנסה לעצור את החקיקה למשך שנה והיא חזרה אלינו ואמרה שהיא לא מצליחה. מאז שהיא נכנסה לתפקיד היו עוד שבעה תיקונים לחוק התכנון והבנייה".

אי-אפשר לשנות תרבות ברגולציה
או: משרד האוצר אשם

עודד גבולי: "אני כל הזמן טוען שאי-אפשר לשנות תרבות התנהלות ברגולציה. אין מצב. אני משוכנע שאתה לא מכיר 95% מהחוקים במדינה ואתה בן אדם תרבותי. איך זה קורה? כי רגולציה לא מייצרת תרבות. אני לא צריך כל הזמן שיתנו לי חוקים שיסבירו לי איך להתנהג. אני אומר להם שלא ישקיעו ברגולציה אלא במנהלי הנדסה. אם תעשה היום מסע בין מנהלי הנדסה אתה תגלה שאנשים לא רוצים לבוא לעבוד. אתה תהיה בהלם אם תראה את המשכורות. בן אדם לומד חמש שנים, הוא אדריכל, אחרי שלוש שנות ניסיון והוא מקבל 7,000 שקל ברוטו".

 עודד גבולי / צילום: תמר מצפי

"יש מהנדסי עיר שלא מבינים בכלכלה עירונית ועושים נזקים של מיליארדים. אתה מדבר איתי על הרישוי? נתתי בכנסת את הדוגמה שבצבא, מ"מ עובר שנה הדרכה. בן אדם שהולך להיות מהנדס עיר, שהתקציב תלוי בו, בכלל לא מכינים אותו".

חסרה חשיבה אסטרטגית אמיתית
או: המדינה אשמה

עודד גבולי: "אתה יודע מה הסוד הגדול של רון חולדאי? שהוא עשה את תוכניות פרופיל העיר וחזון העיר, ואת התוכנית האסטרטגית ואז את תוכנית המתאר. אני כבר 10 שנים בתל-אביב, ואני לא מפסיק להתעסק עם הרישוי. ולא פותרים את זה כי לא יצרו חזון. כשעשו את תיקון 101, בתקופתה של בינת שוורץ כראש מנהל התכנון, לא הייתה חשיבה אסטרטגית אמיתית. כולם חשבו שזה ברמת המחשב, ברמה הטכנית, וזה רחוק מזה".

"כבר 30 שנים אנחנו אומרים שאין משמעות מה יש בבניין (הכוונה היא להבחנה ההיסטורית המקובעת בחוק התכנון והבנייה בין "שטחים עיקריים" ל"שטחי שירות"-כלומר, חניות, חדרי מדרגות, ממ"דים וכו'. ג.נ ). זה לא מעניין את הסבתא שלי. אמרנו כל הזמן, תתחילו לעבוד לפי שיטת הנפחיות. אתה רוצה? תהפוך את החדר שלך למחסן. אתה רוצה? תהפוך אותו לחדר שינה. אמרנו כל הזמן, תעשו נפח ותפסיקו להיתפס לכל ס"מ. מה שמעניין אותי זה רק המקום, מה שקורה בין הבניינים. המרחב הציבורי. זה לא מעניין את היזמים ואת הלקוחות. בסופו של דבר, אתה קונה נפח, מטראז'".

"תראה ווטסאפים של מהנדסי ועדות (הכוונה לקבוצת הווטסאפ של מהנדסי הערים. ג.נ), ועדות מרחביות, מהנדסי עיר, תראה שהם הולכים לאיבוד. על כל שאלה יש 20 תשובות שונות. מדובר על חוק אחד עם עשרות תשובות. זה מטורף. בכל מקום עושים את זה אחרת. פעם כן מחשיבים את המחסן, פעם לא, פעם כן מוציאים היתר לגינה, פעם לא. אני הצעתי לבטל את ההקלות ולא רק שלא ביטלו, אלא הוסיפו עד עשר הקלות. פעם שלטתי בחוק התכנון הבנייה, היום אני כבר לא מנסה. בשביל מה לי? במילא הוא כל הזמן משתנה. היו יכולים לעשות את הדברים פשוט, אבל לא עשו כי אין חזון".