מאבק ירושה כשההורה עוד בחיים

מי שסבר שהסיוט הכי גדול להורה הוא סכסוך ירושה בין ילדיו לאחר מותו, כנראה לא יודע שבקרב חלק מהמשפחות, סכסוך הירושה מתחיל כשההורה עוד בחיים. סיוט זה התממש עבור אלמנה בת 84, אשר לה שתי בנות, מספר נכדים ורכוש ששוויו מוערך ב-130 מיליון שקל.

בשנת 2016 חל שבר גדול ביחסיה של האלמנה עם בנותיה, אשר כתוצאה ממנו היא סבורה כי הן מתנכלות לה ורוצות במותה. לסדק זה השתחל אחיינה של האלמנה, אשר תחת אצטלה של בקשת טובתה, לווה ממנה מיליוני שקלים והחתים אותה על ערבויות בהיקף עצום.

הבנות המודאגות פנו לבית המשפט בבקשה למנותן כאפוטרופוסיות עבור אימן, בטענה כי היא חשופה לניצול כלכלי קשה מצד אחיינה, אך האם עצמה הגישה התנגדות לבקשה וטענה כי אין עילה להכריז עליה כחסויה, בהיותה צלולה, עצמאית ומסוגלת לדאוג לענייניה בעצמה.

בפני בית המשפט ניצבו שתי חוות-דעת מומחים: האחת שהביאו הבנות, על-פיה האם סובלת מירידה קוגנטיבית, אינה מסוגלת לקבל החלטות הקשורות לגופה ולרכושה, ולכן זקוקה לאפוטרופוס; ואילו השנייה, שהביאה האם, לפיה היא כשירה לנהל את ענייניה ללא כל לקות נפשית או קוגנטיבית.

בית המשפט מינה מומחה שלישי מטעמו, שסבר כי מצבה של האם גבולי מבחינה קוגניטיבית, ולכן לא המליץ על פתרון דרסטי כהכרזתה כחסויה, אלא הסתפק בסיוע פוגעני פחות כ"תומך החלטות".

בית המשפט לענייני משפחה העניק מהימנות גבוהה יותר לחוות-הדעת אשר קבעה כי האם אינה מסוגלת לנהל את נכסיה וענייניה הכלכליים, ולכן היא זקוקה לאפוטרופוס שינהל את רכושה. עם זאת, לאור הנתק בין האם לבנות, מינה בית המשפט אפוטרופוסיות חיצוניות, שאין להן עניין אישי ברכוש האם, ולכן יש לצפות כי ידאגו לטובתה בלבד.

האם הגישה ערעור על פסק הדין. בניגוד לבית המשפט לענייני משפחה, שדן ארוכות בשאלת מצבה הקוגניטיבי של האם - בית משפט המחוזי, שדן בערעור, בחר להתמקד במערכת הלחצים שמופעלת על האם על-ידי בני משפחתה, וראה בכך עילה מספקת כדי להעניק לה הגנה באמצעות מינוי אפוטרופוס, גם אם מצבה של האם אינו מגיע לכדי הגדרתה כ"דמנטית".

שתי הערכאות שדנו בעניינה של האם התרשמו כי מי שעומד מאחורי התנגדותה של האם למינוי אפוטרופוס עבורה הוא האחיין, שאף שכר את שירותי עורכת הדין שייצגה את האם, והאם למעשה אינה עצמאית בהחלטותיה. בית המשפט לענייני משפחה ציין את דיווחן של האפוטרופוסיות הניטרליות, לפיו הן עצמן לא מצליחות לקיים ישיר עם האם, וניסיונות פנייתן אליה נחסמות בהוראת באת-כוחה, ככל הנראה תחת הנחיותיו של האחיין.

בית המשפט המחוזי התרשם באופן דומה, שכן גם דרכו הישירה אל האם נחסמה. בקשתו שהאם תופיע בדיונים באופן אישי נדחתה, ותחת זאת התקבלו אישורים רפואיים שונים, לפיהם האם מנועה מלהגיע, מאחר שמעורבותה במצבים העלולים לגרום לסטרס נפשי וחרדה, כמו דיונים בבית משפט, עלולה לגרום להחמרה במצבה הקליני ולסיבוכים מסכני חיים. כמו כן, לבית המשפט נודע כי בינתיים האחיין העביר את האם לגור בביתו ללא קבלת רשות מהאפוטרופוסיות, ובהיותה רתוקה לכיסא גלגלים, היא למעשה מצויה בבידוד ובתלות פיזית ונפשית מוחלטת באחיין.

במצב זה, קבע בית המשפט, מינוי אפוטרופוס נטרלי הוא צעד חיוני לטובתה של האם, גם אם בסיטואציה משפחתית אחרת לא היה בו הצדקה ישירה הנובעת ממצבה הקוגנטיבי. כאמור, על-פי חוות-הדעת הרפואיות שהציגה האם כדי להימנע מהופעתה בבית המשפט, מצבים של סטרס נפשי וחרדה מסכנים את חייה, ולפיכך מינוי אפוטרופוס חיצוני יפחית את הלחץ התמידי המופעל על האם, הן מצד הבנות והן מצד האחיין, ינטרל את המתחים הקיימים ויבטיח שמי שמנהל את רכושה, ידאג באמת רק לה - ולא לירושתו העתידית או להשתלטות על נכסיה בהווה.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il