גינדי החזקות תפצה רוכשי פנטהאוס בפרויקט גינדי שרונה בתל אביב ב-290 אלף שקל, בגין איחור של 10 חודשים במסירת הדירה. כך קבעה אתמול (ה') שופטת בית משפט השלום בתל אביב דורית קוברסקי.
מפסק הדין עולה כי במרץ 2012 רכשו דינה ואודי ארז, לשעבר יו"ר ומנכ"ל אלעד גרופ שבשליטת יצחק תשובה, והיום דירקטור באקסטל לימיטד, פנטהאוס בפרויקט גינדי שרונה בתל אביב. מועד מסירת הדירה שנקבע בחוזה היה 30 באוקטובר 2014 ובפועל הדירה נמסרה ב-20 באוגוסט 2015, באיחור של 10 חודשים לאחר המועד הקבוע בחוזה. טופס האכלוס לדירה ניתן רק בסוף מאי 2015, 7 חודשים לאחר מועד המסירה החוזי. בין הרוכשים לבין גינדי התנהל דין ודברים, שבסופו גינדי סירבה לפצות את התובעים.
לטענת התובעים, גינדי הפרה את החוזה עמם, כשסירבה לשלם להם את הפיצויים שלהם הם זכאים לפי חוק המכר בטענה כי הסיבה לעיכובים היא שינויים שהזמינו התובעים בדירה. אלא שגינדי לא פירטה את הקשר בין השינויים שהתבקשו לבין הדחייה. לטענתם, הם נתנו הנחיות תכנון בדבר מיקומי חשמל ואינסטלציה בזמן, ואלה נלקחו בחשבון ביחס למועד המסירה שנקבע בחוזה ולא היה בהם כדי לגרום לעיכוב כלשהו. לתביעה צירפו התובעים את חוות דעתו של המהנדס יגאל ברמן וחוות דעת של השמאי מאיר פרץ.
מנגד טענה גינדי החזקות כי מדובר בתביעת סרק וכי על פי הכתוב בהסכם, באפשרותה של גינדי למסור את הדירה לרוכשים עד סוף אוגוסט 2015 מבלי שהדבר יהווה הפרה של החוזה או יזכה את התובעים בפיצוי כלשהו. במסגרת הסכם השינויים, התובעים נתנו הסכמתם לעיכוב של עד 34 שבועות במועד המסירה, גם אם בסופו של דבר לא יבוצעו השינויים בהסכם. לטענת גינדי התובעים ויתרו על כל טענה או סעד בגין תקופת האיחור. בפסק הדין צוין כי גינדי לא הגישה חוות דעת נגדיות לתמיכה בטענתה.
קוברסקי דחתה את טענת גינדי כי עצם בקשת הרוכשים לשינויים בדירה, מזכה את גינדי לפטור גורף מתשלום פיצויים בגין תקופת איחור ארוכה מזו הקבועה בחוק, גם אם כלל לא בוצעו שינויים. שכן, פטור שכזה עומד בסתירה לחוק המכר. מפסק הדין עולה כי החוזה בין גינדי לרוכשים כלל סעיף שהתייחס למצב בו הרוכשים יבקשו שינויים ותוספות מהקבלן המבצע. הסעיף קבע שהרוכש מאשר שיכול ויידחה מועד מסירת הדירה עקב הזמנת השינויים, אך תקופת העיכוב האפשרית היא עד 34 שבועות ולא דחייה אוטומטית ב-34 שבועות. כמו כן,נקבע בפסק הדין, ברור שצריך להיות קשר בין השינויים שהתבקשו, לבין העיכוב. "דחייה אוטומטית של מועד המסירה ביחס לכל בקשה לשינוי בדיה מאפשרת לנתבעת לא להיות כפופה לשום הגבלה" קבעה קוברסקי.
עוד צוין בפסק הדין כי הרוכשים העידו כי מדובר בדירה בפרויקט יוקרתי, ולכן ברור היה שתינתן גמישות בכל הקשור לתכנון הפנים שלה כל עוד איננו נוגע לקונסטרוקציה או לחלקים חיצניים של הדירה. גינדי הסכימה לבצע שידרוגים במפרט הדירה כגון תוספות נקודות חשמל, וזיכוי כספי במקום התקנת מטבח, והעידו גם כי במשך שנה שלמה לא בוצעה כל עבודה בדירה. טופס האכלוס ניתן רק בסוף מאי 2015, 8 חודשים לאחר מועד המסירה החוזי, כאשר הדירות הראשונות בפרויקט נמסרו רק בחודש יוני 2015, ולכן ברור שלא השינויים הם שגרמו לעיכובים כלשהם. גם מהנדס הביצוע של חברת דניה סיבוס יוגב בן סימון, לא סתר את עדות זו ולא היה באמתחתו מסמך אחד לגבי השינויים שבוצעו בדירה. "צריך להימצא יחס סביר בין היקף השינוי המתבקש בדירה לבין בחיית מועד המסירה, והיה מצופה שצדדים ייערכו בעניין זה טבלה המפרטת מועדים חדשים אל מול פרקי הזמן הנדרשים לצורך ביצוע השינויים" קבעה קוברסקי בפסק הדין. "גינדי הסתפקה בצירוף הזמנת השינויים שאמנם מפרטת 100 שינויים בהיקף של 261 אלף שקל, אך ברור שלא כל שינוי מצריך עיכוב בלוח הזמנים". בפסק הדין נקבע כי גינדי לא הביאה נציג מטעמה או מטעם חברת דניה סיבוס שהסביר כמה זמן נדרש לצורך ביצוע השינויים, ולא סיפקה מידע לגבי הקשר בין השינויים שנדרשו לעיכוב המקסימלי של 34 שבועות. קוברסקי הסכימה כי ייתכן ושינויים מסוימים הצריכו תוספת עבודה או עיכוב כלשהו בלוח הזמנים, אך החברה לא ידעה להסביר מתי בוצעו השינויים ולא הוכיחה קשר בין השינויים לבין האיחור במסירת הדירה, וכי טופס הזמנת השינויים אינו מספיק כדי להוכיח את הקשר בין השניים.
התובעים טענו בחוות דעת של מהנדס מטעמם כי השינויים שנדרשו לא הצריכו תוספת עבודה או עיכוב בלוח הזמנים היות שבשלב הזמנתם, טרם הותקנו תשתיות בדירה ולא נדרשה עבודת פירוק אלא התקנה בלבד על בסיס תוכנית השינויים. הפעולה היחידה שנדרשה גינדי לעשות היא פעולת ניהול שעיקרה תכנון נכון והעברת הנחיות לעובדים ולקבלני המשנה. "בהעדר יומני עבודה או דוחות פיקוח, אין מידע שהדברים בוצעו כפי שצריך" קבעה קוברסקי והדגישה כי גינדי לא הביאה חוות דעת נגדית להוכיח אחרת.
שמאי התובעים קבע כי דמי שכירות ראויים לדירת פנטהאוס דומה במיקומה ושטחה, נעים סביב 20 אלף שקל לחודש, ולכך יש להוסיף 40% בגין העובדה שמדובר בתקופת שכירות קצרה. גינדי תקפה את ההערכה, אך לא הציגה חוות דעת מטעמה המוכיחה כי דמי השכירות נמוכים יותר. קובסרקי קבעה כי גינדי תפצה את הרוכשים בגין תקופה של 10 חודשים עיכוב במסירת הדירה בהתאם לחוק המכר, לפי שווי של 20 אלף שקל לחודש והפיצויים המורחבים שקובע חוק המכר, ובסך הכל 290 אלף שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 18 אלף שקל.
את בעלי הפנטהאוס ייצג עו"ד אביתר אנגלרד ממשרד אלרואי מנור אנגלרד, המתמחה במקרקעין. "מדובר בפסק דין עקרוני תקדימי בו סגר בית המשפט בתל אביב פירצה שקבלנים השתמשו בה מאז התיקון לחוק המכר בשנת 2011 בניסיון להתחמק מתשלום פיצויים על איחורים במסירה", מסר אנגלרד. "הקבלנים פיתחו פרקטיקה של החתמה סיטונית של דיירים שהזמינו שינויים על הסכמה לדחות את מועד המסירה לפעמים בחודשים רבים מבלי שיהיה קשר אמיתי בין תקופת הדחייה לבין מהות השינויים ואפילו אם השינויים לא יבוצעו בפועל, שהרי במקרים רבים השינויים מוזמנים עוד לפני שהדירה בכלל נבנתה. בית המשפט קבע קביעה עקרונית תקדימית לפיה למרות שהדיירים חתמו על ההסכמה הרי צריך להיות קשר אמיתי בין תקופת הדחייה לבין מהות השינויים וכאשר הקשר הזה לא מתקיים, הרי שמדובר בתניית פטור של קבלן שמנוגדת להוראות חוק המכר והדיירים יקבלו פיצוי על איחור במסירה למרות שלכאורה הסכימו לדחייה בעת שהזמינו שינויים. במקרה הזה הפיצוי היה גם מאוד משמעותי שכן מדובר היה בדירת פנטהאוז יוקרתית והקבלן חוייב בתשלום פיצוי של 30 אלף שקל לכל חודש איחור במסירה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
