מכה מוראלית לדרום תל-אביב במאבק נגד ההסתננות ונזקיה

הפסד (זמני?) לתושבי דרום תל-אביב במאבקם נגד מדינת ישראל ועיריית תל-אביב בכל הנוגע למדיניותם וטיפולם בתופעת המסתננים.

בית המשפט העליון (השופטים ניל הנדל, ג'ורג' קרא ואורי שהם) דחה לאחרונה בקשה לערער על החלטת המחוזי בתל-אביב, שהורה לדחות תביעה נזיקית על סך של כ-640 אלף שקל שהגישו שתי תושבות העיר נגד ראש העיר רון חולדאי, עיריית תל-אביב ורשות האוכלוסין וההגירה (הנתבעים).

לפי החלטת העליון, התובעות - זהבה שירזי ורימונה בדרה גולן - הגישו את התביעה עקב נזקים שנגרמו לערך דירותיהן עקב מדיניות הנתבעים בתופעת המסתננים ואופן הטיפול בתופעה שמטרידה את מנוחתן וגורמת להן עוגמת-נפש רבה.

בית המשפט העליון דחה כאמור את בקשת התושבות, תוך שהוא מסביר כי תביעת התושבות חרף ה"סעד" לכאורה שנדרש (640 אלף שקל) איננה תביעה נזיקית אלא מינהלית באופיה, ועל כן אין לבית משפט השלום, אליו הגישו תושבות העיר את תביעתן, סמכות לדון בה.

מכל מקום, בית המשפט העליון נימק את החלטתו באמצעות היקש מפסק דין אחר של העליון (שניתן בשנת 2017), בו נדחתה תביעה נזיקית של חבר הכנסת יהודה גליק, שתבע את המדינה בחצי מיליון שקל, בטענה כי משטרת ישראל מנעה ממנו שלא כדין לעלות להר הבית.

השופט הנדל הסביר כי אם בעניין גליק סבר העליון כי מהות הסוגיות שעל הפרק (עלייה להר הבית) הופכות את התובענה ל"תקיפה ישירה" של החלטה מינהלית שלא לאפשר לו לעלות להר - גם כאן, בעניינן של תושבות דרום תל-אביב, יש להורות כי התביעה הנזיקית אותה הגישו היא כסות לתקיפה של מדיניות הרשויות בנושא המסתננים, המהווה סוגיה מינהלית פרופר.

המקרה שלפנינו, קובע הנדל, "עוסק בסוגיה מובהקת של מדיניות, בעלת השלכות רוחב רבות, המערבת אינטרסים לאומיים וציבוריים רוחביים". סוגיה זו של המסתננים, אומר הנדל, על האופן שבו תקפו ברדה ושירזי אותה - מקומה בערכאות המינהליות, ולא בבית משפט השלום ביושבו כבית משפט לתובענות אזרחיות.

ניתן להניח כי עד שתיכנס לפועל מדיניות מסודרת של הממשלה, יימנע מתושבי המדינה בכלל ותושבי תל-אביב בפרט לתבוע את רשויות המדינה ואת עיריית תל-אביב בנושא זה, כל עוד לא יוכיחו נזק מגובש וקבוע. זאת, לכל הפחות עד שתיושם מדיניות ממשלה מסודרת, וכן עד שיתברר האם התגבש נזק קבוע לתושבים מן התופעה.

עילות התביעה: ירידת ערך ועוגמת-נפש

עילות התביעה הנזיקית שנדחתה נגעו, כאמור, למדיניות המדינה ועיריית תל-אביב בתופעת ההסתננות לישראל ובפרט התיישבותם של רבים מהמסתננים לישראל בדרום תל-אביב.

בהקשר זה נזכיר כי ביתה של גולן, מאי, היא מהפעילות הבולטות והקולניות במאבק שמקיימים תושבי העיר נגד תופעת המסתננים שפושה בהם. על כן ניתן להניח כי הגשת התביעה על-ידי שירזי וגולן הייתה טקטית ואולי בעיקר היוותה ניסיון נוסף להביא להובלת תהליכים והפניית משאבים על-ידי העירייה.

שירזי וגולן העלו עילה נוספת הנוגעת לאופן הטיפול של הגורמים המדינתיים והמקומיים בתופעה בכלל ופרט באופן הטיפול בתופעה בדרום העיר תל-אביב, שם הצטברו מסתננים ופליטים בריכוז משמעותי.

בהתאם לעילות התביעה האמורות, פירטו תושבות העיר בתביעתן שהוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב מספר ראשי נזק, ובכלל אלה: ירידת ערך דירותיהן, עוגמת הנפש שנגרמה להן וכן טענה כי מדיניות המשיבים פגעה בתחושת הביטחון האישי של תושבי דרום תל-אביב ובערך נכסיהם, תוך שהן מעמידות את הנזק שנגרם להן על סך של 640 אלף שקל.

בית המשפט העליון דחה כאמור את בקשת רשות הערעור של התושבות וקבע כי זו אינה עומדת באמות-המידה שנקבעו בפסיקה לדיון בגלגול שלישי. למעלה מהצורך הוסיף בית המשפט כי סוגיית המסתננים היא "ציבורית במהותה", ותקיפת מדיניות המשיבים "אינה אלא תקיפה ישירה של מדיניות זו".

בית המשפט הוסיף כי תביעת התושבות מוקדמת, והיא למעשה אינה צופה פני עבר אלא פני הווה ופני עתיד. לאור קביעתו ובשל העובדה שסוגיית המסתננים איננה מהווה לעת הזו מעשה עשוי בו התגבש נזק קבוע לתושבי העיר שאינו ניתן לתיקון, קבע העליון כי על התובעות למצות תחילה את המסלול המינהלי.

לסיכום עניין זה, נבהיר כי בית המשפט הותיר לתושבי דרום העיר שביב של תקווה, בכך שציין כי שערי הפיצוי הנזיקי לא ננעלו בפניהם, וייתכן כי אחד הנתיבים המסתעפים מהמסלול המינהלי בו עליהן לצעוד, יוביל בסופו של דבר למסלול הנזיקי ולפתיחת הליך נוסף לפני בית המשפט האזרחי.

הערה זו האחרונה מגיעה פחות מחודש לאחר שנשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט בדימוס אהרן ברק, ציין במסגרת שיח שהתקיים בקמפוס החרדי של הקריה האקדמית אונו בנושא חקיקת פסקת ההתגברות כי (לדעתו) "לכל אחד מהתושבים בדרום תל-אביב יש זכות חוקתית לפיצויים על הנזק שנגרם לו". 

בסיכום למצב עכשיו, נראה כי הקץ מבחינתן של המדינה, עיריית תל-אביב ורשות האוכלוסין רק נדחה נכון לשעה זו, כאשר ניתן להניח כי בתי המשפט השונים בארץ, ולא רק בתל-אביב (שהרי מסתננים ומבקשי מקלט ועבודה יש בערים רבות בארץ), עוד יידרשו בעתיד לדון בסוגיה ולהכריע ביחס לגוף התביעות לכשיוגשו.

"בראי טיב המחלוקת", המליץ השופט הנדל ויתר חברי ההרכב הצטרפו אליו - להימנע מעשיית צו להוצאות.