בג"ץ דחה עתירת פרטנר למנוע החזרת 46 מיליון ש' לגולן טלקום

בג"ץ דחה את עתירת פרטנר בעניין החלטת משרד התקשורת להחזיר אגרות תדרים בסך 46 מיליון שקל לחברת גולן טלקום. פרטנר עתרה לבג"ץ נגד ההחלטה, אך טענותיה נדחו, והיום (ג') ניתן פסק הדין שקובע כי פרטנר אף תיאלץ לשלם הוצאות למשיבים בגין העתירה. 

העתירה של פרטנר נסובה סביב החלטת משרד התקשורת להשיב לגולן טלקום אגרות תדרים בהיקף של 46 מיליון שקל. החזר האגרות הוא חלק ממנגנון תמרוץ להגברת התחרות בשוק הסלולר שעליו החליט משרד התקשורת.

לטענת פרטנר, גולן הפרה באופן בוטה את הוראות רישיונה, בכך שהפסיקה את הקמתה של רשת תקשורת עצמאית ואף פירקה על דעת עצמה אתרים סלולריים שכבר הוקמו על-ידה בעבר. לשיטתה של פרטנר, הפרות אלה הסבו נזק לשוק התקשורת ואף גרמו לפגיעה בלתי הוגנת בתחרות בו.

פרטנר טענה עוד כי הטיפול של משרד התקשורת בהפרות אלה לא היה מספק. בעיקרו של דבר, פרטנר סבורה כי "אין להלום מתן תמריץ רגולטורי למי שאינו עומד בדרישות הרגולטוריות". 

מפסק הדין עולה כי במישור המשפטי, פרטנר טענה כי יש לפרש את זכאותה של גולן להחזר של אגרת התדרים ככפופה להנחה שפעילותה היא "כדין", דהיינו שלפי תקנות הוראת השעה לא ניתן להשיב אגרת תדרים בהסתמך על נתח שוק שנצבר שלא כדין. לטענת פרטנר, נתח השוק של גולן הושג תוך הפרה של תנאי רישיונה, ועל כן היא אינה זכאית להחזר של אגרת התדרים. 

פרטנר טענה עוד כי ההחלטה להשיב לגולן את אגרות התדרים לוקה במספר פגמים, ובהם חוסר סבירות קיצוני (בהתחשב בכך שבקבלתה לא הובאו בחשבון מכלול השיקולים הרלוונטיים), פגיעה קשה באינטרס הציבורי ובכללי מינהל תקין וכן פגיעה בחופש העיסוק של פרטנר, בין היתר לנוכח השלכותיה של ההחלטה על התחרות בשוק הסלולר.

מנגד, משרד התקשורת וגולן טלקום טענו כי דין העתירה להידחות. לשיטתם, ההחלטה להשיב לגולן את אגרת התדרים עולה בקנה אחד הן עם נוסחן של תקנות הוראת השעה והן עם תכליתן. באשר ללשון התקנות, נטען כי זו מפורשת וברורה, וכי היא קובעת מנגנון החזר אגרה שאינו מותיר מרחב שיקול-דעת באשר לאופן יישומו (או אי-יישומו). המשיבים הבהירו כי התנאי היחיד שלפיו מוכרעת השאלה של החזר אגרת התדרים הוא צבירת נתח השוק הדרוש בקרב מנויים פרטיים, בהתאם למועדי הבדיקה שהוגדרו.

באשר לתכליתן של תקנות הוראת השעה, נטען כי הן נועדו - בדומה למכרז שבהמשך לו הן הותקנו - להגביר את התחרות בשוק הסלולר. לשיטת המשיבים, אין לייחס לתקנות הוראת השעה תכליות אחרות כגון ניצול יעיל של תדרים או הקמת תשתיות סלולר, הגם שמדובר במטרות חשובות כשלעצמן.

המשיבים הוסיפו וטענו כי מבחן המעשה מלמד כי הצלחתה של גולן בצבירת נתח שוק בקרב מנויים פרטיים אכן הגשימה את תכלית התקנות, שכן היא הגבירה את התחרות והובילה לירידת מחירים. על כן, כך נטען, אין יסוד לטענת פרטנר באשר לפגיעה באינטרס הציבורי או בתחרות החופשית.

בג"ץ דחה כאמור את עתירת פרטנר. בפסק הדין נכתב כי "הפרות רגולטוריות כדוגמת זו שביצעה גולן יכולות להיענות בתגובה ממשית בדמותו של חילוט ערבות משמעותי (חילוט שאכן הושת באופן חלקי על גולן טלקום ג.פ). השיטה המוצעת על-ידי פרטנר מוסיפה לכאורה סנקציה נוספת לצדו של החילוט, באופן שעלול להוביל לכאורה למצב של סנקציה כפולה המוטלת על המפעיל. כפי שכבר הודגש, מעבר לקושי שהדבר מעורר במישור של שיקולי הוגנות, יש בכך גם חתירה תחת התכלית של חיזוק שחקנים שונים בשוק על-מנת לשמור על האינטרס הציבורי שבקידום התחרות".