ראיית חשבון - מקצוע של העבר

השבוע קראתי את טורו של פרופסור רו"ח ירון זליכה, "ראיית חשבון היא המקצוע של העתיד", והשתוממתי, מתקשה להבין איך רואה חשבון מהמובילים בישראל מתעלם מהתמורות שחלות במקצוע ומההידרדרות המתמשכת במעמדו וטוען בנחרצות כי "מקצוע ראיית החשבון היה ונותר ההשכלה הטובה ביותר בעולם העסקים המודרני".

מלוחמים לתומכי לחימה

הסיבות שזליכה מונה הן: הבנה פיננסית רחבה ועמוקה הנרכשת לטענתו רק בחוגים לחשבונאות, שכר גבוה ("מהמכניסים במדינת ישראל"), עודף ביקוש בכל מגזרי המשק, עניין רב ("מהמקצועות המרתקים ביותר שקיימים"), פרקטיות ("בראיית חשבון לא לומדים מקצוע ספציפי אלא כלים ושיטות להבין מערכות עסקיות") ודרך להלחם בהדרת הפריפריה, עולים, חרדים, נשים וערבים ("בני ובנות משפחות אלה חייבים לבוא לשוק העבודה עם יתרון יחסי, עם עליונות בידע ועם מקצוע הנמצא בעודף ביקוש").

פרט לעודף ביקוש, נתון שלאור פריחת המכללות נשמע לי תמוה ביותר, שאר הסיבות שמונה זליכה הן הגיוניות, רק שהן בלתי רלוונטיות למעמדו ולעתידו של מקצוע ראיית החשבון, כפי שמוכיח השוק, שהוא הרבה יותר חכם מכל הפרופסורים גם יחד.

ומה טוען שוק העבודה? כל מי שמצוי בהתנהלותו בשני העשורים האחרונים לא יכול שלא לראות את השחיקה הגדולה במעמדם של רואי החשבון, שהפכו מהלוחמים הכי מעוטרים בסביבה לתומכי לחימה. האינדיקציה הכי טובה לכך היא העובדה שפוזיציית הכספים, זו שעשרות שנים הייתה המקפצה הבלעדית למנכ"לות, איבדה את הבכורה לטובת סמנכ"לי המכירות שהפכו כבר מזמן למועמדים הטבעיים להובלת חברות בכל המגזרים (למעט הפיננסי).

מדוע? ההסבר לכך די פשוט. ככל שהשווקים הפכו יותר ויותר תחרותיים, כובד המשקל עבר מהאנשים שיודעים לנהל את הכסף לאנשים שיודעים להביא אותו, מגמה שרק תלך ותקצין עם התעצמות התחרות.

צומחים בביקורת ולא בביזנס

ומה עם ההבנה הפיננסית העמוקה שרוכשים בחוגים לחשבונאות? כנראה ששוק העבודה לא מתרשם ממנה במיוחד, מתייחס אל רואי החשבון כמי שהתפיסה העסקית שלהם צרה מידי ("רואים את העולם דרך החור של הגרוש"), תוצאה של שנים ארוכות בביקורת ובחשבות. ואכן מעטים סמנכ"לי הכספים שמעורבים בביזנס במלוא מובן המילה ומובילים אותו (בחינת כדאיות עסקאות זה לא מעורבות בביזנס); כל השאר מתמקדים מבחירה בפונקציות ניהול הכספים השוטפות/הקלאסיות, שהן קריטיות להתנהלות של ארגונים אבל לחלוטין לא מספיקות להובלה בשווקים תחרותיים ודינמיים.

ואם נדרשת אינדיקציה נוספת למשקל שנותן שוק העבודה לכלים הנרכשים בחוגים לחשבונאות, ניתן לעמוד אותו דרך בחינת פוטנציאל הניידות של רואי חשבון לתפקידים שאינם בגזרת ניהול הכספים. גם כאן מתברר שהתמונה איננה ורודה, ורואי חשבון מאד מתקשים לזוז, אפילו למשבצת הפיתוח העסקי שאמורה לשבת בול על סט הכלים עליהם מדבר זליכה.

מדוע? שתי סיבות עיקריות. הראשונה, שוק העבודה לא קונה תפזורת של יכולות, או אוסף של כלים פיננסים משוכללים ככל שיהיו, גם לא הבנה עסקית, לא משנה כמה היא עמוקה. הוא קונה מוצר מוגמר, דהיינו בעל מקצוע מוגדר - חשב, כלכלן, מנהל שיווק, מנהל תפעול וכו' - עם רקורד תעסוקתי מוכח בתחומו. השוק לא חובב הסבות מקצועיות בשום תחום, במיוחד של אנשי כספים, מה שמעביר אותנו ישירות לסיבה השנייה לקשיי הניידות שלהם - התדמית.

תדמיתם של רואי החשבון היא מאד מאובחנת ומושרשת, ועל כן מהווה חסם קריירה כמעט בלתי עביר, בלי קשר לשאלה האם היא נכונה, אם לאו. הסיטואציה הזו מדאיגה במיוחד בשוק עם עודף היצע, על כל המשתמע מכך לכושר הפרנסה ולחוסן התעסקותי לאורך זמן.

לא כספים - לא משתלם

לזה תוסיפו את העובדה שמרבית התפקידים בעולם הכספים הם תפקידי ניהול, תחום שמי שלא מתאים לו לנהל או לא רוצה לנהל, מוטב מלכתחילה שלא ילמד ראיית חשבון, כנ"ל מי שמכוון לתפקידים שסף הכניסה אליהם הוא גם תואר במינהל עסקים או בכלכלה. זאת משום שמסלול החשבונאות הוא הרבה יותר תובעני ומייגע מהם, לחלוטין לא משתלם למי שמחפש תפקיד שאינו מחייב הסמכה כרואה חשבון (במגזר העסקי השכר הוא תלוי הגדרת התפקיד ולא תלוי התואר).

האם המסקנה היא לא ללמוד ראיית חשבון? למרות שעתידנים מנבאים כי מקצועות הכספים הם מהראשונים שיוחלפו על-ידי מכונות, להערכתי כל זמן שיש מלחמה יצטרכו עוד תומכי לחימה, ובלבד שהשוק טרם הגיע לרוויה. אני לא מכירה את הטענה על מחסור במתמחים (כנראה מחסור במתמחים איכותיים), אך אם אכן יש עודף ביקוש ואתם מעוניינים בתפקידי ניהול כספים, שווה להשקיע את המאמץ הרב שדורש התואר ומסלול החתחתים שאחריו. אמנם למנכ"לות במגזר העסקי לא תגיעו אבל אולי למשרד האוצר, יש אומרים ששם יושבים רואי החשבון שבפועל מנהלים את המדינה.

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com