לחיות בדירה קטנה, אבל בעיר גדולה

את משבר הדיור שעדיין מרחף מעלינו ניסו ומנסים לפתור בכלים מגוונים: הגדלת היצע הדירות המתוכננות והמשווקות, הוזלת מחירי הקרקע באמצעות מכרזי מחיר למשתכן, מיסוי גבוה על משקיעים ועוד. כל אלה כנראה צעדים בלתי נמנעים, אבל בעיניי, ניתן לתקוף את הסוגיה גם מכיוון יצירתי אחר: שדרוג המרחב הציבורי והפיכתו לתחליף למרחב הביתי. פשוט שכולנו נעבור לגור יותר ברחוב.

למה הכוונה? בואו נסתכל על זה ככה, ככל שהמרחב הציבורי ימלא פונקציות ביתיות רבות יותר, הצורך בבית גדול ומרווח יתייתר ומשפחות ויחידים יוכלו להסתפק במגורים בדירות קטנות יותר שישמשו בסופו של יום בעיקר לשינה.

מדובר במגמה שקורמת עור וגידים בארץ ובעולם: אם פעם המרחב הציבורי כלל אלמנטים שלרוב אדם לא יכול היה להחזיק בביתו כדוגמת פסלים ומזרקות, כיום ניתן יותר ויותר להבחין ב"ביות" של המרחב הציבורי: שולחנות עבודה ורשת Wi-Fi בפארקים, ספריות רחוב, פינות ישיבה ועוד. אצלנו בירושלים גם מוצב פסנתר רחוב ראשון מסוגו ולדעתי לא ירחק היום שבו גם יוצבו מכונות אספרסו ציבוריות אליהן כל אחד יוכל להכניס את הקפסולה שלו.

הרי אם הילדים משחקים בחוץ, אפשר להיפגש עם חברים בחוץ, לקרוא ספר בחוץ ואפילו לעבוד בחוץ, אזי שאין צורך במרחב פרטי גדול, יקר ומיותר.

מעבר לכך שמדובר בניצול יעיל יותר ונכון יותר של הקרקע, צורת חיים כזו מזמינה ומעודדת ריבוי של אינטראקציות קהילתיות ומחזקת את חוסנה החברתי של עיר. הרי אף אחד לא יזרוק לכלוך על רצפת ביתו.

הרעיון הזה עומד בבסיס המהפכה ששטפה את העולם בשנים האחרונות שמכונה "כלכלה שיתופית". הסטארט-אפים המצליחים בעולם כדוגמת Airb B, WeWork ו-Uber הבינו את זה ממזמן והגיעה העת שגם העיריות והממשלות יפנימו את הרעיון ויטמיעו אותו במדיניות התכנון שלהן.

אבל, צריך לזכור שהקטנת גודלן של הדירות ללא תמיכה ושדרוג של המרחב הציבורי, סופה להיכשל כיוון שלציבור יישארו צרכים שלא מקבלים מענה הולם. אם רוצים שגודל הדירה הממוצעת בישראל יקטן, חייבים להתאים לכך את החזון התכנוני של הערים שלנו. אין טעם לעשות חצי עבודה.

אז אל תתפלאו שבתל-אביב אנשים מוכנים לשלם הון עתק על דירה בגודל של קופסת גפרורים. הם מוכנים כיוון שהעיר תל-אביב מספקת להם את כל מה שהם צריכים והדירה היא בעיקר מקום להניח בו את הראש. ככל שערים נוספות ילכו בדרך הזאת, ייפתחו בפני מקבלי ההחלטות כלים חדשים להקטנת יוקר הדיור, ולנו התושבים - הזדמנות להיפגש יותר, להכיר יותר, ולחיות חיי קהילה אקטיביים ותוססים.

■ הכותבת היא לשעבר חברת מועצת העיר ירושלים ומנכ"לית ומייסדת Crowd Action.