ביהמ"ש שיפר את איכות הרפואה

לאחרונה החל קמפיין מתוזמר היטב של גורמים רפואיים, המבקשים לבצע "רפורמה" בתחום הרשלנות הרפואית. כאן המילה רפורמה, היא מילה מכובסת. מדובר בניסיון להפחית מתיקי הרשלנות הרפואית, כדי לצמצם את התביעות המוגשות נגד רופאים.

עם כל הכבוד לעבודת הרופאים, דמם אינו סמוק יותר משל כל בעל מקצוע אחר שגורם נזק. קבלן שאינו שומר על כללי בטיחות, מחויב בפיצוי על הנזקים שגרם. האם הרופאים סבורים שיש לפטור אותם מאחריות לנזקים שגרמו?

ישנם רופאים שטוענים שסכומי הפיצויים גדלו בשנים האחרונות, וטענותיהן אינן משכנעות. רופאים אלה מפנים, למשל, להלכת "השנים האבודות" שפסקה שאדם זכאי לאובדן השתכרותו גם בשנים שתוחלת חייו קוצרה. בלי להיכנס לפרטי ההלכה, נזכיר שהיא חלה על כל דיני הנזיקין, גם במקרים של תאונות דרכים. אבל נראה שאת הרופאים נפגעי תאונות הדרכים אינם מעניינים. הם יכולים להמשיך ולזכות בפיצויים נדיבים, כיוון שזה לא בא על חשבון הרופאים. את הרופאים האלה מעניינים הרופאים בלבד, כאילו הם מורמים מעם.

גם טענות על העלייה בתביעות הרשלנות הרפואית אינן משכנעות. גם אם מוגשות היום יותר תביעות מאשר בעבר, יש ליחס זאת למודעות ההולכת וגוברת של נפגעים לזכויותיהם. כאן טמון כוח ההרתעה של הציבור. ממחקרים שנעשו בארה"ב עולה שרק כ-14% מנפגעי רשלנות רפואית מגישים תביעות. ובעניין ההרתעה, מחקר שפורסם לפני 15 שנה בכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine (1991), מצביע על "תת-הרתעה" ולא על "הרתעת יתר".

ובחזרה לישראל - ניתן לייחס את הצמיחה בהגשת תביעות רשלנות בישראל, גם ל"הלכת המר" שקבעה שהורים צריכים להגיש תביעות בגין "הולדה בעוולה" במשך שבע שנים מזמן הלידה, כאשר תביעת הילדים (שיכולה הייתה להיות מוגשת בתוך 25 שנה), בוטלה. נציין כי ממחקר הרופאים שפורסם בעניין התביעות, עולה ש-57.4% מכלל התביעות הם בנושא מיילדות וגניקולוגיה, שהם התיקים שאליהם מתייחסת "הלכת המר", ולא בכדי מפנה מחקר הרופאים לשנים 2013-2017, שכן "הלכת המר" ניתנה במחצית 2012.

נזכיר כי בדיוני ועדת השופט מצא, שדנה ב-2011 בנושא תביעות ההולדה בעוולה, טענה חברת הביטוח "ענבל", המבטחת את המדינה כי תביעות הולדה בעוולה היו בשיעור של 14% מכלל התביעות; ותביעות מיילדות אחרות היו בשיעור של 16%. כלומר, ביחד 30% בלבד. זוהי תופעה זמנית, כי המון תביעות שהיו היו יכולות להיות מוגשות בעתיד, כבר לא יוגשו.

נראה כי ישנם רופאים שלא אוהבים לקבל אחריות והם מנסים לשכנע אותנו שהם עברו ל"רפואה הגנתית", בגלל הפחד להיתבע ולא למען "רפואה נכונה". ממחקרים בעניין זה שנערכו לאחרונה, כמו בכתב-העת האירופי Gijs van Dijck, נמצא כי הטיעון מופרך מבחינה עובדתית.

מכל מקום, המגננה שבה הרופאים מצויים גורמת להם להסביר לנו יותר לפני ניתוחים, ואף לאפשר לנו לבחור את הניתוח המתאים לנו, או לזכות בחוו"ד נוספת. זוהי תופעה מבורכת.

סביר להניח, שלא רק פסקי הדין מפחידים את הרופאים, אלא פרסומים בתקשורת ותחקירים בטלוויזיה. האם גם את הביקורת הזו יחשיכו הרופאים? מבחינתם, אולי, כמה שפחות אינפורמציה לציבור, כך ייטיב מצבם.

למזלנו, פסיקות בתי המשפט המבקרות את הרופאים, הביאו לשיפור באיכות הרפואה שאנו זוכים לה, ולאו דווקא ברפואה הגנתית. אלמלא מורא בתי המשפט יהיה לרופאים כוח מוגזם, שעלול חלילה לגרום להפקרת מטופלים לרשלנות הולכת וגדלה. ואם רופאים רוצים לשפר את "ועדות המשמעת", הם יכולים לעשות זאת ללא קשר לתביעות.

■ הכותב הוא מומחה לתחום הרשלנות הרפואית.