"הגבר, יצור בסכנת הכחדה", זה שם הקורס לרופאים בכירים שמעביר פרופ' סטיבן לם, ראש המרפאה לרפואת הגבר באוניברסיטת ניו יורק. לם אינו מתרכז במרפאה שלו רק באיכות הזקפה, איכות הזרע או הערמונית, אלא בבריאות הכוללת של הגברים, וזו, הוא אומר, דורשת היום טיפול מהיסוד.
מה זו רפואת הגבר מבחינתך? האם לא כל רפואה היא קודם כול רפואת הגבר?
"במפתיע, לא. נשים מטפלות בבריאות שלהן הרבה יותר טוב ובאופן הרבה יותר פרואקטיבי מגברים. לנשים יש קשר מתמשך עם רופאים ועם הגוף שלהן. הן מגיעות לרופא סביב עניינים הקשורים למחזור החודשי, מניעת היריון, ואחר כך היריון ולידה. הן מבצעות בדיקות פאפ ושד תקופתיות. גברים, לעומת זאת, עוזבים את רופא הילדים כשהם הולכים לקולג', והפעם הבאה שהם רואים רופא היא כשהם מגיעים לחדר מיון עם התקף לב".
"הגבר", אומר לם, "הוא יצור רגיש."צריך לדבר עם גבר אחרת כדי שיעריך את הבריאות שלו. אם אתה מעביר ביקורת על גברים, אם אתה מנחית עליהם הוראות, הם לא יקשיבו לך. הם לא יטפלו בעצמם".
וזה לעומת נשים?
"נשים נוטות יותר לעמוד בהנחיות של ארגוני הבריאות. הן יעשו ממוגרפיה פעם בשנתיים, כי הן הבינו את החשיבות שלה לחייהן ולאיכות חייהן. גברים זקוקים שיפנו אליהם אחרת".
סטיבן לם / צילום: איל יצהר
"שינה חשובה מפעילות גופנית"
"הדבר שמניע גברים שמגיעים אליי הוא הרצון להמשיך להיות מצליחים, תחרותיים וחיוניים. זה נכון במיוחד לדור הצעיר. בעוד שהדור המבוגר כלל לא יודה שיש לו בעיה רפואית ולכן לכאורה בריאות אינה מעניינו, הרי שהצעירים מבינים שדאגה לבריאות אינה בהכרח סימן לחולשה.
"כאשר גבר צעיר מגיע אליי, אני מסמן יחד איתו קו - בצד אחד אני כותב 'בריאות', בצד השני 'חולי', ואני שואל אותו, איפה אתה על הקו הזה? רוב הסיכויים שהוא ישים את עצמו במקום כלשהו קרוב יותר לבריאות. ואז אני שואל, 'מה אתה מתכוון לעשות כדי שבפעם הבאה שניפגש, תהיה קרוב יותר ל'בריאות', אף שהטבע פועל בכיוון ההפוך' כך מעבירים למטופלים אחריות על בריאותם. לרוב הם יגידו לי, 'אני מתעמל חמש פעמים בשבוע', ואענה להם, מצוין, עכשיו תשקיע גם בתזונה, בשינה, במניעת סטרס מוגזם. אני אומר לו, 'אתה אבא צעיר, אתה חייב לשמור על עצמך. תחשוב על הילד שלך, איך חייו ישתנו אם תמות כשהוא יהיה בן 15 לעומת בן 40".
אם סדר היום של מטופל שלך מחייב אותו לבחור בין שעת שינה לשעת ספורט, מה עדיף?
"שינה היא חשובה כמו מזון ומים ויותר מפעילות גופנית. כשאני מדבר על פעילות גופנית, אני מחפש יותר את התנועה, ופחות את ההתשה העצמית בפעילות אינטנסיבית וקשה. אני סבור שצריך לשמור על המפרקים, יותר מאשר לאתגר אותם. זו הגישה שלי גם לגבי עצמי. חבל שלא הייתי קצת יותר זהיר. לא הייתי חייב לקרוע את השרירים והגידים שלי. אין צורך להרים משקל שהוא פי כמה וכמה ממה שאי פעם תרצה להרים במציאות כדי לשמור על כושר. זה רק משחק מנטלי שלך עם עצמך, זה סתם להיות מאצ'ו. חשוב להיות בתנועה ולעשות דברים שהם פונקציונליים לחיים שלך. זה דבר מאוד משמעותי".
"אסור לוותר על מטופל"
השמנה היא חלק קריטי מהסינדרום המטבולי שאתה עוסק בו. האם הגישה שלך לטיפול בה מבוססת יותר על פעילות גופנית או על תזונה?
"הגישה שלי מבוססת על המסלולים הביולוגיים, על האיתותים שמעביר הגוף למוח, שכאשר הם משתבשים נוצרת השמנה. הגישה הזאת, של איתור המנגנונים הביולוגיים הגורמים להשמנה, זיכתה את מגליה בפרס נובל ואף חדרה להנחיות הרשמיות לטיפול בהשמנה, אבל היא לא באמת מצאה לה אחיזה בקרב תזונאים ורופאים.
"במשך שנים שאלתי את עצמי, מדוע אנשים משמינים? ובמיוחד, מדוע ברוב המוחלט של המקרים הם עולים במשקל אחרי שהתאמצו כל כך לרזות? או שהם טיפשים, או שלא אכפת להם, או שיש חסם ביולוגי. כיוון ששתי האפשרויות הראשונות לא הגיוניות, זו חייבת להיות השלישית. ואכן התברר שהשמנה מונעת מהורמונים שמאותתים למוח מה ואיך לאכול.
"נראה שהגוף מתייצב על משקל מסוים ולא מוכן לנוע ממנו. ואז, בכל כמה שנים, יש עלייה במשקל והתייצבות על רף גובה חדש. ומתי זה קורה? ב-95% מהמקרים אנשים עולים במשקל כאשר החיים שלהם בכאוס. זו תגובה כמעט ישירה ללחץ נפשי ולבלגן בחיים, שגורם להפרשה של אדרנלין, לבעיות שינה, ולכן גם להשמנה.
"אני שואל רופאים, מדוע אתם חושבים שטיפול טוב הוא פשוט להגיד לאנשים לעשות משהו שהם לא יכולים לעשות? זה הגיוני לומר לנכה ללכת, ולא להציע לו שום תמיכה או עזרה? מה הסיכוי שזה יעזור? מטופל מגיע לרופא, שאומר לו שתהיה הטבה משמעותית בבעיותיו אם הוא ירזה. המטופל מגיע שוב והוא לא רזה. הרופא מציע לו לרזות שוב, וכשהוא חוזר בפעם השלישית לא רזה, אם הוא בכלל חוזר, כי הרי הוא מובך מהסיטואציה, אז הרופא כבר מוותר בעצם בינו לבין עצמו על הבריאות של אותו מטופל, אף שהיו לרופא עוד המון דרכים לעזור לאדם הזה, לרזות ובכלל. הרופא הזה לא בסדר. אסור לוותר על מטופל".
מה יעזור למטופל?
"תרופות. יש תרופות חדשות וטובות שעוזרות להפחית משקל. המועדפת עליי היא GLP1. היא יוצרת שובע, מאיטה את ריקון הקיבה. הפתרון הזה נשמע לי טוב יותר מאשר 'כוח רצון'".
זה לא הדין לגבי כל התמכרות?
"כן, וגם במקרה של התמכרות לאלכוהול, למשל, יש תרופות שמועילות יותר מאשר להגיד לאנשים 'תפסיקו לשתות'. גמילה באמצעות כוח רצון בלבד מחזיקה לטווח הארוך רק ב-5% מהמקרים, בדיוק כמו השמנה. עם זאת, אני לא רואה השמנה כהתמכרות בלבד. זה מצב מורכב יותר".
"ויאגרה היא תרופה נגד מחלות מין"
כמומחה לרפואת הגבר, הסיבה העיקרית שבגללה מגיעים אליך היא ודאי בעיות זקפה.
"זקפה היא ברומטר לבריאות הגבר. אם היית אומרת לי, 'אתה מבטח בריאות וצריך לשאול את המטופל שאלה אחת בלבד כדי להחליט אם כדאי לך לבטח אותו', הייתי אומר לשאול אותו אם הוא מתעורר עם זקפה בבוקר. בפין ישנם כלי הדם הקטנים ביותר, ולכן הזקפה מעידה על מחלת כלי דם, שהיא חלק משמעותי מכל הסינדרום המטבולי, הרבה לפני שיש לכך סימנים אחרים.
"כשהדם שלך לא זורם טוב, אתה לא בריא. העור שלך לא בריא, הכבד שלך לא בריא, הלב שלך לא בריא - והפין שלך לא בריא. לכן ויאגרה היא לא התשובה הנכונה למי שיש לו בעיות זקפה. בהחלט קח ויאגרה, אבל דע שיש לך בעיה עמוקה יותר. אם תישן טוב יותר, הפין יעמוד. אם תפסיק לעשן - הפין יעמוד. אם שמנת אתה מפריש כנראה פחות טסטוסטרון, ואז יש ירידה בתפקוד המיני. הפין אומר לך שאתה צריך להיות יותר בריא.
"כשהתארחתי בתוכנית הרדיו של הווארד סטרן, אמרתי לו, 'אני יכול לדעת למי פה בחדר יש בעיות זקפה'. וזה נכון. אבל התכוונתי לומר שאני יכול לדעת מי מעשן, למשל. מה שאני לא יכול לדעת הוא למי יש חרדת ביצוע. זו בעיה מעולם אחר והיא מאפיינת יותר את הצעירים. אצל אדם צעיר בעיית זקפה נובעת מחרדת ביצוע, התמכרויות או בעיות שינה חמורות".
לם קושר גם באופן מעניין בין בעיות זקפה למחלות מין. "הגברים המבוגרים לא מוכנים להשתמש בקונדום, כי הם חוששים לאבד את הזקפה. המקרה הקלאסי הוא גבר גרוש שמתחיל לצאת עם נשים אחרי זמן רב, הוא ממילא חושש מהסיטואציה וגם לא מגיע לזקפה שהייתה לו כשהיה צעיר. אז הוא עלול להימנע מקונדום", הוא אומר. "מהבחינה הזאת, ויאגרה היא תרופה נגד מחלות מין".
לם מטפל בפן הפסיכולוגי כמו גם ה"סוציולוגי", כפי שהוא מגדיר זאת. "אחטא לתפקידי כמטפל אם לא אשאל את המטופל מי בת הזוג שלו ולא אברר אם ייתכן שהוא לא נמשך אליה או חושש שהיא לא נמשכת אליו", הוא אומר, ועם זאת טוען שה"סוציולוגיה" רלוונטית יותר כאשר מדובר בטיפול בנשים.
"אני שמח שאני מטפל בגברים ולא בנשים. כל מי שניסה להבין את המיניות של נשים נכשל. כשאתה מכיר מיניות של גבר אחד, אתה יודע משהו על מיניות גברית. כשאתה מכיר מיניות של אישה אחת, אתה מכיר אישה אחת.
"חוסר שביעות רצון מינית אצל נשים הוא הרבה יותר נפוצה מאשר אצל גברים. לא אמרתי 'ביצועים', אלא חוסר שביעות רצון, וזה הרבה יותר מורכב ובלתי ניתן לטיפול. זה כולל עוררות, אורגזמה, כאב, קשר לפרטנר ולדימוי הגוף. אצל גברים, לרוב סקס ירכך כעסים זוגיים ובעיות דימוי גוף. אצל נשים זה לא עובד בדיוק כך, או לפחות אצל חלק מהנשים. אם אשתי לא הורידה שערות ברגליים אז אין סקס היום. לגברים זה פחות משנה, הם קודם כול רוצים סקס ואז חושבים על המסביב, על מערכת היחסים. אל תכעסו שאני אומר את זה, אני רק השליח.
"לכן התרופות שנבחנו ל'טיפול' בליבידו הנשי זכו להצלחה מוגבלת. צריך להיזהר מאוד ממדיקליזציה של המיניות הנשית, בגלל המורכבות החברתית הגדולה. אני די שמח שאני עוסק במיניות גברית".
בעיה עוד פחות מדוברת מזקפה היא בעיית השפיכה המוקדמת, אומר לם, "ובניגוד לבעיית זקפה, אין לה קשר לסינדרום המטבולי ואני לא יכול לזהות מי סובל ממנה. אני לא שואל אנשים ישירות עליה, אלא שואל 'האם אתה שבע רצון מהתפקוד המיני שלך? אולי יש משהו שאני יכול לעזור בו?' ואז מתברר שזו בעיה די נפוצה, מאוד מעיקה, שפוגעת במערכות היחסים. המקור הוא לפעמים גנטי - רגישות גבוהה בפין. אחרים חוששים מאובדן זקפה ולכן למדו למהר.
"התרופות למצב הזה התגלו במקרה. לרוב, אלה תרופות נגד דיכאון שהמשתמשים בהן התלוננו שאינם מגיעים לאורגזמה. הפכנו את הבעיה הזאת להזדמנות עבור מישהו אחר".
ויש גם שפיכה מאוחרת.
"זו לרוב תופעת לוואי של תרופה או תגובה נלמדת שאנשים לא מצליחים להשתחרר ממנה, ואז ההמלצה שלי היא טיפול קוגניטיבי".
האם טסטוסטרון הוא מרכיב חשוב במיניות של גברים?
"טסטוסטרון הוא קריטי למיניות. יש גברים שמסיבות שונות אין להם מספיק ממנו, וזה פוגע בתפקוד המיני ובליבידו, וכדאי לתת להם תוספת במקביל לתהליך של שיפור שינה וירידה במשקל. מי שאינו סובל ממחסור בטסטוסטרון - זה ממש לא מומלץ, ואני לא בודק את רמות ההורמון למי שלא מתלונן".
"הפין לא נועד לאקרובטיקה"
אחת הבעיות הכי כואבות שאיתה מתמודדים גברים שמגיעים אליך היא, איך לומר זאת, שנשבר להם הפין.
"הדבר הכי גרוע שגבר יכול לשמוע הוא 'סנאפ'. אי אפשר לטעות בתחושה, היא מלווה בכאב עצום. הפין אינו עצם, אבל יש לו סחוס שיכול להיסדק בפוזיציות מסוימות. נניח כשעושים סקס במקלחת והאישה מחליקה ונופלת והפין נשבר. זה יכול לקרות במהלך משחק כדורגל, אם יש לך זקפה. זה די נדיר, אבל לא מאוד מאוד נדיר. צריך להיזהר קצת על הפין. זה לא דבר גמיש לגמרי. הוא לא נועד לאקרובטיקה.
"הנזקים הם כאמור כאב, דימום שכנראה לא תמות ממנו, ונזק המתבטא בבעיות תפקוד מיני ועקמת הפין, שאפשר לרוב לתקן בניתוח. ישנה גם תופעה של עקמת הפין מולדת וגם כזו שמתרחשת בהדרגה, עם הגיל. לא יודעים בדיוק מדוע זה קורה, אבל היא יכולה למנוע את החדירה. אפשר לפתור זאת בהתערבויות ניתוחיות".
אבל הפין, כאמור, הוא תמיד רק חלק מן הסיפור. "אנחנו צריכים לחזור לרפואה הוליסטית. היכולת הכי חשובה במקצוע שלי היא היכולת להתחבר למטופל. אם רופא מתחבר למחלות ולא לאנשים, יש לו בעיה".
אבל רפואה כמו שאתה מציע אינה נגישה לרוב האנשים.
"נכון. כל עוד רופא רואה 50 איש ביום, הוא בעצם לא רופא. המטופל הוא זה שמאבחן את עצמו ומבקש טיפול, שהרופא מאשר או מסרב לו. אלא שגם המטופל הוא לא רופא. וזו אחת הבעיות הקשות במערכת".
"שינה היא מיסודות הבריאות, לצד תזונה, פעילות ומניעת עישון"
"כשאתה לא ישן טוב, אתה עלול למות מזה, ולא רק בעקבות תאונה הנובעת מעייפות", אומר פרופ' סטיבן לם. "זו לא רק בעיה של איכות חיים. שינה גרועה בדרך כלל פירושה שאתה לא כל כך בריא. מעבר לכך, יש סיכון להיווצרות מעגל היזון שלילי: מי שלא ישן טוב לאורך זמן, ובעיקר מי שסובל מדום נשימה בשינה, מתחיל לסבול גם ממחלות מטבוליות, כלומר השמנה וסוכרת, ומפגיעה בכלי הדם שגורמת למחלות לב. כל הפגיעות הללו מדרדרות עוד יותר את מצב השינה".
לם החל לעסוק בבעיות שינה בעקבות עיסוקו הכללי ב"הפרעות מוערכות בחסר" אצל הגבר האמריקאי הממוצע. "אנחנו רוצים לעשות לשינה את מה שעשינו לזקפה", הוא אומר, כלומר, להבין את הקשר בין איכות השינה לרפואה הכוללת של המטופל, ולראות כיצד שיפור בריאותו של המטופל יכולה להעניק לו שינה משופרת, ולהיפך.
לדברי לם, בריאות טובה כוללת משקל תקין, תזונה בריאה, לחץ דם תקין, רמות סוכר תקינות, פעילות גופנית ושינה. הוא רוצה לשנות את התפיסה של הרופאים לא פחות מזו של המטופלים. "אם רופאים לא יכניסו את נושא השינה לשאלוני הבריאות שלהם, הם לעולם לא יצליחו לטפל ביתר הבעיות, כי הכול משפיע על הכול. לאחרונה חל שינוי בשיטת השיפוי לרופאים, כך שאם הבעיה לא נפתרה הם לא יקבלו מחברת הביטוח תשלום, גם אם ביצעו פרוצדורה מורכבת ויקרה. לכן היום הם מתחילים להבין שהם חייבים לטפל גם בשינה. אחרת, הבעיות האחרות פשוט לא ייפתרו. וכאשר מטפלים בבעיות שינה, יש לטפל בהן מן המקור. מתן כדור שינה בלבד לא יעזור.
"ללכת לעבודה עייף זה כמו ללכת לעבודה שיכור. זה משפיע לא רק על התחושה שלך אלא גם על העסקים. לא הייתם רוצים ליטול תרופה אנטי-חרדתית או אנטי-דיכאונית, או ריטלין, או חלילה לעבור ניתוח לב רק כדי לגלות שבעיית קצב הלב שלכם נבעה מחוסר שינה, והיא עברה כאשר השינה הוטבה. גיליתי שה'לקוחות' הכי טובים לתזה שלי הם הרופאים המרדימים דווקא, כי החלמת המטופל אחרי ניתוח היא באחריותם, ואיכות השינה משפיעה על ההחלמה".
הבעיה, הוא אומר, שאי-אפשר להפנות את כל המטופלים לרופאי שינה. יש רק 5,000 רופאי שינה בארה"ב, בזמן ש-30% מהאוכלוסייה סובלים מהפרעת שינה כלשהי. למעשה, הבעיה הזאת היא שחיברה בינו לבין חברת איתמר מדיקל הישראלית, שפיתחה מכשיר ביתי לאבחון איכות השנה, המשווק בעיקר באמצעות רופאים קרדיולוגים ולא רופאי שינה.
לטענת לם, בעיות שינה הן נפוצות בהרבה מכפי שנהוג לחשוב. "אם אתם אומרים, 'אין לי שום בעיית שינה כי אני נרדם בכל מקום', כנראה יש לכם בעיה באיכות השינה, או שאתם ישנים מעט מדי. אם אתם לוקחים את העייפות כדבר מובן מאליו - דעו שזה לא חייב להיות כך. אם יש לכם כאב ראש כשאתם מתעוררים, אם יש לכם בעיות ריכוז, נסו בדיקת שינה. אם לא, אצל גברים בשלב מסוים הזקפה תיפגע, אולי באופן בלתי הפיך, בגלל הפגיעה שיוצר המחסור בשינה בכלי הדם הקטנים. גיליתי שזה הדבר הכי יעיל לומר לגבר כדי שיטפל בעצמו".
פרופ' סטיבן לם
גיל: 69
מצב משפחתי: נשוי פלוס חמישה
תפקיד: ראש הקליניקה לבריאות הגבר באוניברסיטת ניו יורק ופרופ' בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה
השכלה: בוגר אוניברסיטת קולומביה ובעל תואר ברפואה מאוניברסיטת ניו יורק
עוד משהו: שימש כרופא הבית בתוכנית The View של רשת ABC. בין הספרים שפרסם The Hardness Factor, על חשיבות הזקפה ודרכי הטיפול בה