קובלנץ לא שומר על הדמוקרטיה, אלא על שליטתו בתאגיד

אם יש דבר אחד ודאי שאפשר לומר על תאגיד השידור במלאות שנה להרצתו, הוא שכל הדיבורים על כך שהוא קם מתוך הריסות רשות השידור רק כדי להגן על ה"דמוקרטיה", "חופש הביטוי" ו"חופש העיתונות" התבררו כמופרכים ומנותקים מהמציאות. הניתוק הזה הוא לא רק של מנהלי התאגיד, אלא גם של אנשים בתקשורת הברנז'אית שחיבקו אותם חיבוק אחד גדול ומלטף. יו"ר התאגיד, גיל עומר, המחיש את הניתוק הזה היטב כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו איים לא לפתוח אותו. הוא השווה את ישראל, בהגזמה פראית, לטורקיה או לרוסיה, אמר שהמהלך ייזכר לדיראון עולם, וחזר שוב על הפזמון: הדמוקרטיה נרמסה ודגל שחור הונף.

בשבוע שעבר, שנה אחרי, התרחש אירוע נוסף המעיד על ההתנהלות הקלוקלת של התאגיד: המנכ"ל, אלדד קובלנץ, עיכב לכאורה את הבחירה בסמנכ"ל הטלוויזיה, כדי שיוכל לפנות למועמדים נוספים. התירוץ: נטע ברזילי, כלומר, אתגר משדר האירוויזיון ב-2019. שניים הגיעו לקו הגמר במכרז לתפקיד הסמנכ"ל. אחד מהם הוא יונה ויזנטל, לשעבר סמנכ"ל התוכן של חברת הלוויין yes, העורך הראשי של רשות השידור בתקופת הפירוק ובעל רקורד ניהולי גם בערוץ הספורט - מועמד ראוי ובעל ניסיון ללא ספק, שכל גוף מדיה היה שמח לקלוט לשורותיו. כמו הדיבורים על הגנת הדמוקרטיה שליוו את הקמת התאגיד, גם התירוץ של קובלנץ לדחיית המכרז נשמע מעט מפוקפק. נדמה שלא הדמוקרטיה מעניינת אותו, אלא שמירה על כוחו. וכוח שומרים, בין היתר, על ידי טרפוד מינויים של אנשים מוכשרים וחזקים.

לקובלנץ יש תירוצים למכביר לכל חוליי התאגיד והקלקולים שצצו מאז עלייתו לאוויר, כגון עזיבה סדרתית של סמנכ"לים, קביעת תנאי סף שנראים מגוחכים למינויים בכירים, עזיבה של עשרות עובדים, תלונות על התעמרות מצד סמנכ"לית כוח האדם בתאגיד וריכוזיות יתר של קובלנץ עצמו (טענות שהגיעו לבדיקת מבקרת הפנים בתאגיד) ומעל לכול, הביצועים - רייטינג רצפתי ואיכות לא מספקת של תוכן.

לגבי הרייטינג, קובלנץ הודה בעבר בחצי פה שהוא לא משביע רצון אבל אומר שבניגוד לערוצים המסחריים "כאן" לא נמדד רק ברייטינג, והוא מרוצה עד השמים מהביצועים של הרדיו והדיגיטל.

על האיכות, הוא אמר שיש עכשיו 16 דרמות בהפקה ו-61 סרטים דוקומנטריים, ואלה דברים שלוקח להם זמן. ושימו לב לכסף הגדול שזורם להפקות מקור: 325 מיליון שקל. הוא טוען שהתהליך ייקח שלוש שנים לפחות (!) - לא 100 ימי חסד ולא שנה או שנתיים עד שהמספרים בטלוויזיה יתייצבו וישתפרו. בינתיים, הוא מפנה אצבע מאשימה לעובדים שלכאורה נכפו עליו (אף שכל הבכירים סביבו הם אנשים שהוא אסף). את האי-סדרים הארגוניים בתאגיד הוא פוטר בטענה שאלה השמצות חסרות שחר.

מתברר שיש לנו מנכ"ל של תאגיד ממשלתי שמאשים את כולם חוץ מאשר את עצמו. נדמה שהוא הצליח לבסס את עצמו כשליט יחיד, הדואג לאנשי שלומו ומרחיק אנשי מקצוע שעלולים לאיים על מעמדו. כל תאגיד ממשלתי אחר עם מנכ"ל כזה היה חוטף כהוגן מהתקשורת - על בזבוז של כסף ציבורי ועל שיטות המחובריזם והחבריזם של הסקטור הציבורי. במקרה של קובלנץ, רוב הברנז'ה התקשורתית שותקת.

יש דברים שהממשלה לא יכולה ולא צריכה לנהל. אחד מהם הוא תאגיד תקשורת עם תקציב כולל של כ-700 מיליון שקל, רובו מכספי ציבור. יש דברים שהשוק החופשי יכול לעשות הרבה יותר טוב, באופן הרבה יותר יעיל ומועיל לצרכנים. הדמוקרטיה הישראלית מספיק חזקה. היא בהחלט יכולה לוותר על שירותי התאגיד כמגינה שלה ועל שלטון היחיד של קובלנץ. ומוטב לפעול עכשיו מאשר להמשיך לזרוק מיליארדים על ארגון חולה. סגירה, הפרטה - תקראו לזה איך שתקראו. אין צורך לשפוך מיליארדים רק כדי לשמר את כוחו של מר קובלנץ.

תגובת "כאן"

"הישגי התאגיד מדברים בעד עצמם"

"הליך מינוי סמנכ"ל הטלוויזיה נמצא בעיצומו ונעדכן בקרוב על תוצאותיו. הישגי התאגיד בשנתו הראשונה מדברים בעד עצמם. אנחנו הראשונים והיחידים שמיישמים בהצלחה מודל של שלוש פלטפורמות רדיו, דיגיטל וטלוויזיה. חטיבת החדשות שלנו הישגית, עצמאית ומאוזנת. הישגי הדיגיטל בולטים ומרשימים. לראשונה השגנו תקציב והתחלנו דיגיטציה והנגשה של אוצרות הארכיון של המדינה. במגזר הערבי אנחנו יוצרים תעשיית תוכן וטלוויזיה שלא הייתה קודם. השקענו עד כה 325 מיליון שקל בתעשיית הטלוויזיה הישראלית. ארבע תוכניות כבר זכו בפרסי האקדמיה לטלוויזיה. הקמנו את כאן תרבות, הבית ליצירה ישראלית והפצת תכנים תרבותיים. כאן גימל וכאן 88 עלו באחוזי ההאזנה ובנוסף הפכנו ליצרני הפודקאסטים הגדולים בארץ. וזוהי רק ההתחלה".