נתניהו ירוויח, אלוביץ יפסיד

1. כמות האירועים הפליליים לכאורה שבהם חשוד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושהמשטרה ורשות ניירות ערך נדרשות לחקור אותם, גורמת לאחרונה לדילמות לא פשוטות בצמרת הפרקליטות ואצל היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. עיקר הדילמה היא איך לנהל את שלושת התיקים בהם מעורב נתניהו - 1000 (תיק המתנות), 2000 (תיק נתניהו-מוזס), ו-4000 (תיק בזק-וואלה), ובעיקר באיזה סדר לקבל החלטות בשלושת התיקים הללו.

ההתלבטויות הן קשות בגלל כמה סיבות. הראשונה היא שבתיק 1000, העוסק בקשרי נתניהו וארנון מילצ'ן ו-בתיק 2000, העוסק ביחסי נתניהו ומו"ל עיתון "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס - החקירה בעיקרה כבר הסתיימה ואף הוגשו מסקנות המשטרה. לעומת זאת, תיק 4000, העוסק בקשרי נתניהו ושאול אלוביץ, בעל השליטה בבזק, בשל פחות ויש עדיין פעולות חקירה די רבות לבצע. כך שלכאורה, היה מתבקש לקבל קודם כל החלטות בתיקים 1000 ו-2000 ולהמתין עם ההחלטות בתיק 4000.

אולם, משום שתיק 4000 דומה לתיק 2000 במובן שבשני המקרים קיבל נתניהו, לפי החשד, סיקור תקשורתי מוטה מהבעלים של כלי תקשורת ובתמורה פעל לקידום האינטרסים העסקיים של אותו אדם (אלוביץ - באתר וואלה ומוזס - ב"ידיעות אחרונות"), יש גם הגיון באיחוד שני התיקים הללו.

הדילמה לא מסתיימת כאן - שכן תיק 4000 הוא תיק שנחקר בשני גלגולים. חלקה הראשונה של החקירה עסקה בהתנהלות של קבוצת בזק בהנהגתו של אלוביץ והמנכ"לית, סטלה הנדלר. רק בהמשך צצו ועלו החשדות בנוגע ליחסים המושחתים לכאורה שניהלו אלוביץ ואנשיו עם ראש הממשלה ובני משפחתו בקשר לסיקורה של משפחת נתניהו באתר האינטרנט וואלה שבשליטת בזק.

נכון להיום, נראה שהפתרון לדילמות הללו יהיה, כפי שנחשף ב"גלובס", כדלקמן: קבלת החלטות ביחס לכל התיקים בהם חשוד ראש הממשלה נתניהו במאוחד. המשמעות תהיה שההחלטה אם לעמיד את נתניהו לדין בכפוף לשימוע, ובאיזה סעיפי אישום וביחס לאיזה מעשים, תתקבל עוד חודשים רבים מאוד - אחרי הבחירות הבאות לכנסת.

בתוך כך, קיים סיכוי סביר שתיק 4,000 יפוצל לשני תיקים, כך שבחלק של החשדות שבו לא מעורב נתניהו, יתקבלו החלטות מוקדם יותר. אם אכן יפוצל תיק 4,000 לשני תיקים, אז המרוויח מכך יהיה ראש הממשלה; המפסיד ממהלך כזה עשוי להיות אלוביץ, שכן בסיטואציה כזו הוא עלול להיקלע למצב שבו יאלץ להתמודד עם העמדתו לדין בשני משפטים פליליים נפרדים ולאורך זמן רב.

2. השבוע (ד') העביר הח"מ ביקורת חריפה על פרקליטות המדינה על כך שהיא לא כללה בהסכם עד המדינה שערכה עם גרשון מסיקה, לשעבר ראש מועצת שומרון, המשמש עד מדינה בפרשת "ישראל ביתנו", סעיף האוסר עליו לחזור לחיים הציבוריים. התנהלות זו של הפרקליטות כונתה על-ידי הח"מ "רשלנות של הפרקליטות". כן צוין שאי-קיומה של ההגבלה המתבקשת בהסכם עד המדינה איפשרה למסיקה להודיע באחרונה על כוונתו להתמודד שוב על ראשות המועצה בבחירות הקרובות.

כפי שנחשף ב"גלובס", המחדל הזה בהסכם עם מסיקה גם אילץ את משרד המשפטים והפרקליטות לבקש, כמעט להתחנן, ממסיקה להימנע מלחזור לחיים הציבוריים למרות שלא הוכנס סעיף בעניין זה בהסכם עד המדינה. היועמ"ש כתב למסיקה, באמצעות עו"ד עמי ברקוביץ מהמחלקה למשפט ציבורי-חוקתי: "לאחר שהודית במעשים המהווים עבירה חמורה של מתן שוחד, אותו מימנת מקופת ציבור התושבים במועצה המקומית שבראשה עמדת, שהועבר לסגנית שר הפנים (פאינה קירשנבאום, ח' מ'), ולאחר שכדי שלא לעמוד לדין ולשאת בעונש על מעשיך, הסכמת לשמש עד מדינה ולהעיד נגד מעורבים אחרים בפרשות בגינן נחקרת כחשוד, ודאי אין זה ראוי שתתמודד לתפקיד אותו מילאת בעת שביצעת עבירות חמורות אלה".

גם היום אנחנו עומדים על כך שלדעתנו הפרקליטות "פישלה" בכך שאיפשרה לנבחר הציבור שהודה במעשים המהווים עבירות שחיתות חמורות, לחזור לתפקידו הציבורי זמן כה קצר אחרי שפרש ממנו. אולם למען ההגינות, הביקורת צריכה להיות מופנית גם, אולי בעיקר, אל מסיקה עצמו.

ההחלטה של מסיקה לרוץ לראשות המועצה שלוש שנים אחרי שפרש ממנה בבושת פנים בעקבות החקירה הפלילית נגדו, מבטאת כי מסיקה לא הפנים את המעשים שבביצועם הודה ואת האחריות הציבורית המוטלת עליו. היא גם מוכיחה שמסיקה חתם על הסכם עד המדינה, בעיקר כדי להציל את עצמו מאימת הדין, ולא מתוך חשבון נפש, הכאה על חטא או חרטה על מעורבותו בפרשת השחיתות החמורה.

מסיקה לא לבד. יש לא מעט דוגמאות לנבחרי ציבור בארץ שמנפנפים מעליהם בביטול את המעשים שבהם נחשדו, הואשמו או הורשעו, כאילו אין כל קשר בין הספירה הפלילית לספירה הציבורית. למרבה הצער, האווירה הציבורית מאפשרת זאת, והבוחר לא בא חשבון עם הפוליטקאים שלמרות שסרחו, החליטו להישאר בחיים הציבוריים. זוהי אותה אווירה ציבורית סלחנית שאיפשרה לראשי ערים החשודים ומואשמים בפלילים להתמודד בבחירות, ואות האווירה שאיפשרה ליו"ר ש"ס ושר הפנים, אריה דרעי, לחזור לתפקידו בממשלה. זאת, למרות שהורשע בשוחד בעת שמילא את אותו התפקיד בפעם הקודמת, בשנות ה-90.

3. לפני 20 שנה, במאי 1998, חוקקה הכנסת את חוק חופש המידע. החוק חולל מהפכת שקיפות בארץ, בכך שקבע לראשונה את זכותו של כל אזרח ותושב לקבל מידע מרשות ציבורית. זאת, בכפוף למגבלות המפורטות בו, שנועדו לאזן בין חופש המידע לבין זכויות ואינטרסים שונים, כגון ביטחון המדינה, פרטיות ועוד. אולם הדרך אל השקיפות ואל העברת מידע מלא והולם של הרשויות אל הציבור עודנה ארוכה מאוד. ישנם נושאים רבים, ביטחוניים אבל גם אחרים, שבהם, מסיבות לא ענייניות שונות, לא מוכנים הממשלה ושריה להעביר מידע. בעיית השקיפות היא חמורה במיוחד ברשויות המקומיות.

לפני כשנה נכנס לתוקפו חוק שמחייב את השופטים והפקידים הבכירים בשירות הציבורי וכן בכירים במשטרה ובצה"ל בהגשת הצהרת הון תקופתית. התנועה למשילות ודמוקרטיה הייתה מעורבת ביוזמת החוק, שקודם עם הח"כים בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) ואיציק שמולי (המחנה הציוני). בזכות עתירה לפי חוק חופש המידע שהגישה באחרונה התנועה למשילות ודמוקרטיה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד משרד הפנים, התברר כי ב-65% מהרשויות המקומיות לא מגישים בכירי הרשויות הצהרות הון כנדרש על-פי החוק.

אולם מהפרטים שהועברו בעקבות העתירה, התברר כי בלמעלה מ-150 רשויות חלק מבעלי התפקידים הבכירים לא הגישו הצהרת הון. כן נמתא כי ב-12 רשויות מקומיות אף אחד מבין בעלי התפקידים הבכירים לא הגיש הצהרת הון כלל - כך באופקים, בבית דגן, בג'לג'וליה, בסאג'ור, בחורפיש, בטובא-זנגריה, בטייבה, בלקיה, במטולה, במעיליא ובמשהד.

עוד עולה כי ברשויות מקומיות אחרות רק בעל תפקיד אחד הגיש הצהרת הון, ובהן: כפר שמריהו, כפר מנדא, מיתר, מבואות החרמון, נצרת, עומר, פורדייס, קלנסווה, קרית יערים, חבל מודיעין, חורה, טירת הררמל, יבנאל, יסוד המעלה, ירכא, כוכב יאיר, אבו גוש, בני עיי"ש, בית ג'ן, ג'ולס, גולן ועוד.