משאל העם באירלנד ביום שישי האחרון ראוי לתשומת לב ניכרת, החורגת הרבה מעבר לגבולות המשאל, או לגבולות אירלנד.
המצביעים באירלנד נקראו להחליט אם הם רוצים לבטל תיקון, שנוסף לחוקת הרפובליקה לפני 35 שנה. התיקון העניק מעמד שווה לחיי האישה ולחיי עוברה. זה היה ניסוח מחוכם לאיסור למעשה על הפלות מלאכותיות. מאז, נשים איריות שוחרות גרידה היו חוצות את הגבול לצפון אירלנד הבריטית, או טסות ליבשת אירופה.
הסקרים בימים שקדמו למשאל הראו כי יתרונם של מצדדי הביטול מצטמצם והולך, והתוצאות מוטלות בספק. לא ממנה ולא מקצתה. שוב למדנו על ערכם המוגבל (לפעמים) של סקרים. שני שלישים של האירים הצביעו לטובת הביטול, היפוך מלא של תוצאות המשאל ב-1983.
מנהיג אומרי הלאו במערכת הבחירות אמר בהיוודע התוצאות: "אנשים רבים מתעוררים הבוקר משנתם ואינם מכירים עוד את הארץ שבה הם חיים".
ראש הממשלה, ליאו ואראדקאר, שתמך בביטול, צייץ אתמול: "היום חזינו בשיאה של מהפכה שקטה, המתחוללת באירלנד זה עשר או עשרים שנה. האירים אומרים, שהם רוצים בחוקה מודרנית לארץ מודרנית - והם בוטחים בנשים".
"מהפכה שקטה" היא אפיון לא מוגזם לשינויים באירלנד. ראש הממשלה עצמו מבטא אותם. הוא הומוסקסואל מוצהר, בנו של מהגר הודי. עלייתו לשלטון לפני שנתיים אמנם לא הייתה תוצאה של בחירות כלליות, אלא של חילופי מנהיגים באמצע תקופת כהונתם. אבל היא התקבלה בדרגה של אופוריה, שהיה מקום להשוות אותה לבחירת ברק אובמה בארה"ב. במידה מסוימת היא הייתה אפילו דרמטית יותר.
דת, לאום וחישוקים
אירלנד קטנה, הומוגנית, יונקת ממסורת לאומית בת אלפיים שנה. היסטורית לא היו בה מיעוטים אתניים, גזעיים, או דתיים של ממש. המדינה האירית העצמאית נולדה על ברכי מאבק עצמאות רב שנים נגד בריטניה, שזהות דתית/לאומית עמדה במרכזו.
ההיסטוריון האירי אמט לרקין כתב, כי ערב העצמאות, "אירי" ו"קתולי" נעשו לא רק מלים נרדפות, אלא שהמונח "קתולי" כלל מיניה וביה את כל האירים. התחוללה "מהפכת אמונה שהפכה את כל האירים בתוך דור אחד לקתולים אדוקים, והפכה את הקתוליות האירית לתופעה גלובלית בעולם דובר האנגלית".
זה בדיוק מה שמשווה נופך היסטורי גלובלי לתוצאות משאל העם: אירלנד הראתה כיצד חברה דתית משחררת את עצמה מן החישוקים שהטילה עליה הכנסייה. אף כי רוב האירים מוסיפים להעיד על עצמם כבעלי זיקה לכנסייה (78% במפקד האוכלוסין של 2016), הזיקה הזו אינה כרוכה עוד בקבלת עול ומשמעת. הבישופים אינם אומרים עוד לאירים מה לעשות.
אירלנד חילונית? המלים האלה פשוט לא התקבלו על הדעת בדור הקודם. הנחה סבירה הייתה שאירלנד לבדד תשכון, תחת דגל נוצרי, גם אם כל השאר יחדלו להניף את הדגל הזה. מה שמתרחש בה אינו נוגע אפוא לה בלבד. הוא מאשר מגמה כללית בדמוקרטיות המערביות של פניית עורף לדת המאורגנת.
הם נולדו אל תוך הכנסייה
הדת הזו הייתה מאורגנת במיוחד בארצות הקתוליות, עם היררכיה ריכוזית תחת שליט אוטוקרטי, הלוא הוא האפיפיור, שהכריז על עצמו "מחוסן מפני כל טעות". בשורה של ארצות קתוליות, אנשים היו נולדים אל תוך הכנסייה, ומס כנסייה היה מוטל אוטומטית על שכרם. נציג האפיפיור הוא אוטומטית זקן הסגל הדיפלומטי, גם אם הגיע למקום כהונתו אתמול אחר הצהריים.
גם בארצות לא-קתוליות, לכנסייה שמור כוח יוצא דופן על החיים הלא-דתיים בכיסים דמוגרפיים של קתולים. למשל, בערים הגדולות של צפון מזרח ארה"ב ושל המערב התיכון (ניו-יורק, בוסטון, שיקגו, פילדלפיה, סנט לואיס), בישופים כל-יכולים עמדו, ולא פעם מוסיפים לעמוד, בראש אימפריות כלכליות ומוסדיות, שכללו בתי חולים, בתי ספר ונכסי מקרקעין. השפעתם על הפוליטיקה המקומית והארצית היטתה לא פעם את הכף לטובת מועמדים לכהונות בכירות, כולל הנשיאות.
מאוסטרליה עד הפיליפינים, מברזיל עד פורטוגל, מאיטליה עד פולין ועד חלקים של גרמניה, הכנסייה הקתולית נתנה את הטון, קבעה כללים, והאטה במידה רבה את קצב המודרניזציה. לא רק הפלות מלאכותיות, כי אם גם גירושים נאסרו על פי החוק. כמובן, זכויות להומוסקסואלים לא נשקלו ברצינות וגם לא נתבעו ברצינות.
משבר אמון
הדת המאורגנת נמצאת בנסיגה בלתי פוסקת במערב אירופה ובדרומה עוד מזמן המהפכה הצרפתית. אבל היא קיבלה תנופה מיוחדת לאחר מלחמת העולם השנייה.
בשורה של דמוקרטיות אירופיות, מפלגות קתוליות החזיקו בשלטון או היו סמוכות אליו בדור הראשון שלאחר המלחמה. עקבותיהן עדיין לא נמחו. מפלגה שהייתה פעם קתולית, ומוסיפה להיקרא "נוצרית-דמוקרטית", עומדת בראש הממשלה בגרמניה, אם כי ליברלית מאוד בהשוואה עם הדגם של מפלגות דתיות בישראל. מפלגה כזאת עומדת גם בראש הממשלה באוסטריה, ובנות דמותה שותפות בממשלות קואליציה בארצות אחרות. אבל משקלן פחת באופן דרמטי מאז ימי הזוהר שלהן.
הכנסייה הכירה בצורך להנהיג רפורמות עוד בשנות ה-60 של המאה שעברה. אבל היא עשתה כן בלב ולב. התמהמהותה גבתה ממנה מחיר כבד. חטאה הגדול ביותר היה שערורייה חובקת עולם: הניצול המיני של ילדים בידי כמרים והחיפוי השיטתי שהעניקו להם בישופים. פגיעתה של השערורייה הזו ניכרת כמעט בכל ארץ קתולית; אירלנד הייתה אחת הנפגעות העיקריות.
משבר אמון השתרר בין הכנסייה לבין המאמינים, ולשורה של אפיפיורים ברומא לא עמדו תבונתם ואומץ לבם לחשוף, להודות, להכות על חטא ולהעניש. לכישלון הזה שותף גם האפיפיור הנוכחי, אשר חרג במובנים רבים אחרים מהרגלי קודמיו.
אירופה מתביישת במורשת
באירופה, הביטוי המוחשי ביותר של ההתרחקות מן הדת הוא השיעור הפוחת והולך של נוכחות בכנסיות ושל צעירים המצטרפים אל הכמורה. תהליך החילון משפיע גם על רמות אחרות של פעילות חברתית ותרבותית. לא רק הדת המאורגנת נדחית כי אם גם המורשת ההיסטורית שהיא מבטאת.
אירופים מואסים בהיסטוריה שלהם ובערכיהם הפוליטיים. המאיסה הזו משפיעה גם על יחסם לעולם החיצון, וישראל היא אחת הנפגעות. כאשר אירופים מתביישים ב"ציביליזציה הנוצרית" וב"דמוקרטיה המערבית" הם כוללים בחבילת הבושה כל מי שהם חושבים לידיד הסדר הישן. ישראל שייכת אליו, מפני שהסדר הישן הוא שהקים אותה.
ויכוח על ההיקף המדויק של הנסיגה מן הדת מתנהל בימים האלה ממש בארה"ב. סקרים מראים שפלח ניכר של האוכלוסייה, קצת יותר משליש, דבק בפירוש קלאסי של כתבי הקודש. הנשיא ומפלגתו מסתמכים על תמיכת הפלח הזה, הן בחקיקה והן בבחירות.
מגמת החילון אינה פוסחת כמעט על שום ארץ מערבית. הנסיבות הן המכתיבות את קיצבה וממילא את תוצאותיה. אבל מוטב להבין את המרחק הגדל בין חברות שחילוניותן פוחתת לבין חברות מערביות שחילוניותן גוברת. המכנים המשותפים מתמעטים וההבנה ההדדית פוחתת. הידברות עם העולם המשתנה הזה תצריך לשון דיבור חדשה. זה עומד להיות אתגר מדיני ותרבותי מן המעלה הראשונה.
■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-sebolg - https://tinyurl.com/karny ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
