רשות ההגבלים בוחנת איך חוק המזון השפיע על התחרות

3.5 שנים לאחר כניסת חוק המזון לתוקף, רשות ההגבלים העסקיים בוחנת כיצד השפיע החוק על התחרות בענף, ואף החלה לאסוף נתונים עבור עבודת מחקר בנושא - כך נודע ל"גלובס". מדובר בחוק ששינה מקצה לקצה את מערכות היחסים בין הקמעונאיות לספקים בכל החזיתות, והייתה לו השפעה אדירה גם על האופן שבו מתנהלים השחקנים בענף המזון.

במסגרת המחקר, ל"גלובס" נודע כי חטיבת התחרותיות ברשות ההגבלים העסקיים, בראשותה של מיכל הלפרין, בוחנת נושאים שונים בחוק, ואף פנתה בימים האחרונים לרשתות הקמעונאות הגדולות בדרישה להעביר לה נתונים בנושא. בין הנתונים שנאספים בשלב הנוכחי: עלויות העמידה בחוק המושתים על הרשתות, נתונים בנוגע לניהול המדפים באמצעות פלנוגרמה (פריסת המוצרים על המדף) וסדרנות הספקים ועלות איסוף המידע שמחויב לעבור למאגר המחירים הממשלתי.

עוד נודע כי אחד הנושאים שייבחנו במסגרת המחקר הוא ההשפעה של המעבר לסדרנות עצמית. מדובר בנושא שהרשות עוסקת בו מתחילת שנות ה-2000, לאחר שמצאה כי הסידור על המדפים מושפע מתגמול שמקבל הסדרן מהספק וכך נוצר חשש לדחיקה של מוצרי ספקים אחרים, בעיקר קטנים יותר, מהמדפים. במסגרת החלטה של הממונה הקודם, דיויד גילה, שנכנסה לתוקף ב-2016, נאסר על ספקים גדולים לסדר מדפים ברשתות השיווק. ואולם, לפני מעט יותר משנה נכנס לתוקף תיקון זמני שקובע כי ספקים גדולים יוכלו לחזור ולסדר מדפים ברשתות הגדולות בתנאי שלא יחרגו מהפלנוגרמה, כלומר תכנון המדף שמוכתב על-ידי הקמעונאי.

ואולם, זו אינה הסוגיה היחידה שעוררה ועודנה מעוררת מחלוקת בקרב הגורמים השונים בענף הקמעונאות שקשורה לחוק המזון. גם נושא שקיפות המחירים הציף חילוקי דעות ביחס לשאלה האם הוא מיטיב עם הצרכנים או בעיקר עם הקמעונאים.

במסגרת חוק המזון נדרשים כל הקמעונאים הגדולים לדווח מדי שעה, כלומר בזמן אמת, את מחירי כל המוצרים שנמצאים על מדפי הרשת למאגר נתונים ממשלתי. כיום קיימות כמה חברות שפועלות בתחום ש'מתרגמות' את הנתונים הללו לצרכנים, דוגמת פרייסז ומיי סופרמרקט.

עם זאת, לא ממש ברור האם הצרכנים משתמשים ונעזרים באפליקציות הללו ועד כמה הן שינו את הרגלי הקנייה שלהם, אולם מה שכבר ברור הוא שהן שינו את הרגלי הפעולה של הקמעונאים. אם בעבר רשתות גדולות כמו שופרסל, רמי לוי, מגה-יינות ביתן, ויקטורי ואחרות היו נדרשות להעסיק צוות של סוקרים שיגיע פיזית מחנות לחנות ויאסוף עבורן נתונים על מחירי מתחרים, בייחוד באזורי תחרות בהן פועלות רשתות מתחרות - הרי שהיום אין כל צורך בכך. הקמעונאיות כיום נסמכות על מאגר המחירים שמאפשר להן (בזכות האלגוריתמים החכמים) לשנות את התמחור בלחיצה.

כך למשל, קמעונאי ששוחחנו איתו ציין כי הוא בוחן את המחירים ומתכוונן עם רמת התמחור למחיר הנמוך ב-5% מהרשת המובילה במתחם, זאת כדי להיתפס בבדיקות ובהשוואות כזול יותר.

"עם החוק או בלעדיו היינו נהנים מתחרות"

יובל אליעז, ראש תחום תחרות והגבלים עסקיים ב-BDO, התייחס לבדיקה של הרשות בשיחה עם "גלובס" ואמר כי "מדובר בבדיקה מתבקשת 3.5 שנים לאחר כניסת החוק לתוקף. בעיקר מתבקש לברר איך השפיע החוק על התחרות בין רשתות השיווק ועל הספקים השונים ועל הכניסה של ספקים חדשים לענף. אני חושב שהבדיקה תגלה שהלחצים התחרותיים שמופעלים בענף הם כל-כך משמעותיים, שעם קיום החוק או בלעדיו היינו נהנים מהתחרות העזה ששוררת כיום בענף הזה".

אליעז מוסיף כי "החוק כיום מטיל עלויות משמעותיות על הספקים והרשתות, החל מהחובה לשלוח את הנתונים למאגר השקיפות, וכלה בעובדה שיבואנים צריכים להתאים את האריזות לחוק בארץ ולא כפי שזה באירופה".

נציין כי הלפרין מעולם לא נחשבה לתומכת נלהבת של החוק שנחקק טרום תקופתה, אך לאורך הדרך היא שידרה שהרשות תמשיך לאכוף אותו כל עוד הוא קיים. עם זאת, נראה כי לאורך זמן הרשות מנסה להבטיח ודאות גדולה יותר לשחקנים בשוק - בין אם באמצעות פטורים כוללים ובין אם על-ידי הבטחת ודאות רגולטורית גבוהה יותר לרשתות ולספקים דרך סידור המדפים. ואולם, אם הרשות תגלה שההשפעה של החוק אינה גבוהה, ניתן להעריך שנמשיך ונראה מאמצים נוספים להגברת הוודאות הרגולטורית.

בעבר אמר אייל רביד, בעלי רשת ויקטורי, בראיון ל"גלובס", כי מבחינתו מאגר המחירים הוא כלי לתיאום מחירים בחסות החוק. "באנגליה ביטלו את המאגר הזה בדיוק מהסיבה הזו", אמר אז וסיפר כי "הבוקר ספק מסוים שלח לי צילום מסך של מחיר של מוצר שבו רואים שכולם העלו מחירים, ורק אני לא. הוא אפילו לא צריך לכתוב מילה, רק להעביר לי את הצילום. ומה את חושבת שאני אעשה? גם אני אעלה את המחיר. למה שכולם יעלו ואני אשאר מאחור?". כיום רביד כבר התרגל למציאות של החוק ומתמודד גם עם היתרונות וגם עם החסרונות הגלומים בו.

תולדה של המחאה החברתית ב-2011

וכיצד נכנס החוק לחיינו? חוק המזון הוא תולדה של המחאה החברתית שהתעוררה ביולי 2011 בשל יוקר המחיה. במוקד המחאה עמדה אמנם גבינת הקוטג' ששימשה כסמל להתייקרות חסרת רסן, אבל היא השליכה על תחום מוצרי הצריכה כולו. החוק נחקק במטרה לעודד תחרות בין קמעונאים וספקים, ובכך להוביל להורדת מחירים.

התחרות, לפי החוק, תוכל להתקיים על רקע ריחוק מלאכותי במידה מסוימת בין רשתות גדולות (לפי החוק הוגדרו 20 רשתות) ובין ספקים שמוגדרים כגדולים, למשל בשורת התמחור, כך שהם מנועים מהעברת מחיר מינימום למוצריהם, או לגרום לסידור מדפים שיתעדף את מוצריהם. עוד קיווה החוק כי שקיפות מחירים לצרכן באמצעות מאגרי מחירים תוביל לתחרות. סעיף חשוב בחוק מתייחס לסמכות שהוא העניק לרשות ההגבלים העסקיים להטיל קנסות על המפרים.

מטרותיו של החוק, שנכנס לתוקף בינואר 2015, היו, בין היתר, לעודד תחרות בין קמעונאים וספקים באמצעות יצירת הפרדה - במידת האפשר - בין הקמעונאים לספקים הגדולים, הורדת מחירים בשוק המזון, חיזוק והבלטה על המדפים לספקים קטנים, צמצום כוחן של הרשתות הגדולות ושקיפות מחירים לצרכן על-ידי חובת דיווח מחירי מוצרים למאגר של המדינה.

נקבע כי ההחלטה מיהו ספק גדול תינתן בידי הממונה על ההגבלים העסקיים ברשימה שתדווח מדי שנה ותגדיר ספקים, כלומר יצרנים, מפיצים ויבואנים שמכרו בסכום של מעל מיליארד שקל בשנה לקמעונאים. הספקים הגדולים והרשתות הגדולות נדרשים לדווח מדי שנה לממונה על היקפי המכירות שלהם, והספקים לא יוכלו להתערב במחיר לצרכן שיקבע על-ידי הקמעונאי.

עד כניסת חוק המזון לתוקף, הספקים היו כוללים במחירונים לרשתות גם מחיר מומלץ לצרכן, אך במסגרתו נאסר עליהם לעשות זאת, למעט מקרים של הוזלה לצרכן.

ברשות ההגבלים אישרו את קיום המחקר ואת איסוף הנתונים.

מטרת חוק המזון:

■ הגברת התחרותיות בענף המזון ובתחום מוצרי הצריכה

■ הפחתת המחירים לצרכן

אמצעים:

■ הפרדה בין הספקים והקמעונאים הגדולים

■ איסור על ספק גדול לסידור מדפים שנותן עדיפות למוצריו והיצמדות לתכנון של הרשת

■ איסור לספקים לקבוע מחיר מינימום לצרכן

■ הקמת מאגר שקיפות מחירים עם חובת דיווח לרשתות

למעט במקרי הוזלה