הדירקטורים המוסדיים: ייצוג חסר לנשים וגיל ממוצע מבוגר

בתחילת חודש מארס האחרון פרסמה רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, שבראשות דורית סלינגר, טיוטת חוזר משמעותי בעניין הממשל התאגידי בגופים המוסדיים, המתמקד בשינוי התנאים והדרישות מהדירקטוריונים ומהדירקטורים בגופים אלה. מדובר בהוראות חדשות, שהסעירו את ראשי השוק המוסדי, במיוחד מכיוון שהן יחייבו רביזיה מוחלטת בשורה ארוכה של דירקטוריונים בשוק המוסדי המקומי, בדגש על הכוונה של סלינגר למנוע מבעלי שליטה להיות יו"רים של הגופים המוסדיים שבשליטתם.

נוסף על כך, ברגולציה רוצים להחמיר את דרישות המקצועיות של הדירקטורים, תוך יצירת הפרדה בין הדירקטוריונים של הגופים המוסדיים עצמם לדירקטוריונים של חברות ההחזקה שלהם.

על רקע זאת נעשתה לאחרונה בדיקה לגבי הרכב הדירקטוריונים בגופים המוסדיים, שהגיעה לידי "גלובס", ושממנה עולה, בין היתר, כי בשוק המוסדי יש ייצוג חסר לנשים, שמהוות מיעוט של כ-18% מחברי הדירקטוריונים, ושהגיל הממוצע של הבורדים, כמו גם הוותק הממוצע של חברי הדירקטוריון, גבוהים למדי.

 נשים

אחראים על הביטחון הסוציאלי של הציבור

כבר עם פרסום הטיוטה אמרנו כי ברשות שוק ההון אומרים, שהמצב הקיים בדירקטוריונים של הגופים המוסדיים רחוק מלהשביע רצון, ושנראה כי מבחינת הרשות מדובר בדירקטוריונים ובדירקטורים שמהווים מעין חותמת גומי של בעלי השליטה וההנהלות.

ברשות אף פירטו, כי המצב הקיים, כפי שנמצא בביקורות שנערכו, מתאפיין בדירקטוריונים שבהם חסרה מומחיות, בדירקטורים ששותקים ושאינם תורמים ואף ממש לא בקיאים בתפקידם ובתחומי פעילות הגוף המוסדי, וגם בדירקטורים בלתי תלויים שיש להם קשר אישי כלשהו לבעל השליטה (כלומר, לא ממש בלתי תלויים).

המהלך של הרשות דומה מבחינות רבות להסדרה שכבר קיימת במהותה בבנקים. ההיגיון מאחוריו, הוא שלאורך השנים הרבה מאוד השתנה בשוק המוסדי - שצמח לממדים אדירים, ושאחראי כיום על נתח משמעותי מההון של אזרחי המדינה - ובעצם הוא זה שאחראי על הביטחון הסוציאלי של הציבור הרחב. זאת, בעוד שהבורדים נשארו אי שם בעבר, בטח מבחינת הדרישות הרלגוטוריות, וישנם דירקטוריונים מתקדמים יותר ויש כאלה שפחות.

כך, הרגולציה האחרונה בנושא הרכב הדירקטוריונים פורסמה בשנת 2007, אז ניהל השוק המוסדי כ-700 מיליארד שקל. כיום הגופים המוסדיים מנהלים יחד כ-1.7 טריליון שקל, והיקף הפרמיות ודמי הגמולים שזורמים לגופים הללו מדי שנה מסתכם בעשרות רבות של מיליארדי שקלים, ואף מגיע לרף תלת-ספרתי.

למעשה, מבחינת הרשות, ובכלל מהרבה בחינות, המוסדיים תפסו את מקום הביטוח הלאומי ככרית הביטחון הסוציאלית המרכזית במשק - לא רק לפנסיה, כי אם גם בתחומי ביטוחי הבריאות, ביטוחי הרכוש ועוד ועוד. בטח כשמדובר באוכלוסייה העובדת.

בכל אופן, כדי להבין היטב את הרציונל של הרשות, יש צורך להכיר את הרכב הדירקטוריונים של הגופים המוסדיים הגדולים במשק. לידי "גלובס" הגיע עיבוד של נתונים שמפרסמים 22 מהמוסדיים הגדולים ביותר במשק, שנוגעים להרכבים מהזמן האחרון של הבורדים שלהם, שכוללים כ-164 חברי דירקטוריון.

מהבדיקה עולה כי מתוך 164 דירקטורים כ-71 דירקטורים הם חיצוניים, והיתר פנימיים, ושכ-16% מחברי הדירקטוריון הם בעלי קרבה לבעל השליטה. בשוק המוסדי תופעה זו קיימת הרבה יותר מאשר בבנקים, ומבחינת הרגולטור היבט זה יוצר סימן שאלה בנוגע ליכולת הפיקוח של הדירקטוריון, בטח בהתייחס לפיקוח שנדרש מחבר דירקטוריון על קרובו.

כמו כן, בחינת ותק הכהונה של הדירקטורים מלמדת כי בעוד שהוותק הממוצע של דירקטור בכל אחד מ-22 הגופים האמורים עומד על שש שנים בתפקיד, הוותק הממוצע של היו"ר עומד על תשע שנים. כמו כן, ישנו פער בין גופים שאינם בשליטה מובהקת, שם יש נטייה לתקופות ממוצעות קצרות יותר, לבין גופים שבשליטה מובהקת, שם משך הכהונה של היו"ר (שהינו מהבעלים), ושל הדירקטורים בכלל, ארוך יותר.

בהקשר זה נציין, כי לוותק בתפקיד הדירקטור יש נגיעה לסוגיות של רעננות מחשבתית ולדינמיקה של רעיונות חדשים. אבל ישנם בורדים עם ותק ממוצע של שנים רבות, כאמור, בשיעור דו-ספרתי, ואז יש לשאול אם מצב של ותק בלתי מוגבל למי שאינו דח"צ (שם יש הגבלות), הוא מצב בריא.

התשובה אינה ברורה מאליה, ונראה כי יציבות בבורד מביאה יתרון של ניסיון, אבל גם פוטנציאל של קיבעון, וזה קשור גם לגיל של חברי הבורד.

כך, הנתונים מלמדים כי הגיל החציוני של הדירקטורים בשוק המוסדי עומד על 60 שנה, הן לדירקטורים פנימיים והן לדירקטורים חיצוניים. פילוח הנתונים מלמד כי בבתי ההשקעות, ככלל, הגיל הממוצע של חברי הדירקטוריון נמוך יותר, בעוד שבחברות הביטוח, קטנות וגדולות, הגיל גבוה יותר, הרבה יותר. רשות שוק ההון גם לא התייחסה לגיל בהוראות שהיא מובילה. אבל, סביר וצפוי שחברי הבורד יהיו מבוגרים יותר מחברי ההנהלה. אבל ישנם מקרים פרטניים שבהם עולה השאלה האם הגיל מציב בעיות. סוגיה זו לא נדונה עדיין.

30 חברות דירקטוריון - 134 חברים

המאפיינים של הדירקטוריונים במוסדיים לא מסתכמים באמור לעיל. הנתונים מלמדים עוד כמה דברים מעניינים לגבי הרכביהם, ברמת השוק. לגבי שיעור הנשים הרשות לא קבעה ברגולציה החדשה שהיא מובילה מספר קשיח, כי אם אמרה שהיא רוצה ייצוג הולם.

המצב הקיים טוב, או שנכון לקדם שינוי בהיבט זה? ראשית יש להכיר את המצב הקיים: כיום יש רק אישה אחת על כמעט כל חמישה גברים בדירקטוריונים של הגופים המוסדיים.

מדובר בפער אדיר, שדומה גם בחברות הביטוח וגם בבתי ההשקעות (שמחזיקים בחברות גמל ופנסיה). על כך נציין, כי כיום יש מנכ"לית אישה בפסגות גמל ובחברת הביטוח ביטוח חקלאי, וגם בחברת הביטוח הצעירה שרק קמה - ליברה, שלא נכללת בבדיקה (מדובר בחברת הביטוח הדיגיטלית של אתי אלישקוב). מנכ"לית הגמל בפסגות היא יפעת מזרחי. נציין כי לבית ההשקעות פסגות (לא גוף מוסדי) יש יו"רית - מיכל עבאדי בויאנג'ו.

בכל אופן, הנתונים מלמדים כי ישנן 30 נשים החברות בדירקטוריונים של הגופים המוסדיים האמורים, שכוללים את כל קבוצות הביטוח שפועלות בשלל תחומי הביטוח מול הציבור הרחב, ואת בתי ההשקעות הגדולים בתחום החיסכון לטווח ארוך. לעומתן, ישנם 134 חברי דירקטוריון גברים, ורק בחמש קבוצות הביטוח הגדולות התמונה טובה יותר.

מה הכוונה? בהראל, הפניקס, מגדל, כלל ביטוח ומנורה מבטחים, קצת יותר מרבע מהדירקטוריונים (26%) מורכב מחברות דירקטוריון, וזאת לעומת שיעור נמוך יותר של 16% בחברות הביטוח האחרות ובחברות הגמל והפנסיה של בתי ההשקעות הגדולים (לא כולל החברות האימהות) - כלומר יחס של 1 ל-6.

ולסיום, מה לגבי ההשכלה? רוב הדירקטורים אקדמאים ובעלי כשירות פיננסית.