הקורבנות הראשונים של מלחמת הסחר - מצביעי טראמפ

דונלד טראמפ הכריז מלחמה על הסחר החופשי בעיניים פקוחות לרווחה ובביטחון עצמי אופייני, למרות שחלק מיועציו הכלכליים הזהירו שמלחמה כזו תעלה את הכלכלה האמריקאית על מזבח של פופוליזם זול. לטראמפ ברור, שהטלת המכסים על פלדה ואלומיניום שמיובאים מקנדה, אירופה ומקסיקו - בעלות ברית מסורתיות של וושינגטון -תקדם את כלכלת ארה"ב ותחזק את הביטחון הלאומי.

במהלך מסע הבחירות, הוא לא הסתיר את להיטותו לסגור חשבון עם מדינות - בעצם עם פלח משמעותי מכדור-הארץ - שהסחר שלהן עם ארה"ב נשען, לדעתו, על עיוות כללי המשחק הכלכלי. "סין אונסת את אמריקה", הייתה אחת מההצהרות החביבות עליו בעצרות הבחירות שלו.

ובתחילת מארס השנה הוא ניסה להרגיע את חסידי הסחר החופשי - ובהם רפובליקאים רבים בקונגרס - בציוץ הבא: "כאשר מדינה (ארה"ב) מפסידה מיליארדים רבים של דולרים על סחרה עם כמעט כל מדינה שעושה עמה עסקים, אזי מלחמות סחר הן דבר טוב, וקל לזכות בהן. למשל, כאשר יש לנו גרעון של 100 מיליארד דולר עם מדינה כלשהי, והיא מנסה להיות חכמה, אז אנחנו לא משחקים - וזוכים בגדול. זה קל".

ובכן, זו תורת הסחר של טראמפ על רגל אחת ואידך זיל גמור. אין ספק שהנשיא ויועציו הכלכליים הביאו בחשבון, שארה"ב צריכה לצפות לצעדי גמול, להטלת מכסים על יצוא אמריקאי למדינות אירופה, לקנדה ולמקסיקו, בעקבות הכרזת המלחמה של טראמפ. אבל, כפי שאמר שר המסחר האמריקאי, המיליארדר ווילבור רוס, במארס, בראיון ל-CNBC, זה לא ביג דיל, כשהוא מניף פחית בירה באדווייזר ביד אחת ופחית מרק קמפבלס בידו האחרת. אולי תוספת של כמה סנטים על פחית, או 175 דולר על מכונית "טיפוסית" שתג המחיר הנוכחי שלה 35 אלף דולר. והדעות אכן חלוקות האם השפעת מכסי גמול תהיה מיידית או תורגש בטווח ארוך יותר, האם ההשלכות של מלחמת סחר בין ארה"ב לשותפות הסחר הגדולות שלה תהיינה הרסניות או סתם מזיקות, האם הצרכן האמריקאי ישלם יותר או הרבה יותר?

אבל לא ברור האם אשפי הכלכלה בבית הלבן חשבו שצעדי הגמול יתוכננו לפגיעה אישית בנשיא ארה"ב, או, יותר במדויק, במעמדו הפוליטי ובסיכויי המפלגה הרפובליקאית לשמור על שליטתה בסנט ובבית-הנבחרים בבחירות הביניים לקונגרס בנובמבר. ייתכן שהיועצים הכלכליים לא ציפו לכך, שהמטרות המיועדות של מכסי טראמפ יסמנו מטרות על גבו של הנשיא עצמו.

למעשה, מתגובות המדינות שספגו את חיצי המכסים האמריקאים אפשר להתרשם שהן רואות בצעדי טראמפ לא רק מכה לאינטרסים הכלכליים שלהן אלא פגיעה בכבודן הלאומי. מבחינתן, ארה"ב מנהלת נגדן לא רק מערכה כלכלית גרידא אלא היא מתנהלת כבריון כלכלי. ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, נשמע כמי שספג עלבון אישי. "קנדים שרתו לצידם של אמריקאים בשתי מלחמות עולם ובקוריאה; מחופי נורמנדי ועד הרי אפגניסטאן נלחמנו יחד ומתנו יחד", הוא אמר בעקבות הודעת טראמפ על העלאת המכסים. "זה עלבון לקנדה".

ושר האוצר הצרפתי, ברונו לה-מייר, הכריז: "הסחר הגלובלי אינו דו-קרב באו.קיי-קוראל. לא מדובר כאן במי שתוקף את מי, ואז כולם ממתינים לראות מי מצליח לקום על רגליו בסוף".

"ההתנפלותה של ארה"ב על בעלות ברית ושותפות סחר רבות כל-כך אינה רק חריגה ביותר; היא חסרת תקדים", אמר ל"וושינגטון פוסט" הכלכלן דאגלס ארווין, שכתב ספר על מדיניות הסחר של ארה"ב מאז היווסדה. "זו התנפלות שתחולל ניכור בינה לבינן ותניע את בעלות הברית והשותפות להשיב מלחמה שערה".

מעצם טבעם, מכסי גמול וצעדים דומים במלחמות סחר אמורים לשאת אופי כלכלי. אם זמביה תטיל מכסים בשווי 10 מיליארד דולר על נקניקים ממלאווי, למשל, תגיב מלאווי בהטלת מכסי גמול בשווי 12 מיליארד דולר על נקניקיות מזמביה. השיקול הוא: מה נקודת התורפה הכלכלית של היריב? אם יצואו נשען על פרי הדר, בואו נטיל מכס על תפוזיו. אך הלך הרוח האנטי-אמריקאי, או לפחות האנטי-טראמפי, שחולל צו המכסים של הבית הלבן, צפוי לשוות לצעדי הגמול של הקנדים, המקסיקאים והאירופים גם אופי נקמני של סגירת חשבון עם טראמפ, לא רק עם המשק האמריקאי, בתקווה שהקורבנות הצפויים של מכסי הגמול בצד האמריקאי יקימו קול זעקה וילחצו על הנשיא להתקפל. טראמפ הכריז מללחמה על הגלובליזציה, אך הגלובוס מאמין בנקמה מקומית.

פקידי רשות בקנדה ובמקסיקו מודים, שכל אחד יוצא מפסיד ממלחמת סחר, כתב בשבוע שעבר המגזין הכלכלי המקוון Quartz, אך הם מודים שצעדי הגמול שלהם נגד ארה"ב מהווים נקיטת עמדה פוליטית נגד מה שהם מתארים כההתנהלות הבריונית של טראמפ בעניני סחר. הם מודעים לכך שמה שמניע את טראמפ הוא שאיפה לקיים הבטחות בחירות ל"בייס" שלו, אך גם לפוליטיקאים במקסיקו וקנדה יש בוחרים שצריך לחזר אחריהם.

וכך, המוצרים האמריקאים שישועבדו למכסי הגמול של מקסיקו, קנדה ואירופה נבחרים בקפידה רבה כדי להשיג את מרב ההשפעה הפוליטית בארה"ב. הרעיון הוא לסחוט עד כמה שאפשר מדינות מסוימות ומגזרים מסוימים בארה"ב ו/או לפגוע בבוחריו של טראמפ כדי שהם יפעילו לחץ על הבית הלבן. מכסי הגמול מכווננים להשגת תגובה מהירה מהמגזרים האמריקאים שייפגעו, לדברי כריסטופר ווילסון, אנליסט ממכון מקסיקו, מרכז הגות בוושינגטון. השפעת מכסי הגמול האלה תהיה "מיידית והרסנית למדי", הוא אומר.

למשל: נוסף לפלדה, מתמקדת מקסיקו במגוון מוצרים חקלאיים, מתפוחי-עץ ועד קותלי חזיר שישועבדו למכסי הגמול. שר הכלכלה של מקסיקו, אילדפונסו גוואחארדו, אמר בראיון לתחנת שידור מקסיקאית, כי התוכנית היא לזהות מוצרים מאזורי בחירה מסוימים לקונגרס וממדינות שמיוצגות ע"י מחוקקים מסוימים שיוכלו להשפיע על טראמפ. לדוגמה: מדינת וויסקונסין מגדלת את רוב היבול האמריקאי של חמוציות, שנמצאות ברשימה השחורה של מקסיקו. הרפובליקאי פול ראיין, היו"ר הפורש של בית-הנבחרים, מייצג מחוז בחירה בוויסקונסין. במקרה או שלא במקרה, הוא הכריז, שהוא מתנגד ליזמת המכסים של טראמפ.

ודוגמה אחרת: חקלאים ובעלי חוות קטנים הם חלק גדול מה"בייס" של טראמפ. האיחוד האירופי כבר סימן תירס כאחד מגידולי היצוא האמריקאי שישועבדו למכסי הגמול. תירס הוא אחד ממקורות הרווח הגדולים ביותר של החקלאות האמריקאית.

חורחה גוואחארדו, לשעבר שגריר מקסיקו בסין, אמר ל-Quartz, כי מכסי גמול ממוקדים כאלה אכן עשויים להניב פירות, במיוחד לאור העובדה שהם יוטלו ע"י כל הצדדים שנפגעים ממכסי טראמפ - האיחוד האירופי, קנדה וסין. "יהיה הרבה לחץ; ארה"ב תוכל לאבד את התחרותיות שלה בתוך זמן קצר, ואת הייתרון התחרותי לא יהיה קל לשקם", הוא אומר.

וזו לא תהיה הפעם הראשונה: בין 2009 ל-2011 הטילה מקסיקו מכסים על סדרת מוצרים בארה"ב כד להניע את ממשל אובמה לבטל את האיסור על כניסת משאיות ממקסיקו לארה"ב. האיסור נבע מהעובדה שלנהגים מקסיקאים יצא שם כעברייני תנועה, שהיו אחראים לתאונות רבות, אך גם מהתנגדות חברות תובלה אמריקאיות, למרות שהסכם נפט"א התיר במפורש תנועת משאיות ממקסיקו על כבישים בארה"ב.

מקסיקו התמקדה באזורי בחירה של מחוקקים שתמכו באיסור כניסת המשאיות והטילה מכסים על גידולים חקלאיים מאזורים אלה. ב-2011 התקפל ממשל אובמה והאיסור על כניסת המשאיות הוסר. אך בשנתיים שחלפו מאז הטלת המכסים, נרשמה ירידה חדה ביצוא החקלאי של ארה"ב ולחקלאים נגרמו הפסדים רבים.

לאור העובדה ששתי מערכות בחירות גורליות ממתינות לאמריקאים מעבר לפינה - בחירות הביניים לקונגרס בנובמבר השנה והבחירות לנשיאות בנובמבר 2020 - לא ברור מה תהיה מידת האיתנות של הממשל מול לחצים פנימיים של מחוקקים רפובליקאים ובוחרים שהצביעו בעד טראמפ ומוצאים עתה את עצמם מול שוקת שבורה.