היפני שעבר לכרמיאל כדי לאתר את השמות הלוהטים בהייטק

נארוטושי פוקוזאווה, עובד ותיק בתאגיד האלקטרוניקה היפני TDK, משכים קום מדי בוקר, לוגם ספלון תה אוצ'ה ויוצא אל המפעל. השכנה מהדירה הסמוכה מחייכת אליו ונדה בראשה, היא אינה דוברת יפנית וגם האנגלית אינה שגורה בפיה. כמוה, שאר השכנים בשכונת המגורים השלווה בכרמיאל לא ממש יודעים איך להתנהל עם השכן יוצא הדופן. לפעמים, כשהוא צועד ברחוב, מישהו מרהיב עוז ומברך אותו ב"ניהאו" חינני, להראותך שהוא איש העולם הגדול. "קצת נמאס לי כל הזמן להסביר לאנשים שאני לא סיני", אומר פוקוזאווה בחיוך מתנצל, "אז אני פשוט עונה ניהאו בסינית וממשיך הלאה".

זה באמת נראה קצת מוזר, כשחושבים על זה: מה גרם למהנדס אלקטרוניקה יפני להתגורר בכרמיאל כבר למעלה משנה, הרחק ממשפחתו ומחבריו שבטוקיו? התשובה נעוצה בשלוחה הישראלית של חטיבת TDK Lambda, אחת מחמש החטיבות של קונצרן TDK הענק, שממוקמת בכרמיאל ומרכזת חדשנות ישראלית. TDK קנתה את החברה הישראלית ב-1991. עכשיו, אחרי 27 שנים, חשים שם שהגיע הזמן להדק את היחסים עם ההייטק הישראלי. פוקוזאווה הוא נציג הנהלת TDK, המאתר והמקשר, שצריך להציע לטוקיו את השמות הכי לוהטים בסצינת הסטארט-אפ הישראלית.

מינוף חדשנות טכנולוגית ישראלית

חברות אמריקאיות שולחות נציגי הנהלה וסוגרות עסקאות בסוף שבוע. אצל היפנים זה עובד אחרת: יותר משנה שפוקוזאווה מתגורר בישראל, מנהל מפגשים עם עשרות חברות ויזמים, מקשר ומתווך מול ההנהלה בטוקיו. בחודש מרץ הודיעה סוף סוף TDK על השקעה ראשונה בישראל: חברת StoreDot, מפתחת הטעינה הסופר-מהירה של סוללות. אם סטורדוט תעמוד בהבטחותיה ותציג מוצר עובד בתוך שנה, הטכנולוגיה שלה עשויה להשתלט על תעשיית הרכב החשמלי העולמית, שלא לדבר על משתמשי הסמארטפונים רדופי חרדת הטעינה. TDK מקווה שכשותף אסטרטגי, היא זו שתוביל את ייצור הסוללות ואת הבאתן אל השוק עצום הממדים.

עסקת סטורדוט היא בדיוק המודל שעמד לנגד עיניהם של מנהלי החברה כששלחו את פוקוזאווה לישראל: מינוף חדשנות טכנולוגית ישראלית באמצעות יכולת הייצור והשיווק הבינלאומית של TDK. רשימת השופינג שלו ארוכה וכמוה ההתנצלות שלו על כך שאינו יכול להרחיב פרטים אודותיה. אבל הוא צופה שכמה עסקאות ייחתמו ממש בקרוב, בהן עסקה בשלבי סיכום אחרונים עם חברה שפיתחה תאי דלק בטכנולוגיית חלל. הסכם נוסף יכלול הזמנה לפיתוח מוצר על פי ההגדרות של TDK עצמה, והחברה הישראלית כבר מגייסת כוח אדם לצורך הפרוייקט.

כפי שהתפרסם ב"גלובס" לראשונה, TDK החליטה להקים בישראל מרכז מו"פ חדש, שיעסיק כמה עשרות מהנדסים בשלב ראשון, בהשקעה של עשרות מיליוני דולרים. ההחלטה, שאושרה במועצת המנהלים של החברה, היא חלק מהאמון שנותנת החברה ביכולות הטכנולוגיות וההנדסיות בישראל. האמון גדול עד כדי כך, שבחברה לא יודעים עדיין מה סוג המוצרים שיפותחו במרכז הישראלי.

מזמינים חברות ישראליות לשתף פעולה

הרומן של TDK עם ישראל צבר תאוצה לפני שלוש שנים, כשנשיא הקונצרן היוצא טאקהירו קמיגמה הגיע לביקור בישראל והתרשם. הוא ביקר במכון ויצמן, פגש את היזם הוותיק בני לנדא, ביקר בכמה חברות סטארט-אפ, ויצא מפה כשהוא אומר לאנשיו - אנחנו צריכים לפתוח כאן פעילות, כאן מתרחשת החדשנות. עד כה ניהלה TDK את המו"פ שלה בארה"ב, אירופה ובסין, עכשיו נוספה ישראל למפה הזו.

תרמה לכך התחממות היחסים המדיניים בין ישראל ויפן, וטוקיו הנחתה את התעשייה לבחון שיתופי פעולה עם ישראל. מבחינת TDK העיתוי מושלם. לקראת סוף השנה הם יקימו בישראל את תערוכת טכנופורום, תצוגת תכלית של כל הטכנולוגיות של החברה, שלראשונה תצא מחוץ לגבולות יפן. הייטקיסטים ישראלים יוזמנו לראות, לבחון, ולהציע שיפורים, חלופות ושיתופי פעולה.

בנוסף להשקעה בחברות סטארט-אפ ולהקמת מרכז המו"פ, TDK החליטה על הרחבת המפעל הקיים בכרמיאל ב-40%, הגדלת שטחי הייצור והוספת עשרות עובדים, והכל כדי לאפשר העברה של קו ייצור מסין - לישראל. ביחד עם התערוכה יגיע לארץ נשיא החברה הנוכחי, שיגנאו אישיגורו, שייפגש עם בכירים בתעשייה ובממשלה ואולי יסגור עסקת תמיכה ממשלתית נוסח אינטל.

קלטות האודיו הושלכו לטובת IOT

אין מי שאינו מכיר את TDK, כלומר אם נולדת לפני שנת 2000. החל משנות ה-60 המותג TDK היה מזוהה עם קלטות אודיו כפי שניקון מזוהה עם מצלמות, וסייקו עם שעונים. אחרי קלטות האודיו באו קלטות וידאו, תקליטונים ותקליטורים, ושלטי הניאון של החברה התנוססו בכיכר פיקדילי בלונדון ובכיכר טיימס בניו-יורק. בשנת 2007 התעשייה הזו דעכה, ו-TDK מכרה את הביזנס. עשר שנים עברו מאז ששמה של החברה נעלם מהפרסומות - ובכל זאת הדבר הראשון שאנשים שואלים את פוקוזאווה, זה אם הוא עובד בייצור קלטות אודיו.

ובכן, לא. TDK מפתחת ומייצרת כיום רכיבים למכשירים אלקטרוניים עם אסטרטגיה שפונה לעולם האינטרנט של הדברים: חיישנים ומסכי מגע, רכיבי אספקת חשמל וצבירת חשמל, תאים סולריים גמישים, ציוד תקשורת ועוד. קשה לחשוב על דרך אפקטיבית יותר להיעלם מתודעת הקהל מאשר לשים את הרכיבים שלך בתוך מכשירים של חברות אחרות - אפל, סמסונג, טויוטה, פנסוניק ועוד רבות. מצד שני זו כנראה אסטרטגיה עסקית טובה לאור התוצאות העסקיות: גידול רצוף בהכנסות בשנים האחרונות עד ל-11.6 מיליארד דולר בשנה שהסתיימה במרץ 2018.

TDK גדלה תוך רכישה והשתלטות על חברות בתחומים הרצויים לה. ב-2016 רכשה את האצ'יסון טכנולוגיות האמריקאית, את מיקרונאס הגרמנית ואת טרוניקס הצרפתית. ב-2017 רכשה את יצרנית חיישני התנועה האמריקאית אינבנסנס בעסקת ענק בהיקף 1.3 מיליארד דולר. בשנה הנוכחית כבר הספיקה לרכוש שתי חברות טכנולוגיה אמריקאיות: צ'ירפ ופאראדיי. כל אחת מהרכישות היא חלק מאסטרטגיה ברורה שנועדה להקנות ל-TDK הובלה בטכנולוגיות ה-IOT בתעשיות הרכב, המחשבים ותעשיית הייצור.

איך היית מגדיר את המטרה של השהות שלך בישראל?

"הדוגמה של סטורדוט טובה: שיתוף פעולה אסטרטגי בו הם נהנים מהיכולות של TDK בתחום ייצור הסוללות והגישה לחומרי גלם. יש לנו נוכחות בכל השווקים החשובים - ארה"ב, אירופה וסין - ואנחנו רוצים למצוא טכנולוגיות ישראליות ולבנות עסקים עתידיים. אנחנו לא מחפשים רק להשקיע, אלא שיתופי פעולה לזמן ארוך. אנחנו מחפשים חברות שנמצאות כבר בשלב מתקדם, שבו יש יותר מאשר רק קונספט וניתן להעריך את המוצר. בתרבות העסקית היפנית לא מספיק שהטכנולוגיה נראית מבטיחה, חייבים לראות מוצר, לבדוק אותו ולאשר שהוא מתאים לחברה".

איזה מין חברות אתה מחפש בישראל?

"אנחנו מחפשים טכנולוגיות בתחומי האוטומוטיב, הציוד לתעשייה ולאנרגיה, ולתחומי המחשבים והתקשורת. טכנולוגיות חישה ואפליקציות חישה לתעשיות הבריאות, הרכב, רובוטיקה ורחפנים, טכנולוגיות אחסון אנרגיה לעולמות התחבורה והרחפנים, טכנולוגיות ייצור והמרה של אנרגיה, וגם כל אפליקציה שתעשה שימוש במוצרים וברכיבים של TDK. התרבות העסקית של TDK מבטיחה שחברה שנרכשת תקודם ותגדל, לא מדובר על "הברחת מוחות" אל מחוץ לישראל.

למה כדאי לסטארט-אפ ישראלי להעדיף השקעה של חברה יפנית על פני השקעה אמריקאית או ישראלית?

"הסטארט-אפים הישראלים יכולים להרוויח מהיכולת של TDK לקדם אותם. יש בישראל ידע ויכולות - אבל גם יש פער בין היכולות לבין הידיעה איך להפוך אותן למוצרים. צריך לדעת איך להפוך את הרעיון הכי טוב שלך למוצר הכי טוב שאתה יכול לייצר. בטווח שבין 0 ל-10, חברות ישראליות מגיעות ל-1, כך שקיים פער גדול עד שהן תגענה ל-10. זהו אחד היתרונות הגדולים ש-TDK מביאה לחברות ישראליות: אנחנו לא רק משקיעים, אנחנו גם דואגים לכך שהמוצר יתממש.

"אנחנו לא משקיעי הון סיכון. אני חושב שלחברות סטארט-אפ ישראליות אין שום בעיה להשיג כסף. מה ש-TDK יכולה לעשות, זה להוביל את החברות למוצר שהן רוצות, כמו גם לפתוח דלתות אצל השחקנים הגדולים. לחברות ישראליות קשה לדפוק על הדלת של סמסונג, אבל אם נשיא TDK יעשה את זה יש סיכוי גדול יותר שהם יתעניינו".

אחרי 14 חודשים בישראל, אתה מרגיש שאתה מתרגל לאורח החיים הישראלי?

"התרגלתי לחיות פה וזה נחמד אבל אני מרגיש שהקצב של החברות פה מהיר מאוד, שונה מהחברות היפניות. TDK אמנם מעוניינת לעשות עסקים עם חברות ישראליות, אבל זה דבר שדורש זמן, וקבלת החלטה היא עניין ממושך מאוד. ובכל זאת, נראה לי שבזכות פתיחת המשרד כאן, זמן ההתייחסות של ההנהלה בטוקיו התקצר וכבר השנה יהיו שיתופי פעולה עם כמה חברות".

אווירת הסטארט-אפ בישראל שונה מהאווירה ביפן?

"החוויה כאן שונה: הישראלים אופטימיים מאוד וישירים מאוד. לפעמים אחרי שאני מקבל מהם תגובות חיוביות, הם עדיין לא רואים בכך מחויבות, וצריך להזכיר להם שהסכמנו לפעול בדרך מסוימת. יש הבדלים נוספים בינינו: היפנים מבקשים לדייק את המסר ושולחים אימייל עם משפטים ארוכים ועם מסמכים מצורפים. הישראלים לעומתם כותבים מסרים קצרים מאוד, בני שורה אחת או שתיים. מבחינת היפנים זה עלול להיראות חוסר כבוד. בכלל, היפנים מעדיפים לתקשר בכתב, הישראלים מעדיפים לתקשר בדיבור. מהסיבה הזו קשה לקדם דיון בין חברת TDK וחברות סטארט-אפ".

אחרי שנה בארץ, בטח נעשית כבר קצת ישראלי?

"היכולות שלי באנגלית משתפרות ואני מבין ישראלים, שגם הם לא מדברים באנגלית כשפת אם. למדתי לנהוג בכבישים הישראלים, שזה לא קל, וגם לאכול שווארמה".

מה אתה חושב על אוכל יפני בישראל?

"לא שמעתי על מסעדות יפניות בישראל. שמעתי על אסיאתיות, אבל זה לא אוכל כמו ביפן. מדי פעם חברים מהמפעל מזמינים אותי לברביקיו, מנגל, שזה טוב".

נסעת הרבה לטוקיו במהלך הזמן שאתה פה?

"יוצא לי לטוס פעם בחודשיים-שלושה. יש לי אשה ושני ילדים ואני מתגעגע אליהם, אבל כדי לטוס לטוקיו צריך שתהיה הצדקה עסקית. אני שוקל לעבור לגור במרכז הארץ, כדי שהמשפחה תוכל להצטרף והילדים ילמדו בבית הספר האמריקאי. כל זה יקרה כשהחברה תתבסס פה עם חברות חדשות ומרכז מחקר ופיתוח".

לחשוב כמו מנהל יפני

יריב עיני, מנהל המכירות של TDK למבדא הישראלית, שמלווה פעמים רבות את פוקוזאווה, אומר שתפקידו להנגיש לצדדים את השפה המדוברת, כמו גם את המנטליות. כשפוקוזאווה מזכיר את הצהרת סטורדוט להציג סוללה מהירת טעינה כבר במהלך 2019, הוא מפטיר: "מנסיוננו, מסורבל להגיע למוצר במהירות כזאת, זה בטח ידרוש יותר זמן. אני לא אופטימי".

"יפנים הם ברוב המקרים יותר פסימיים מהישראלים", מגיב עיני, "אני עובד איתם מאז 1991 והם תמיד זהירים. חשוב לומר שהם מביאים ערך לחברה: הם שומרים על יחסים ארוכי טווח, וחלק מהעובדים נמצאים איתנו כבר 30 שנה. יש מחויבות הדדית לגדול עם החברה ולחזק אותה. מספר הסטארט-אפים בכל יפן הוא בערך מאה: כשלישראלי יש רעיון הוא מקים חברה, כשליפני יש רעיון הוא מתקבל לעבוד בחברה גדולה, ואחרי כמה שנים הוא אומר למנהל שלו - יש לי רעיון, אולי אפשר לדבר עליו".

הניהול היפני הוא עניין שצריך להתרגל אליו: תוכניות עבודה מוגשות שלוש עד חמש שנים קדימה, הדיונים כבדי ראש וצריך להכין ניירות עבודה ולאחר הישיבה גם סיכומים ארוכים. "זו תרבות אחרת שלפעמים קשה להבין", אומר עיני, "אנחנו מדברים עם חברה ישראלית ואחרי שבוע המנכ"ל שולח אימייל: 'בדקתם את זה? החלטתם?' אנחנו מסבירים להם - חבר'ה, אתם חייבים להיות סבלניים. התהליך ארוך וליפנים יש הרבה שאלות. כמו כן, הם אף פעם לא יאמרו 'לא', כך שצריך לפתח רגישות ולהבין מתי מדובר בתשובה שלילית".

אתה יודע איפה תהיה בעוד חמש שנים?

"בעוד חמש שנים יהיה מרכז מו"פ של TDK בישראל, יהיו חוזים עם סטארט-אפים ישראלים ו-TDK למבדא תמשיך לגדול ותהיה הלב של פעילות TDK בישראל".