תעודת שני שליש לשר האוצר: ציון "טוב מאוד" על ניהול נחוש

שלוש שנים חלפו מאז נכנס משה כחלון לתפקידו כשר האוצר, והגיע המועד לעשות סיכום ביניים, אם תרצו - סיכום של שני סמסטרים מתוך שלושה (בהנחה שהממשלה תכלה את ימיה).

בשורה התחתונה: משה כחלון יכול להיות מרוצה מאוד ולזקוף לעצמו כמה הישגים משמעותיים. זה מה שקורה כאשר באים לעבוד ולא באים לעבודה ולשררה, ולתפקיד שבדרך כלל אינו מזכה את השר המכהן בפופולריות רבה.

צמיחה גבוהה, דירוג גבוה

ראשון בהם, והמפתח לכל השאר, הוא העמקת הגבייה. גביית המסים עלתה באופן ניכר, ואף שהוצאות הממשלה עלו אף הן בשיעור לא מבוטל, הגרעון במונחי תוצר ירד והסתכם בשנת 2017 ב-2.2% בלבד.

חלק מהגידול בגביית המסים, כמובן, נבע גם מהגידול בתוצר. הצמיחה בישראל הסתכמה ב-2015 בשיעור של 2.6%, בשנת 2016 היא הגיעה ל-4%, ב-2017 ל-3.4%. וברבע הראשון של 2018 היא הגיעה ל-4.2% במונחים שנתיים (הנתונים אינם סופיים).

התוצאה: יחס חוב-תוצר של מדינת ישראל שעמד בסוף 2014 על כ-66%, ירד ועומד כיום על מעט פחות מ-60%. נתון זה מעמיד את מדינת ישראל בשורה הראשונה של המדינות עם שיעור נמוך של יחס חוב-תוצר, תוך שהיא עוקפת שורה של מדינות מבוססות.

מכיוון שיחס חוב-תוצר הוא פרמטר חשוב ביותר לבחינת יציבותו של משק כלשהו, הרי שכפועל יוצא של התהליך הזה, נשמר דירוגה הטוב של מדינת ישראל (A+), עם מסר של חברות הדירוג, שאלמלא המצב הגיאופוליטי של ישראל, הדירוג שלה היה עולה.

יוקר המחיה בישראל אמנם לא ירד דרמטית, אבל האינפלציה הייתה תחת שליטה, והיא הסתכמה ב-3 השנים האחרונות ב-0.1% בלבד (ממאי 2015 עד מאי 2018), נמוכה בהרבה מארה"ב ומאירופה. מחירי המזון, שעמדו במוקד המחאה החברתית, ירדו בפרק זמן זה ב-1.3%. חלק מזה נובע מאינפלציה נמוכה בעולם, חלק מהשקל החזק, וחלק ממהלכים יזומים של הממשלה להורדת יוקר המחיה.

צריך להדגיש: יוקר המחיה - רמת המחירים של המוצרים ושל השירותים, אינה עומדת בפני עצמה אלא נמדדת מול כוח הקנייה של הציבור. זה עלה בשלוש השנים האחרונות הודות למקבץ של מהלכים ותהליכים: העלאת שכר המינימום, עלייה בכלל בשכר תוך כדי שיעור אבטלה נמוך במיוחד ו"תעסוקה מלאה", ועלייה של ממש בשכר נטו ("משפחה נטו") הודות להעברת עודפי הגבייה ישירות לציבור באמצעות הקטנת המיסוי על עבודה, בעיקר של בני מעמד הבינוני.

בנושא זה פעל שר האוצר נכון כאשר לא השתכנע ולא התפתה לקריאות להעביר את העודפים לטובת הגדלה ניכרת בתקציב. שירותים חברתיים אלה אמנם עלו, אבל לא דרמטית. מס הכנסה לא היה היחיד שהורד. גם המע"מ הורד וגם שורה של מכסים על מוצרי צריכה. וכך, מנקודת ראות של משק הבית הישראלי נרשם שיפור ניכר במצבו הפיננסי תודות לצירוף הזה של אינפלציה אפסית, עלייה בשכר ברוטו ונטו, ותעסוקה מלאה, תוך שרמת האי-שוויון בהכנסות מעבודה ירדה.

בעיות ותיקות בפריון ובתיירות

עם זאת, "לא הכל דבש". אחרי כל זה, המשק הישראלי סובל משורה של בעיות בסיסיות שלא נולדו אתמול. הן פרי פיגור שהצטבר לאורך עשרות שנים ודרוש מאמץ עצום כדי להיחלץ ממנו. מדובר הן בתשתיות פיזיות והן בתשתיות אנושיות. התוצאה שלהן היא רמת פריון נמוכה.

בתשתיות פיזיות מדובר בעיקר במערכת התחבורתית הנוכחית שהיא פרי מחדל של עשרות שנים של היעדר תחבורה ציבורית ראויה ואת פרי הבאושים שלה אנחנו אוכלים מדי יום בכבישים, והמשק אוכל בדמות פגיעה קשה בתוצר ובפריון.

עוד תחום שמדינת ישראל פיספסה, ובגדול, הוא התיירות, תחום עם ערך מוסף עצום, תחום שבו מספר התיירים המגיע לישראל, אף שהוא נמצא בעלייה, "לא מגרד" ולו במקצת את הפוטנציאל העצום והלא מנוצל הטמון בו.

ברמה האנושית מדובר במערכת החינוך מפוצלת וברמה נמוכה, ובמיוחד, אך לא רק, במגזר החרדי ובמגזר הערבי, ששיעור השתתפותם וגם תרומתם לכוח העבודה - נמוכך. אלה הן מסוג הבעיות שכדי לפתור אותן צריך שר אוצר-על, נחוש, שיכהן ברציפות כמה קדנציות, ויזכה לשיתוף פעולה מצד השרים הרלוונטיים.

וכך, בעוד שברמת משקי הבית, נרשם, כאמור, שיפור ניכר, קשה לומר זאת על המגזר העסקי, ובמיוחד - התעשייה.

הרגולציה הכבדה והריכוזיות

למרות כל ההבטחות ו"פטישי 5 קילו", המגזר העסקי עדיין סובל מרגולציה ומבירוקרטיה שהן לא רק כבדות, הן גם מתעתעות ומשנות את כללי המשחק העסקיים תוך כדי תנועה ויוצרות אי-ודאות גבוהה שיש לה מחיר כלכלי.

המגזר העסקי סובל, כמובן, גם מרמת התשתיות הנמוכה, כמו גם מהשער הנמוך של השקל כלפי הדולר. הפחתת מס חברות, עוד מהלך שביצע כחלון באופן הדרגתי, מ-26.5% ל-23%, הוא צעד נכון מאוד לכשעצמו, אך אין בו כדי לפצות על כל אלה.

אני גם פחות אופטימי לגבי הכיוון ומידת ההצלחה של הטיפול בריכוזיות במערכת הבנקאית, ומול המונופולים הגדולים במשק.

המבחן האמיתי של המשק הישראלי ושל כחלון, יהיה, אם וכאשר המשק יצטרך להתמודד עם זעזוע חיצוני ולא שגרתי (נקווה כולנו שלא), אם זה כתוצאה מהחמרה ממשית במצבה הגיאופוליטי של ישראל, ואם זה, כתוצאה, למשל, ממלחמת סחר עולמית שהמשק הישראלי רגיש אליה במיוחד.

ובינתיים, צריך לזכור, שהסיבה המרכזית שבגינה נכנס משה כחלון בשערי משרד האוצר, היא סוגיית הדיור ושום סיכום לא יהיה שלם בלעדיה. האם הוא עמד גם במבחן הזה? 

על כך בכתבה הבאה במדור זה.

הכותב הוא יו"ר בית ההשקעות מיטב-דש, ויו"ר איגוד החברות הציבוריות