בצפון קוריאה אין לפחות קנאות דתית

אם דונלד טראמפ יחליט עכשיו לרכב למזרח התיכון על גבי הצלחתו בקוריאה, הוא יגלה מהר מאד ששני המקרים לא דומים. אולי האלמנט החשוב ביותר שלא קיים שם, אבל כן קיים אצלנו, זן הקנאות הדתית בשני הצדדים.

עכשיו אנחנו בתור?

איש הנדל"ן בעבר, ונשיא ארה"ב היום, תמיד התגאה בכישוריו כנושא ונותן. אלה הכישורים, אמר במערכת הבחירות שלו, שיאפשרו לו להשיג הסכם בין ישראל לשכנותיה. על צפון קוריאה לא נאמר דבר, כי בעת הבחירות לנשיאות האפשרות להידבר אתה נראתה כמעט דמיונית. הרטוריקה של קים ג'ונג און, כמו אביו וסבו לפניו, הייתה עוינת, מלאת ארס ושנאה.

לא הצליח. עדיין.

והנה, דווקא במזרח התיכון זה לא הצליח לטראמפ (עדיין). אין שיחות, אין משא-ומתן, אין כלום. הצעדים המעשיים היחידים היו הכרת ארה"ב בירושלים כבירת ישראל, והעברת השגרירות אליה. על הנייר אלה צעדים שבוודאי לא מקרבים הסדרים עם הערבים. המהלכים הללו גם אמורים לגרוע מארה"ב וטראמפ את האפשרות שייתפשו אצל הערבים כמתווכים הוגנים.

למרות הפרשנים

אבל לטראמפ יש ראש שונה מאד משל הפוליטיקאים המצויים. הוא הוכיח שאינו חושש מאדם או ממדינה. הזהירו אותו שמהלכי ירושלים יגרמו לליבוי של אש באזורנו, הוא נפנף את האזהרות בביטול, ביצע את מטרותיו, ושום דבר לא קרה - למרות הפרשנים והפוליטיקאים שניבאו קטסטרופה. התגובה של טראמפ הייתה שמהלכי ירושלים שלו נועדו לסייע לתהליך השלום. לא לגמרי היה ברור איך בדיוק זה עוזר, אבל לטראמפ, מסתבר, זה היה ברור לחלוטין.

המקל והגזר

השיטה של טראמפ, כפי שהתגלה עם צפון קוריאה היא לא חדשה ולא מקורית: שיטת המקל והגזר. הוא נקט נגד צפון קוריאה מדיניות קשוחה של סנקציות ואיומים. כשהצפון קוריאנים ניסו להבהיל אותו עם תקיפה גרעינית, הוא השיב ברטוריקה על הרס צפון קוריאה. ובסנקציות, שהן כה חיוניות במגעים כאלה.

רבים וטובים ניסו את המקל והגזר, אבל זה לא תמיד הלך. לטראמפ זה כן הצליח, משום שהוא מתנהל בעקביות ובנחישות ויוצר את הרושם שתוכו כברו, ומי שיודע מה טוב בשבילו - כדאי שיקשיב.

הקושי הוא בדת

ברור שהסכסוך המזרח תיכוני לא דומה לקוריאני. אולי האלמנט החשוב ביותר שלא קיים שם, אבל כן קיים אצלנו, זו הדת. כאשר הסכסוך הוא דתי, בשלמותו או בחלקו, זה סיפור קשה הרבה יותר מסכסוכים "רגילים". אם טראמפ יחליט עכשיו לרכב למזרח התיכון על גבי הצלחתו בקוריאה, הוא יגלה מהר מאד את ההבדל הזה.

אצלנו באזור גם לא קיים האיש המגלם את החידה הגדולה ביותר, קים ג'ונג און שהפך את עורו. הוא מזכיר את אנואר סאדאת ומנחם בגין. אבל אלה, למרבית הצער כבר לא קיימים, ומחליפיהם אינם בקליבר שלהם.