הכנסת מציגה: פיזוזים במקום פריפריה

בכפיים, בקרחנה, בשרית חדד, סטטיק ובן אל, הדג נחש ויזהר אשדות, כל חברי הכנסת והשרים יתייצבו הערב (ד') במשכן כמו שעון, על מדי א', יחד עם 500 המוזמנים שלהם (כל חבר כנסת קיבל כרטיסים לחלוקה), ויתנו בראש בשני "הלילות הלבנים" שיוצאים לדרך. מיליון וחצי שקלים שילמנו על העונג ממנו ייהנו עוד כ-3,000 אזרחים ברי מזל שנרשמו מראש כדי לצרוח את מילות "פרחה במרצדס", במקום שבו נחקקים חוקים ולתת בראש במסיבת אוזניות מתחת לתמונה של בן-גוריון.

הרי כנסת ישראל, שחוגגת 70 במסיבת רייב גזעית, ידועה בסדר העדיפויות המעולה שלה ומסירותה לערכים, ואין כמו "הלילות הלבנים" האלה, העולים כמו ה"לילה לבן בתל-אביב", שבאורח פלא מצליח להביא באותו סכום מאות הופעות לעשרות אלפי אנשים, כדי לקרב את נבחרי הציבור לעם ואת העם לקלפי ולהוציא יופי של צילום מגניב וצעיר לעיתונות.

ואם כבר סדר עדיפויות, אז בואו נדבר על מה שקרה במליאה ממש יום לפני חגיגות ה-70 הסוערות האלה. במילה אחת: שממה. ובשתיים - כמעט אף אחד מ-120 הפרצופים הצוהלים שתראו שרים את עצמם לדעת על כל מרקע ומסך, לא חשב להטריח את עצמו להשתתף ב"יום הפריפריה" שיזם ח"כ מאיר כהן מ"יש עתיד". לוועדות אף אחד לא הגיע, המליאה הייתה ריקה עד כדי מבוכה.

כי בינינו, מה יותר מעניין? לקפוץ מול יזהר אשדות או קרולינה, להתענג על אילנית ויזהר כהן, או לדבר, נגיד, על מיגון הצפון? התשובה בגוף השאלה כמובן. תנו לנו מוסיקה וסלבס ועזבו אותנו מבלבולי מוח על מיליוני אזרחים שחיים בקצוות של הארץ, לא מסוגלים לגמור את החודש ובטח לא להרשות לעצמם לקנות כרטיס להופעה.

במדינה מתוקנת, כנסת ישראל הייתה צריכה להשקיע פרומיל מסכום הזה ב"לילות לבנים" של דיונים פתוחים בהשתתפות אזרחים מהפריפריה, שיעלו את טענותיהם ובקשותיהם בפני הנבחרים, ישמעו מפיהם מה הם מתכוונים לעשות בקשר לכמה מהנושאים שנכתבו בסדר היום של מאיר כהן. אבל מי ששמע אותם היו בעיקר הכיסאות הריקים. למשל, נושאים כמו שיקום שכונות בערי הפיתוח, היעדר מתקני ספורט, ונושאים לא פחות חשובים שלא עלו על סדר היום ב"חגיגת הפריפריה" העלובה של הכנסת, כמו שירותי הבריאות הנוראיים שאזרחים בצפון ובדרום מקבלים, החינוך הגרוע, התעסוקה הבלתי אפשרית, הכבישים מלאי הבורות, הפקקים הנוראיים והאוטובוסים של התחבורה הציבורית שעוברים בתחנות פעם בשעה וחצי.

שני לילות לבנים לא היו מספיקים כדי לגרד את השכבה החיצונית של ההזנחה הפושעת שלה אחראים 120 האנשים שיודעים לפזז במסדרונות, אבל לא מוצאים לנכון לעשות את העבודה שאנחנו משלמים להם לעשות. לדאוג לאזרחים שזקוקים להם ולא לפרנסה של שרית חדד. אז קצת פחות חגיגות וקצת יותר עשייה למען הפריפריה, תחזיר את הכבוד המפוקפק של נבחרי מדינת ישראל, שהיום במקום לרקוד צריכים להתבייש.