פירוק הגרעין נשאר בסימן שאלה

הפסגה בסינגפור הסתיימה אתמול (ג') בהודעה משותפת קצרה, שכוללת התחייבות של הצדדים לפעול להשכנת שלום בחצי האי הקוריאני; התחייבות אמריקאית לספק ערבויות ביטחון לקוריאה הצפונית; והתחייבות צפון-קוריאנית לפעול לקידום פירוק נשק גרעיני, ללא פירוט של צעדים מעשיים כלשהם.

ההודעה הלקונית בהקשר הגרעיני משקפת בדרך טובה את הסתירה הבלתי ניתנת לפתרון שנמצאת בבסיס המפגש: הצורך של השליט קים להתחייב לפירוק נשק על-מנת להיכנס להידברות עם הנשיא טראמפ; אבל אי-נכונות מעשית מצד הקוריאני לוותר על הקלף האסטרטגי המשמעותי ביותר שיש לו, שהוא למעשה גם הקלף שהביא את נשיא ארצות-הברית בכלל לדבר עם קים בגובה העיניים.

מה רצה קים להשיג במפגש? נראה, כי מה שהניע אותו היה הרצון להרגיע את המצב עם ארצות-הברית, לאחר חודשים של חילופי מסרים מאיימים; וגם לזכות בסיוע כלכלי. הסנקציות החריפות שהוטלו על מדינתו בעקבות הניסוי הגרעיני האחרון, הקשו עליו מאוד. כמו כן, בעקבות כמה איומים מפורשים, חשש קים שארצות-הברית תפעל נגד קוריאה הצפונית במכה צבאית מקדימה.

עם הממשל החדש בוושינגטון - שביטל מיד את מדיניות ה"חכה ואל תעשה" של ממשל אובמה, שנמשך 8 שנים - כבר אי-אפשר היה לדעת אם הנשיא לא יתעורר יום אחד, ויחליט להורות על פעולה צבאית. קים זיהה גם הזדמנות לבחון את העניין בעזרת גורם שלישי, שהיה להוט במיוחד להתערב ולסייע במאמץ להשכנת שלום: נשיא קוריאה הדרומית החדש, מון ג'יאה-אין. וכך, החל תהליך של הפשרה בין שתי הקוריאות, שהוביל לשיחות גם עם ארצות-הברית.

הבעיה של קים הייתה ההבנה, שארצות-הברית מעוניינת בעיקר בדבר אחד: התפרקות גרעינית של קוריאה הצפונית. לכן, לא הייתה לקים ברירה אלא לומר "שיתפרק". ההיסטוריה של קוריאה מלמדת שהיו לא מעט נקודות זמן שבהן אביו של קים הבטיח גם הוא להתפרק - כדי לזכות בסיוע כלכלי - ואז חזר בו מהבטחתו.

אם קים בונה על כך שגם הוא יחזור על התרגיל הזה, יש בכך הימור, וייתכן שטראמפ יאמץ גישה כוחנית אחרי שיתברר לו - אם זה יקרה - שקים הונה אותו. יחד עם זאת, נזכיר שגם לטראמפ אין יותר מדי אופציות בשלב הזה. ניכר שהדיאלוג עם קים ג'ונג-און מאוד מצא חן בעיני הנשיא, שעשה צעד שאף נשיא לפניו לא עשה. אבל הוא עשה זאת, גם מפני שהמהלך הזה סיפק לו נתיב מילוט מחילופי האיומים, שהיו עלולים לגרור אותו למלחמה שלא רצה. כך שבסופו של דבר, לשני הצדדים היה עניין בהרגעה ובכניסה לתהליך שמבטיח שהם מרוויחים זמן.

הזמן שיעבור במקרה של תהליך מול קוריאה הצפונית הרבה פחות קריטי מאשר במקרה של איראן. זאת, מכיוון שקוריאה כבר גרעינית. לכן, אם נכנסים לתהליך ממושך, אין פירוש הדבר שהיא יכולה לנצל את הזמן כדי להתקרב לסף הגרעיני - היא כבר חצתה אותו. ואם בזמן הזה, הצדדים יצליחו להוריד מתיחות ואף לשפר את היחסים ביניהם, ניתן לחיות עם מצב של משא-ומתן מתמשך. זאת, על אף הספקות לגבי התפרקות טוטאלית של קוריאה.

נושא חשוב שארצות-הברית חייבת להידרש אליו במלוא הנחישות נוגע לתפקידה של קוריאה הצפונית כמפיצה של יכולות גרעיניות למדינות נוספות. בשל מצבה הכלכלי הקשה, היכולת הגרעינית היא גם מקור הכנסה, וקוריאה הצפונית נוטה לחלוק ידע, טכנולוגיות ורכיבים גרעיניים למי שמשלם. היא זו שבנתה את הכור הגרעיני בסוריה, ויש לה שיתוף-פעולה עם איראן. וזה בהחלט מקור לדאגה. למעשה, מדאיג אף יותר מהאיום על ארצות-הברית - מעצמה גרעינית שיכולה להרתיע את קוריאה הצפונית.

■ הכותבת היא חוקרת בכירה ב-INSS וראשת פרויקט בקרת נשק וביטחון אזורי.