סוגרים עוד קרן: שני וליכטמן לא מודאגים מהכסף הזר בהייטק

קבוצת ההשקעות בחברות צמיחה IGP, ראשי תיבות של Israel Growth Partners, הודיעה היום על גיוס 230 מיליון דולר לקרן השנייה שלה, IGP II. חיים שני, שותף-מנהל וממקימי IGP, אמר ל"גלובס" כי הקרן החדשה צפויה להתרחב עוד בכ-15% בתקופה הקרובה. הקרן הראשונה של IGP גייסה 250 מיליון דולר לפני ארבע שנים.

כל ההשקעות עד כה בקרן החדשה גויסו מקרב המשקיעים בקרב הראשונה, ברובם גופים מוסדיים ישראלים, בין היתר כלל ביטוח, לאומי פרטנרס, דיסקונט שוקי הון וקרנות ההשתלמות לעובדי הוראה. מדובר בתופעה ייחודית בנוף ההשקעות בהייטק בישראל, שגופי השקעה מוסדיים כמעט ונעדרים ממנו. שני ציין כי כאשר תתרחב הקרן השנייה צפויים להצטרף אליה מספר משקיעים חדשים.

לדבריו, מדיניות ההשקעות של IGP II תישאר דומה לזו שהונהגה בקרן הראשונה: הקרן תשקיע בסטארט-אפים הנמצאים בשלבי צמיחה ושיש להם הכנסות שנתיות של 10 מיליון דולר ויותר, במטרה לבנות חברות גלובליות משמעותיות. היקף ההשקעות בכל חברה ינוע בין 15 ל-30 מיליון דולר, והקרן תתמקד הן בחברות חומרה והן בחברות תוכנה, בדגש על מסחר מקוון, אוטומוטיב ופינטק. "אנחנו כבר מסתכלים על השקעות שיהיו מיועדות לקרן החדשה, ייתכן ובהתחלה בשילוב עם הקרן הראשונה. פרופיל החברות יהיה מאוד דומה לנוכחי", אומר שני.

אוהבים חברות שנבנו בלי הון

IGP הוקמה ב-2014 בידי שני, שהיה בעברו מנכ"ל האוצר, ומנכ"ל מיקרוסופט בישראל לשעבר משה ליכטמן - שתיים מהדמויות הבולטות בהייטק הישראלי בעשורים האחרונים. בהמשך הצטרפו אליהם אסף הראל ואורי ארדה, שקודמו כעת לתפקיד שותפים כלליים (General Partners) בקרן.

הקרן הראשונה השקיעה בתשע חברות, ששתיים מהן ביצעו אקזיט: חברת האוטומציה Panaya שנמכרה לאינפוסיס ההודית ב-220 מיליון דולר, ו-R2net, פלטפורמת מסחר מקוון אמריקאית ליהלומים ותכשיטי כלות, שחלקה של IGP בה נמכר לקרן פרנסיסקו פרטנרס ב-75 מיליון דולר לפי הערכות. שלוש חברות בולטות בפורטפוליו הן ואלנס, המפתחת שבבים לתעשיית האוטומוטיב, שבכיריה נפגשו לאחרונה בחשאי עם נשיא יצרנית הרכב היפנית דנסו; Pipl, שפיתחה מנוע חיפוש למציאת מידע על אנשים, שהפרטים המלאים עליה נחשפו ב"גלובס" בינואר; ואופטימוב המסייעת לחברות בניהול מערך השיווק שלהן.

למה קבעתם שרף ההשקעה יהיה מכירות שנתיות של 10 מיליון דולר?

שני: "זה לא חוק כנסת, אבל מכירות כאלה אומרות שיש להן מוצר, טכנולוגיה עובדת ולקוחות. הכסף שאנחנו משקיעים בהן מיועד לאפשר האצה של הצמיחה, שבדרך כלל מתבטאת בבניית מערך מכירות ושיווק בחו"ל, לעתים הרחבה של מערך התפעול או הפיתוח, ואף הוספת מוצר. בחלק מהמקרים הכסף יכול לשמש לרכישה של חברה משלימה. שליש מהפורטפוליו שלנו הן חברות בוטסטראפ, שנבנו עם מעט מאוד הון. המאפיין המשותף של החברות הללו (Pipl, אופטימוב ו-R2net) הוא שהיינו המשקיע הממוסד הראשון בהן, לפני כן הן הביאו כסף מהבית והצליחו להגיע להכנסות של יותר מ-10 מיליון דולר כל אחת. אנחנו אוהבים חברות כאלה כי זה אומר שהן יעילות, שיש יזם שיודע לנהל את העסק".

ההעדפה שלכם לחברות צמיחה לא פוגעת בסטארט-אפים צעירים שזקוקים לתמיכה?

אורי ארדה: "ישראל ידועה בתור כר פורה להצמחת טכנולוגיות מוצרים וחדשנות, אבל לא ידועה בתור כר פורה של Scale-up או של הצמחת חברות גלובליות באופן מסיבי. אני חושב שאם אתה שואל איפה יש חוסר בישראל, זה דווקא בהון להצמחה של חברות משמעותיות ופחות ליצירה של טכנולוגיות ומוצרים חדשניים".

שני: "כשהתחלנו את הדרך היו כאן אנג'לים, וסיד, וסבב A, וסבב B, אבל בשלב הצמיחה החברות היו צריכות ללכת לארה"ב או למכור. אנחנו באנו לבנות בית מקומי בתחום הזה".

ארדה: "יש כאן שאלה פתוחה. האם העובדה שיש כל כך הרבה סטארט-אפים, שזה דבר נהדר ומרגש כל אזרח ישראלי, זה דבר טוב לאורך זמן? האם אין עודף השקעה בדברים קטנים ולא משמעותיים, ועודף משאבים שהולך לדברים שלא יוצרים השפעה לטווח הארוך? אני חושב שהאיזון צריך להיות במקום טיפה שונה".

איך גייסתם פעמיים את המשקיעים המוסדיים, שלא קל לרתום להייטק?

שני: "בעקבות שני האקזיטים ההחזר של הקרן למשקיעים היה 111 מיליון דולר, שזה שיעור משמעותי מהכסף שהושקע, ועוד נשארו להם השקעות בשבע חברות. העובדה שהם משקיעים שוב, וחלק מהם גם בחר להגדיל מעט את הסכומים, מלמד שהם מרוצים. זו הבעת אמון ואחריות כבדה".

ארדה: "בחרנו להתמקד במספר מצומצם של חברות, שבהן אנחנו מאמינים שההשקעה שלנו יכולה לעשות אימפקט. אותו דבר חל גם לגבי הקשר שלנו עם המשקיעים: הם יושבים קרוב ואנחנו שומרים איתם על קשר הדוק".

אולי הנכונות שלהם להשקיע נובעת גם מכך שבחברות צמיחה הסיכון נמוך יותר?

שני: "זה נכון שבמודל שלנו יחס הסיכון-סיכוי שונה מהמקובל, אבל עדיין יש פה גם סיכון, שלא נתבלבל. זה לא אג"ח של ממשלת ארה"ב. כמשקיעים בחברות בתחילת הדרך המודל יותר מסוכן, אבל מצד שני, כשיש הצלחה, מצפים למכפיל מאוד גבוה. יש גם גופים מוסדיים ישראליים שמשקיעים בקרנות בשלבים יותר מוקדמים, אנחנו לא היחידים".

נוצרו כאן כיסים של מומחיות

עם כל הכבוד לגופים המקומיים, בחודשים האחרונים נדמה שגל המשקיעים מחו"ל בהייטק הישראלי הולך ומתעצם: משלחות שמחפשות סטארט-אפים פוטנציאליים כבר לא מגיעות רק מארה"ב, אלא גם ממדינות רבות באירופה והמזרח הרחוק, בדגש כמובן על סין.

"התפתחו פה 'כיסים' של מומחיות במגוון לא קטן של תחומים, שהם כולם תחומים חמים", מסביר שני, "רכב, פינטק, סייבר, סחר אלקטרוני, וגם 'כיסים' מקצועיים כמו מומחיות במערכות מורכבות, אנליטיקה, דאטה סיינס, ודפוס. כמעט בכל עסק מסורתי, בין אם פיננסי או מסחר או סתם תעשייה, יודעים שהטכנולוגיה תשנה את השוק בקצב מואץ, ולישראל יש תדמית וקבלות של מי שיכולה לסייע בתהליך הזה. לא במקרה אתה רואה פה כל הזמן משלחות של חברות, תעשיינים וממשלות".

השאלה אם הנהירה הזו והכסף שנכנס לא מסחררים את אנשי ההייטק, שמתפזרים לכל הכיוונים.
שני: "אמנם יש הרבה כסף שמוצע היום, אבל גם יש צורך בסכומי כסף גדולים. בעבר, כדי שחברה תגיע לאירוע מימוני כמו הנפקה, היא הייתה צריכה להגיע למכירות של 10-20 מיליון דולר, ואחר כך זה הפך ל-30-40 מיליון. אבל היום אתה צריך להיות חברה מאוד משמעותית כדי להגיע לזה: משקיעים רוצים לראות צמיחה מאוד מהירה, וכמעט שלא תמצא חברה שהגיעה להנפקה בארה"ב מבלי שחצתה את רף ה-100 מיליון דולר וצפונה".

ארדה: "יש הרבה מרכזי פיתוח, אקסלרטורים ושחקנים שבאים כדי להשתתף בחוויה של החדשנות. השאלה היא אם יתברר שזו הייתה תופעה חולפת, או שהגל הזה ישאיר אחריו איזושהי מאסה קריטית ואיזון בריא בין מרכזי חדשנות ופיתוח לבין חברות משמעותיות. בשנות ה-90 היה הגל הגדול של חברות הטלקום, שהשאיר אחריו חברות כמו אמדוקס ונייס. המבחן של התופעה הזו יהיה בעוד שבע שנים - כמה חברות משמעותיות יישארו בשוך הגל הנוכחי".