ווייז לגן עדן: האם הטכנולוגיה תחליף את הדת המסורתית?

במבט מהצד, זה עלול להיראות קצת מוזר: אנשים בוהים בסמארטפון בזמן התפילה (לא בשבת, כמובן). התרגלנו לצקצק נוכח המראה הגנרי הזה, שמשקף התמכרות למסכים: אנשים בוהים בסמארטפון באוטובוס, אנשים בוהים בסמארטפון במעלית, אנשים בוהים בסמארטפון בתור בבנק, בדואר, בזמן ארוחת הערב, בדייט, במסעדה, לפעמים - וזו כבר תופעה מרגיזה אחרת - אפילו בקולנוע או בתיאטרון. באופרה, אגב, כנראה שלא, אבל יש להודות שלא בדקנו.

בכל מקרה, אנשים שבוהים בסמארטפון בבית הכנסת עושים את זה בדיוק מהסיבה ההפוכה: הם מתחברים יותר לתפילה, משלבים טכנולוגיה ורוח, הופכים את המכשיר הכל-כך גשמי הזה לצינור חיבור עם מושא התפילה. או במילים אחרות: הם נעזרים באחת מתוך אלפי האפליקציות שנועדו לסייע לקיום חיי דת, כל דת, יהדות, נצרות, אסלאם, בודהיזם, הינדואיזם - ולצדן עולם שלם של טכנולוגיה רוחנית עכשווית, שנשענת על שדה המחקר של חקר המוח והתודעה, מיישמת פרקטיקות כמו מיינדפולנס, מדיטציה, פסיכולוגיה חיובית, ביו פידבק וניורו פידבק.

"יש לכאורה איזה ריחוק בין החיים התורניים-רוחניים לחיים הטכנולוגיים, אבל תופעה רווחת היא שהרוב המוחלט של הציבור הדתי משתמש באפליקציות", אומר דוראל ישי, חובש כיפה ומנכ"ל חברת AnyApp לפיתוח אפליקציות. "זה בולט בעיקר בנסיעות לחו"ל, כשאנשים מתפללים עם הסידור שנמצא בנייד, או מחפשים באמצעות אפליקציה מניין לתפילת שחרית וערבית. יש אפליקציות המסייעות לקיים ספירת העומר ולספור בכל ערב, או לדוגמה, אפליקציה שלקחנו חלק בפיתוח שלה, המסייעת לשומרי כשרות בעולם למצוא מסעדות או סופרים כשרים. היא מאוד שימושית ויש לה כמה מתחרות. יש גם אפליקציה שסופרת זמנים בין בשר וחלב, אבל ממנה אני פחות מתרגש, כי בסופו של דבר, זה בסך הכול טיימר, רק גימיק נחמד. או שיש אפליקציה שנקראת 'תיקון' ומאפשרת לבחור רב שייתן ברכה בתשלום".

עושים מהיהדות ביזנס דיגיטלי.

"האפליקציה של תיקון עוררה באמת שיח מגזרי, כי הם כביכול לוקחים את הדת וממסחרים אותה. היוצרים שלה הסבירו שהכסף מיועד לתרומות, אבל זה עשה בלגן. הם ניסו לעשות מודל עסקי מהדת וזה הוביל להרמות גבה. אבל אני לא חושב שאפשר לעשות מהיהדות ביזנס דיגיטלי. רוב היזמים שאני פוגש בתחום הם אנשים שמגיעים מתוך העולם הדתי, מה שאומר שזה כנראה משהו שעונה על צורך.

"זה ביזנס מול הקדוש ברוך הוא, לא מול חשבון הבנק. אנשים רואים בזה שליחות. אם בזכות האפליקציה אנשים יתפללו בטיול או ימצאו מניין או מקום כשר לאכול בו, אז השכר הוא בצורת 'זיכוי הרבים'. מרוויחים מצוות, לא כסף".

ברכבת עם הרמב"ם

אורי הולנדר, 25, עזר כבר ליותר מחצי מיליון יהודים להתפלל באמצעות האפליקציה שלו, "תפילון", שמציעה בנייד סידור דיגיטלי מלא לפי כל הנוסחים. היא זמינה באנדרואיד ובאייפון ונחשבת לאחת הפופולריות ביותר במגזר הדתי.

"זה התחיל כשהייתי בתיכון", הוא מספר. "היה שיעור פיזיקה משעמם והסתובבתי לחבר שלי לשאול אותו אם יש לו משהו מעניין לעשות. הוא הציע לעשות אפליקציה לתפילות. ישבתי בכיתה ושרבטתי על דף ואז אחרי זה הלכתי למעבדת מחשבים והתחלתי לעבוד על זה, ככה זה נולד".

כיום הולנדר נחשב כמעט לסלב במגזר ואף כונה בתקשורת הפנים מגזרית כאחד המשפיעים: "בהתחלה לא תכננתי להפיץ את זה. בתחילת הדרך עוד לא היו טלפונים חכמים, ועדכנתי את זה על הנוקיות שלי ושל חברים. אחד מהם העביר את זה הלאה ומשם זה התחיל להפיץ את עצמו. כשהתחילו האנדרואיד והאייפון, לקח לי קצת זמן ללמוד איך עובדים איתם עד שהעליתי לחנות האפליקציות. אנשים פשוט מורידים את זה. אני לא מפרסם ולא מחפש פרסום, זה בחינם, אני לא מחפש לעשות מזה כסף".

אילו תגובות אתה מקבל?

"אני זוכר ששנה אחרי שהאפליקציה יצאה, הגענו לכותל ביום ירושלים. היו שם הרבה מניינים ותפילות ערבית וקלטתי שסביבי מתפללים מתוך תפילון באפליקציה. בזווית העין ראיתי שמישהו מתפלל עם גרסה לא עדכנית, אז אמרתי לו שאפשר לעדכן והוא לא האמין שאני עשיתי את האפליקציה. הראיתי לו תעודת זהות ואז הצטברו סביבי אנשים שרצו להצטלם איתי. לא הבנתי מה כל-כך מיוחד, אבל הצטלמתי איתם עם דגל ישראל על רקע הכותל. לאורך השנים, אנשים זקנים אומרים שאם הם לא מצליחים לצאת מהבית להתפלל, זה עוזר להם, כי הם גם יכולים להגדיל את הפונט, או אנשים שיש להם בעיות זיכרון נעזרים מאוד בתפילון. זה מה שאני צריך, לא יותר מזה".

למה זה הפך לכל-כך פופולרי לדעתך?

"כי הסידור מתעדכן לפי התאריך, ואם זה ראש חודש או חג מסוים, הוא מראה את כל התוספות שצריך ולא דורש חיבור לאינטרנט. זה משרת מאוד אנשים בטיולים או חיילים ואנשי מילואים שלא יכולים להביא איתם סידור. אני בעצמי גם משתמש באפליקציות של יהדות. כיום אני עובד בהייטק ואין לי זמן במהלך היום ללמוד, ובערב עד שמגיעים הביתה לא תמיד יש כוח לפתוח ספר. אז יש לי אפליקציות של משניות, פניני הלכה, הרמב"ם ועוד, וברכבת יש לי זמן, אז אני לומד מהנייד. בעיניי זה חיבור טבעי".

בשבחי הריטואל הקבוע

"הקשר בין טכנולוגיה ודת החל עוד לפני מהפכת הסמארטפון", אומרת ד"ר כרמל וייסמן, שחוקרת את תרבות הרשת באוניברסיטת תל-אביב. "כבר בראשית האינטרנט, בתחילת שנות ה-90, עוד לפני מנועי החיפוש הטובים, 'סקס' הייתה מילת החיפוש הפופולרית ביותר ובמקום השני היו אלה מילים הקשורות לדת. יש כאן היסטוריה ארוכה של הדת וההתפתחות הטכנולוגית. מהפכת הדפוס היא אחת מהן".

אלא שהסמארטפון האיץ את האבולוציה של החיבור בין דת וטכנולוגיה ונתן לו תפקיד נוסף. פעילות דתית מושתתת על תרגול, אימון, קיום מצוות או תפילה שיש לעשות על בסיס קבוע ומתמשך. אל המרחב הזה, המכשיר נכנס כמדריך שמתזכר ומאפשר את הפרקטיקה הרוחנית. "לכן, האפליקציות הראשונות היו סידורי תפילה בכל הדתות", אומרת וייסמן. "פשוט פורמט דיגיטלי של הטקסטים הקדושים. לאחר מכן החלו שירותי הסמס כמו לשלוח תפילה בסמס, לקבל מסר יומי מהרב בסמס ובהמשך לשלוח טוויט לכותל. האפליקציות הנוכחיות הן הבשלה של מסורת ארוכה מאוד".

רואים את זה קורה בכל הדתות או שזה מאפיין של היהדות?

"יש אלפי אפליקציות דת בכל הדתות. זה שוק מאוד גדול, אבל משתנה מבחינת המאפיינים של הריטואלים. למשל, ביהדות אין בעיה עם שינוי חומריות הטקסט המקודש ולא משנה איך מקבלים אותו, העיקר שיש גישה לתפילה. אבל ריטואלים אחרים ביהדות בעייתיים יותר כשמחליפים אותם בדיגיטלי. למשל, יש כמה אפליקציות של שופר שמציעות לתקוע בשופר דרך הטלפון: עושים פו על הטלפון והוא מוציא תרועות שונות. אבל היהדות לא מקבלת ייצוג תמונה בתור הדבר החומרי האמיתי. השופר צריך להיות עשוי מחומר מאוד מסוים כדי שיפתח שערי שמיים.

"מצד שני, יש בהרבה דתות ריטואל של שימוש במחרוזות - בבודהיזם, בנצרות ובאסלאם, שנקראת מסבחה. אלה מחרוזות תפילה או מודעות ואין חובה מאיזה חומר יהיו עשויות, פלסטיק או עץ, העיקר הספירה. לכן, לכל המחרוזות האלה יש גם אפליקציות פופולריות שאפשר להעביר עם האצבע את החרוז והיא גם סופרת בשבילך או ממלמלת תפילה, אנשים באמת משתמשים בזה".

 נזיר בודהיסטי בוחן את ה"רובוט־נזיר" בכנס טק בטוקיו, אוגוסט 2017 / צילום: רויטרס - Kim Kyung Hoon

איזה מאפיינים ייחודיים יש למכשיר הנייד שהופכים אותו לכלי עזר דתי?

"אנחנו תופסים את הטכנולוגיה כמרחב וקוראים לאינטרנט המרחב הקיברנטי, אומרים 'נכנסתי לאינטרנט'. לכן, אחד הדברים הראשונים שהיו באינטרנט היו מסעות עלייה לרגל: הציעו לך לעלות לרגל למקומות קדושים כמו אתר הכותל ולהיות באינטראקציה. יש הרבה מצלמות במקומות מקודשים בעולם שמצלמות 24 שעות ביממה ואת יכולה להתחבר דרך אפליקציה ולהרגיש שאת שם, וביחד איתך יש עוד אלפי אנשים שיושבים עם מקום קדוש פתוח על הדסקטופ שלהם. פה אפליקציות פחות הצליחו, אבל באינטרנט זה עובד טוב מאוד. מה שכן מצליח בסמארטפון זה מרחבים קטנים יותר ולא מקומות עלייה לרגל. למשל, מרחב המקדש הביתי".

מה הכוונה?

"בהינדואיזם ובבודהיזם יש מקדש ביתי עם נרות וקטורת ופסלונים של אלים. הרבה אנשים קמים בבוקר ומתפללים מול המקדש הביתי, שיכול להיות ויטרינה או מדף בבית ויש פעולות לעשות כמו לשים פרחים, להדליק קטורת ולהסתכל בעיניים של הפסל. בהינדואיזם את מסתכלת על האל והוא מסתכל עלייך, יש קשר עין עם הייצוג.

"אלה דברים שעובדים יפה באפליקציה והיא יכולה להיות תחליף. לכן, יש אפליקציות הינדואיסטיות מקסימות שאת עושה איתן תפילת בוקר לשיבא. פותחים את האפליקציה ויש קול תרועה ואז ארון נפתח ושיבא יוצא לקראתך ממנו, את לוחצת על עוד משהו, וזה מפזר עליו פרחים, לוחצת על משהו אחר ונדלקת קטורת.

"בהינדואיזם זה נהדר כי התפיסה שלהם שונה ממונותיאיזם של 'לא תעשה פסל ותמונה'. התפיסה ההינדואיסטית האלילית היא שממילא כל העולם אשליה וייצוג של משהו, ולא משנה בעולם האשליה אם זה ייצוג של ייצוג של ייצוג. יש להם הרבה יותר אפליקציות מכל הדתות כי מבחינתם, כל העולם הוא ייצוג והרחבה של המוח. ביהדות זה לא ככה. יש למשל אפליקציות של חנוכה, שבלי להדליק אש את לוחצת על המסך ונדלקת החנוכייה ואת שומעת מוזיקה, אבל מבחינה הלכתית לא עשית את המצווה".

לאן כל זה הולך לדעתך?

"לאימוץ של מציאות רבודה שמחברת בין המרחב החומרי הפיזי למרחב הרוחני הבלתי נראה שבו הדת פועלת. תחשבי למשל על הפיצ'ר שמאפשר לצלם תמונה משפחתית עם סנטה קלאוס, ותראי לאן זה יכול להגיע - אולי, למשל, להולוגרמות שיסתובבו בינינו. נגיד, הרבי מילובביץ' בהולוגרמה נותן נאום גדול. זה יגרור כמובן ויכוחים תיאולוגיים".

לעומק עמק הסיליקון

החיבור בין טכנולוגיה ורוח לא עוצר במונותיאיזם. אחד התחומים החמים בסיליקון ואלי הוא "Consciousness Hacking", תנועה גלובלית של כעשרת אלפים אנשי טכנולוגיה, מדע, תרבות ורוח, שמחפשים את החיבור בין הדיגיטלי לרוחני. השנה אף התקיים כנס משקיעים בתחום ובמסגרת הפעילות מתקיימים מיט-אפים בנושא, גם בישראל.

על-פי ניר להב, דוקטורנט לפיזיקה באוניברסיטת בר אילן, חוקר תודעה ומי שמוביל את קהילת "רוחניות חילונית" בפייסבוק, אלה ביטויים של הרוחניות הדיגיטלית החדשה: "אם בדת יש הרבה הגבלות, הרוחניות החילונית מציעה ההיפך", הוא אומר. "יש לנו הרבה עוצמה וצריך לאפשר לאדם כמה שיותר חופש כדי לממש את העוצמה הזאת. לחקור את עצמך, להיפתח. בגלל זה אירועים כמו המידברן או הברנינג-מן צוברים תאוצה כי גם שם הכול פתוח ומותר, זה החופש להכיר את העוצמה שבך".

בעוד שבדת, העוצמה היא של האל.

"והטכנולוגיה היא העוצמה והיצירתיות של העולם החילוני. לכן, בסיליקון ואלי יש סטארט-אפים שמנסים לפתח טכנולוגיות שיכולות לעזור לנו להתפתח ולהביא את התודעה שלנו לרמה גבוהה יותר".

איך הם מנסים לעשות את זה?

"למשל, דרך ההשפעה על גלי המוח. יש טכנולוגיה שמאפשרת לשים סוג של מתקן על הראש, והאפליקציה קוראת את גלי המוח. לפי המצב שלך, ישימו מוזיקה מרגיעה כדי להיכנס לגלי אלפא, שהם הגלים שיש לנו במוח כשאנחנו רגועים. או שיש אפליקציה שמציעה משחק שרק כשנכנסים למצב של גלי אלפא, אפשר להפעיל את הדמות שקופצת במסך וצריך להתאמן כדי שיקפוץ גבוה יותר - זה נקרא ניורו פידבק. דוגמה נוספת לכך היה מיצג אמנות בברנינג-מן האחרון, של אמנים ממקסיקו, ובו אנשים ישבו על כיסאות וחיברו להם אלקטרודות שמודדות את קצב הלב. מולם היה פסל בגובה 3 מטר שנראה כמו כד. מהרמקולים החלו לתת הוראות של מדיטציה מודרכת לחמלה ואהבה, ולאט-לאט קצב הלב שלהם הסתנכרן, ובהתאמה, האורות דלקו יותר או פחות. זה מראה איך אפשר לשלב טכנולוגיה עם מסע רוחני לתרגול חמלה".

איזה טכנולוגיות נוספות עושות מהלכים כאלה?

"יש אפליקציות שעוזרות להגיע למצב של חלום צלול (Lucid dream). זה חלום שבו אנחנו מודעים לכך שאנחנו בתוך החלום, ואז אפשר להשתמש בחלום לצרכיך: לשאול את עצמך או דמויות אחרות שאלות בחלום, לנסות להתמודד עם פחדים או לעשות דברים שרק בחלום יש לך אומץ לנסות. בבודהיזם משתמשים בזה ככלי רוחני לכל דבר, אז עכשיו מפתחים טכנולוגיות שיעזרו לנו להיכנס למצב של חלום צלול".

"זה תהליך אוטומציה של המודעות", מתייחסת וייסמן, "בשביל האדם החילוני, טכנולוגיה מחליפה דת. זאת מערכת קסמים שנותנת הסברים. זה נתיב חילוני מקביל לנתיב הדתי. לכן, אנשים מנסים לעשות את העולם טוב יותר דרך טכנולוגיה, כדי שנכיר את עצמנו יותר טוב ונעשה האקינג לתודעה. זאת תפיסה חלופית למצוות הדתיות שאומרות תעשו כך וכך ותהיו אדם טוב יותר. המערכת החילונית אומרת, אני גם רוצה להשתפר, ואני עושה את זה באמצעות טכנולוגיה שתעזור לי. הטכנולוגיה היא נתיב לגאולה".

אני משוכנעת שאני שומעת ביקורת.

"הבעיה כאן היא שהמטרה של ריטואלים רוחניים או דתיים היא להביא אותך בגוף הזה ובביולוגיה הזאת להישגים, דרך עבודה פנימית. אם תמצאי את הטכנולוגיה שתעזור לך לעשות את זה בלחיצת כפתור, האם קיבלת את הרווח שאותו ריטואל אמור לתת לך? זה קצת כמו סמים, את יכולה להגיע למצבי תודעה גבוהים איתם, אבל אם את מגיעה לשם לבד דרך תרגול, את שולטת ומקבלת רווח מסוים, ונשאלת השאלה אם את משיגה את זה דרך סם, האם זה שלך? זאת שאלה שיש עליה ויכוח.

"למשל, יש אפליקציה שנקראת גורו מדיטישן, שהיא אפליקציית משחק שבה צריך לשבת בתנוחת לוטוס כשהאגודלים סגורים בתנוחת מדיטציה על האפליקציה בשתי נקודות. אם תישארי כך לאורך זמן, יש נזיר שעומד באוויר. אם תשברי את התנוחה, הנזיר נופל. האפליקציה מחליפה את המשמעת העצמית דרך משחק. מצד שני, יש אנשים שלא הצליחו לעשות מדיטציה ופתאום עם הסמארטפון הצליחו, כי דווקא משום שזה רק את והמדריך באפליקציה, זה פותח משהו. אין סביבך עוד אנשים או חיץ בינך ובין המורה כמו שיש בעולם הממשי".

אל תאמרו "רוחניות"

המסגור של החיבור בסיליקון ואלי בין הרחבת התודעה ובין טכנולוגיה הוא מעט ציני ומתייחס גם לתפוקה בעבודה, כלומר לאפשרות לפרוש עם הנייד באמצע יום העבודה, לתרגל מדיטציה מודרכת או לשחק משחק בנייד שמרחיב את התודעה, כדי לבצע אחר כך את המשימות בצורה מיטבית. כך מדווחת מאיה צוקרמן, האקרית חברה (culture hacker) ומנהלת מוצר בחברת סטאר-טפ, שחיה זה 15 שנה על הקו של סן פרנסיסקו-תל-אביב. "הסיליקון ואלי קרוב מאוד לסן פרנסיסקו ולמרכזים רוחניים בצפון קליפורניה, יש המון התכתבויות ביניהם בשנים האחרונות. מיינדפולנס הפך לחלק מהגנטיקה של המקום ויש בדיחה כזאת איך מנכ"לים הולכים לריטריט או לברנינג-מן כדי לחפש מימון לסטארט-אפים. חצי מהחברים שלי בסיליקון ואלי מתעסקים היום בסוג של רוחניות וטכנולוגיה".

גם את משתמשת באפליקציות כאלה?

"כן, יש כל מיני. כאלה שעוזרות לי בזמן המדיטציה עם קולות של טבע, אחרות שמאפשרות לעשות מדיטציה קולקטיבית עם עוד אנשים בעולם, יש הרבה סוגים של טכנולוגיה רוחנית. הרבה מתעסקים במציאות רבודה, VR. זה מתחבר לתחום נוסף שמאוד מתפתח בסיליקון ואלי והוא הפסיכדליה והמיקרו-דוזינג (מינון זעיר של תרופות פסיכדליות). כל אלה עסוקים בשאלה איך נוכל להיות יותר מודעים גם כדי שנוכל לעבוד טוב יותר, לכן יש בזה גם היבטים אתיים".

למה את מתכוונת?

"אני חלק מקבוצה בארגון IEEE שעוסק בסטנדרטים טכנולוגיים ואנחנו בוחנים את האתיקה בבינה המלאכותית. אנחנו נמצאים בתקופה שבה מתחילים לשאול את עצמנו מחדש מה זה אומר להיות בן אנוש בתקופה שבה הטכנולוגיה מתקדמת בקצב מהיר כל-כך. אחד הדברים המורכבים מבחינה אתית עם טכנולוגיה רוחנית הוא שכרגע זה על הסמארטפון, אבל מה קורה כשזה בעדשת מגע או על הראש שלנו? אם אני באמצע עבודה ונכנסת ללחץ, ופתאום אפליקציה מביאה לי סצנה של טבע ומרגיעה אותי, זה נהדר, אבל מה קורה אם מישהו יכול להיכנס לי לראש, לתודעה? אנשים מתחילים לאבד את החוש למה אמיתי ומה לא אמיתי. לכן אנחנו מנסים ליצור קוד אתי לתכנות ובינה מלאכותית, כי אם לא יהיה לנו את זה וניתן לילדים בני עשרים - גברים לרוב - בסיליקון ואלי לקדד את הטכנולוגיה הזאת, נהיה בבעיה".

בישראל, כאמור, התחום הזה צעיר מאוד, "וזה מאוד מפתיע, כי ישראל היא מדינה מצוינת לתחום של Consciousness Hackin"", אומרת ג'ילי רובינשטיין, הנציגה של התנועה בישראל ומנהלת עמוד הפייסבוק המקומי. "מצד אחד ישראל מדינה מאוד רוחנית, ומצד שני אנחנו הרי סטארט-אפ ניישן, אז למה לא עושים את החיבור ביניהם?".

למה באמת?

"המילה 'רוחניות' יכולה לאיים על אנשים רציונליים, לכן משתמשים במילה תודעה, למרות שבסופו של דבר, אנרגיה זה פיזיקה. אחרי שהכרתי את הפעילות של מייקי סיגל, שייסד את הרעיון הזה, ביקשתי ממנו להביא את זה גם לישראל, וכבר עשינו מיט-אפ שהגיעו אליו כמה עשרות משתתפים, וגם לי יש מיזם שעוסק בקשר בין טכנולוגיה ואינטואיציה".

דני טוטנאור, למשל, הוא יזם מקומי שייסד כבר שתי אפליקציות בתחום משיק שעוסק באושר: "הן מוצעות להורדה באייפון, אבל הפעילות שלהן קטנה יחסית", הוא אומר. "אחת מהן מנתרת את רמת האושר שלך ועושה אלגוריתם שעוזר לך להיות מאושרת, השנייה זאת אפליקציה של יומן הוקרה כדי להעלות את רמות האושר. היה לי בעבר סטארט-אפ שעשה הרבה כסף וחיפשתי דרך לשלב את הטכנולוגיה כך שתוכל לעשות טוב לאנשים. הטלפון הרי בכיס שלנו ואנחנו מתרגלים בו כל היום רשתות חברתיות ומשחקים, אז אפשר לתרגל גם דברים שקשורים לפסיכולוגיה חיובית ורוחניות. הבעיה היא שרוב החברות שמשקיעות בישראל נמשכות לדברים המסורתיים. לא מצאתי יותר מדי משקיעים שהתחום הזה מושך אותם פרט לקרן ג'וי (joy ventures), שעוסקת בחיבור בין טכנולוגיה והעלאת רמות האושר וה-wellness".

אתה בעצמך משתמש?

"כן, יש לי את האפליקציות שלי וגם כמה מהמתחרות. אני משתמש בשתי אפליקציות גדולות בתחום של המיינדפולנס שזאת נישה מאוד פופולרית עם אלפי אפליקציות שעוזרות לאנשים לתרגל על בסיס שוטף מדיטציה וגם עושות כסף יפה. יש לי אפליקציה של משפטי השראה, ואפליקציה אחרת היא insight timer שיש לה פי'צר פשוט של גונג. אני שובר בה שיאים עם זמני מדיטציה ויכול לראות מי עושה איתי מדיטציה באותו רגע נתון בעולם ואפשר גם לתקשר איתו. רוב האפליקציות יושבות על רעיון של משחק ונקודות, מעבר בין שלבים והתקדמות במשחק בהתאם לתרגול. חלקן עושות חיבור לקהילה גלובלית ומיליונים כבר משתמשים בה. לכן, אני מאמין בכל ליבי שהטכנולוגיה יכולה לפתוח דלת ולעורר אנשים לתרגל רוחניות".