כמעט כל האנשים מתייחסים לראיון עבודה כאל סשן של שאלות ותשובות, וככזה הם גם מתכוננים אליו, בטוחים שהמפתח להצלחה קבור בתשובה הנכונה לשאלת השאלות - 'מהם החסרונות שלך'?
לשיר מתוך שינה
למעט אנשי פיתוח, כמעט כולם (כולל מנהלים) מתמקדים בשאלות 'משאבי אנושיות', מזניחים בחוסר אחריות בלתי מובן את הפן המקצועי, זאת למרות ש 70%-80% נופלים בראיון המקצועי. הם יטחנו שעות של סימולציות על תשובות לשאלות זניחות (יתרונות, חסרונות, למה עזבת, למה באת, מה הבוס יגיד, מה הכפיפים יחשבו, מה הקולגות ידמיינו ושאר ירקות), אבל לא ידעו לשלוף את האינפורמציה הכי בסיסית - למשל: להציג את 3 ההצלחות הגדולות שלהם בכל תפקיד ולכמת את התפוקות, בקושי ידעו את הנתונים הכי טריוויאליים (מחזור, תקציב, גידול/קיטון בפרמטרים רלוונטיים/עליהם הוא נמדד וכו') שכל מנהל צריך לדעת לשיר מתוך שינה. הם ידברו על הקריירה באופן כללי (יש לי ניסיון רב ב..., הובלתי מהלכים ש... וכו') עד שלמראיין יימאס מהסיסמאות והוא יתעקש על דוגמאות, ואז הם יתחילו לשפוך עליו תשומות (ניהלתי תקציב, בניתי צוות, כתבתי תוכניות), ממצבים את עצמם כאחרון הפועלים.
אסטרטגיה ולא טקטיקה
אז מה צריך לעשות? הדרך הנכונה להתמודד עם ראיון עבודה, בכלל ובתפקידי ניהול בפרט, היא לתקוף אותו אסטרטגית ולא טקטית, כלומר לבנות אסטרטגיה כוללת עם קונספט על, במקום אוסף תשובות בודדות לסדרת שאלות נפוצות, בתקווה שהמראיין יבנה מהן איזושהי תמונה.
איך עושים את זה?
הצעד הראשון הוא ללמוד את החברה לעומק ולנתח את הפער בין מה שיש לכם למכור לבין "המוצר" שהמגייס מחפש, פער שלעיתים הוא קטן ולעיתים הוא עצום, לפחות בתפיסת המגייס.
דוגמה פשוטה: ראש צוות כלכלה בארגון תשתיות ותיק, שמגיעה להתראיין לתפקיד דומה בחברת הייטק. על-פי דרישות התפקיד הפער לכאורה קטן - כלכלנית מצטיינת (שני תארים משובחים בהצטיינות) עם ניסיון רב בכל מה שהוגדר בדרישות, למעט עבודה בחברה טכנולוגית גלובאלית - רק שמבחינת המגייסים העדר ניסיון בהיי-טק הוא תנאי הכרחי (הצליחה להגיע לראיון דרך קשר שלא נעים היה לסרב לו), כלומר הפער שעליה לסגור בריאיון הוא עצום.
השלב הבא הוא לנבור בתוך הרקורד המקצועי ולמצוא אלמנטים שיצמצמו את הפער - למשל אצלה: 3 שנות ניסיון בחברת ייעוץ כלכלי במהלכן עבדה עם חברות היי-טק גלובאליות; ליווי (בהתנדבות) של יזמים צעירים ועזרה בבניית תוכניות עסקיות למיזמים טכנולוגיים; עבודה בסביבה אולטרה טכנולוגית בצבא (קצינה במודיעין); לימודים בחו"ל (חילופי סטודנטים); אזרחות בריטית ואנגלית שפת אם.
הצעד האחרון הוא לבנות קונספט-על ולתמוך אותו בסדרת מסרים (מגובים בנתונים כמותיים) שאותם צריך לאפיין ולגבש תוך צלילת עומק לכל אחד מהתפקידים הקודמים.
פיל לבן בחדר
מה עשתה הכלכלנית? במקום להתכונן לשאלות נפוצות בראיון (עשרות אלפי לינקים בגוגל), היא הגיעה עם אסטרטגיה מגובשת - כלכלנית מצטיינת שתעשה הכול כדי לעבור להייטק - והציגה להם דיל אטרקטיבי: אתם מוותרים על ניסיון ככלכלנית בחברות טכנולוגיות (אבל בעלת ניסיון כלשהו בתחום) ובתמורה מקבלים כלכלנית מצטיינת עם רקורד מוכח (הכינה סדרה ארוכה של דוגמאות כמותיות להצלחות מקצועיות) שמוכנה "להתאבד" בשבילכם - לעבור לגור בצפון, לוותר על ביטחון תעסוקתי (עבדה בארגון שלא מפטר), להתפשר על שכר (2100 שקל פחות) - ומתחייבת להשקיע מאמצים יוצאי דופן כדי לסגור את פערי הידע במינימום זמן ("אם צריך לא אישן 3 חודשים").
היא הצליחה כנגד כל הסיכויים רק משום שבנתה אסטרטגיה שתקפה את הפער, לא מחביאה אותו או מתעלמת, להפך - שואלת שאלות כדי להבין את עומקו ומתמודדת איתן במקצועיות, משפריצה מוטיבציה להצליח. היא חילצה את הראיונות מהשבלונה של שאלות-תשובות והפכה אותם לדיאלוג מקצועי ברמה גבוהה, לא מאפשרת 'פיל לבן בחדר' - אסטרטגיה המועדפת על רוב האנשים, למרות הכישלון הבטוח.
האחריות על המרואיין
אכן, הכנה כזו היא יותר מורכבת ומחייבת בחינת החברה/התפקיד/המראיין, צלילה לעומק הניסיון המקצועי (אחרת אי-אפשר לזהות את הפערים ולהתמודד איתם), זיהוי והגדרת ההצלחות המקצועיות והניהוליות, כימות שלהן ובניית קונספט אסטרטגי (שברוב המקרים הוא מורכב יותר מהדוגמה הנ"ל), אבל מנהל רציני שרוצה להתקדם לתפקידים איכותיים לא יכול להרשות לעצמו לדלג עליה.
זו האחריות שלו "להרים" את הראיון ולהפוך אותו למפגש מקצועי-עסקי, ולא של המראיין, אחרת שלא יתפלא למה שואלים אותו 'מהם החסרונות שלך'. בהצלחה!
■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
