כך תעשיית הנשק והקונגרס חוגגים על חשבון הצבא האמריקאי

ארבעת הנשיאים האחרונים של ארה"ב, שני דמוקרטים ושני רפובליקאים, הבטיחו במהלך מסעות הבחירות שלהם לצמצם את הנוכחות האמריקאית במדינות אחרות ולהקטין את המעורבות הצבאית שלה ואת הוצאות הכספים על פרויקטים של לחימה ובנייה של אומות.

המועמד ביל קלינטון סנט בנשיא ג'ורג' הבוש האב כשאמר "זו הכלכלה, טמבל", והבטיח כי עתה, משהסתיימה המלחמה הקרה, יושקעו "הדיבידנדים של השלום" בבית.

ג'ורג' בוש הבן תקף בעימות שלפני הבחירות בשנת 2000 את סגנו של קלינטון, אל גור: "האם אנחנו נהיה בעסק של בניית אומות? באופן נחרץ לא".

הבטחותיו של ברק אובמה לסיים את מלחמות קודמו ולחזור ולבנות את אמריקה כה הרשימו אנשים באירופה, שפרס נובל לשלום הוענק לו כמקדמה. וכמובן כולנו זוכרים איך דונלד טראמפ חזר והזכיר כי התנגד לכל מדיניות החוץ והביטחון של שני קודמיו, והסביר: "חייהם של אלפי אמריקאים בוזבזו לשווא, וטריליונים של דולרים הלכו לאיבוד בגלל מדיניות זו".

וראו זה פלא, כל ארבעת הנשיאים הללו הוסיפו והגדילו את מעורבותה הצבאית של ארה"ב במקומות שונים והוסיפו תקציבים ופרויקטים ביטחוניים מסוגים שונים.

עובדה זו לא יכולה אלא לעורר את השאלה אם מישהו בוושינגטון מנע מארבעת הנשיאים שלא היו שייכים לממסד הוושינגטוני עובר לבחירתם, לקיים את הבטחותיהם לציבור? ועוד שאלה: האם יש סיבה עניינית שגרמה לארה"ב להוציא על צבאה בין השנים 1989 ו-2001, שבהן לא היו לה אפילו אויבים לכאורה, סכום מצטבר של כ-7.5 טריליון בדולרים של היום ועוד כ-1 טריליון דולר למשרד לחיילים משוחררים?

21 טריליון דולר על צבא וביטחון

אם נוסיף לזה גם את כל הסכומים שהוצאו מאז 2002, נקבל כי מאז סיום המלחמה הקרה הוציאה אמריקה על צבא וביטחון יותר מ-21 טריליון דולר! שוו בנפשכם מה יכלו רק מחצית מהסכומים האלו לעשות למערכת החינוך הציבורית באמריקה, לתשתיות, לקיצוץ בחובות, ומה יכלו כל המשאבים הכספיים האנושיים והטכנולוגיים הללו לתרום לכלכלה פרודוקטיבית ולחברה האמריקאית.

בנאום הפרידה שלו ב-1960, הזהיר הנשיא דווייט אייזנהאואר, גנרל וגיבור מלחמת העולם השנייה, את בני עמו: "בניגוד לעבר נאלצנו עתה ליצור תעשיית נשק ענקית... השפעתה גדולה... הסכנה מגידולו של כוח הרסני זה קיימת ותמשיך להתקיים ...עלינו להישמר מפני רכישה של השפעה על ידי הקומפלקס הצבאי-תעשייתי הזה (Military Industrial Complex)... עלינו לוודא שהקומבינציה הזו לא תסכן את הדמוקרטיה האמריקאית".

הרעיון של אימפריה אמריקאית היה זר לחלוטין לאבותיה המייסדים שכן הרעיון שביסוד אמריקה היה שהשלטון שואב את סמכותו מהסכמת הנשלטים ולא מקנה הרובה. האבות המייסדים האמינו בכל לב, כלשון הנשיא תומאס ג'פרסון, כי "אם יש עיקרון אחד המושרש יותר מכול בליבו של כל אמריקאי, הריהו שאסור שיהיו לנו יד ורגל בכל כיבוש שהוא". אמריקה נוסדה כמדינה המתנגדת למיליטריזם, לכיבושים ולצבאות קבע. העקרונות החזיקו מעמד כ-120 שנה.

המלחמה הקולוניאליסטית האמריקאית הראשונה התרחשה ב-1898 ועוררה מחלוקת פנימית עזה. כחלק מסיום מלחמתה עם ספרד "העניק" הסכם פריז לאמריקה את הפיליפינים בתמורה ל-10 מיליון דולר. ההסכם עבר בסנאט על חודו של קול אחד. יו"ר בית הנבחרים הרפובליקאי, תומס ריד הכריזמטי והפופולרי, נלחם בנחישות נגד אישור ההסכם. כאשר סנאטור מוורמונט, בעל מחצבות שיש, נשא נאום בזכות המלחמה, אמר ריד: "עמדתו הייתה צפויה, המלחמה תפתח שוק גדול למצבות". על הסכם פריז אמר בלגלוג: "קנינו 10 מיליון פיליפינים לפי 2 דולרים לראש ללא מיון מוקדם. מי יודע כמה יעלה עכשיו המיון עצמו".

על הלוך רוחו של העם האמריקאי העיד ציר אחר: "העם האמריקאי לא יודע אם הפיליפינים הם אי או מאכל משומר". מנגד קמו אמריקאים חדשים, "מונעים על ידי תחושה חדשה... ריחה של אימפריה עלה באפם של הבריות, כמו טעם הדם בג'ונגל", הטעים ה"וושינגטון פוסט". בראשם יעמוד פוליטיקאי צעיר ואגרסיבי מניו-יורק, טדי רוזוולט שמו. משהגיעו הצבאות לפיליפינים, הם החליטו להישאר שם אף כי זה כשלושים שנה פעלה בפיליפינים תנועה לעצמאות האיים שנתמכה על ידי ארה"ב. ההתנגדות הפיליפינית לכיבוש החדש הלכה וגברה, ועימה הברבריות האמריקאית. עד שתיגמר המלחמה ימותו בה כחמשת אלפים חיילים אמריקאים ויותר מחצי מיליון פיליפינים, רובם ככולם אזרחים. בספטמבר 1901 נרצח הנשיא ויליאם מקינלי, וסגנו,טדי רוזוולט, אדריכלו של עידן חדש באמריקה, יהפוך בגיל 43 לנשיא.

סכומי עתק הולכים לאיבוד

לאחר מלחמת העולם השנייה יקפוץ התקציב הצבאי מדרגה עצומה נוספת, ועם השנים יהפכו תעשיות הצבא והנשק לעסק ענק הסוחט את לשד הממשלה הפדרלית ומשלם המסים. תקציב הביטחון של ארה"ב נמצא בטיפול של יותר ממשרד אחד. תקציב מחלקת ההגנה לשנת 2018 עומד על כ-640 מיליארד דולר, בנוסף יש משרד ממשלתי האחראי על רווחתם של החיילים המשוחררים, תקציבו של זה עומד על 186.5 מיליארד דולר. במספרים כאלו אין פלא כי סכומי עתק הולכים לאיבוד.

דוח פנימי של הפנטגון משנת 2015 הציג איך יכול מטה משרד ההגנה האמריקאי לחסוך 125 מיליארד דולר רק דרך קיצוץ בביורוקרטיות וללא צורך בפיטורי איש אחד. הדוח הוסתר מהקונגרס. כבר בשנת 2000 מבקרים פנימיים מצאו כי שורות בספרי הנהלת החשבונות מומצאות מהאוויר. באותה שנה דווח כי "מערכת הנהלת החשבונות היא כה כאוטית - יש יותר מ-1,100 מערכות נפרדות כאלו - שהקונגרס פשוט הציע לא לנסות אפילו לעשות ביקורת עליהם".

בשנת 2016 הגיש משרד הביקורת הכללי (OIG)דוח בשם "תיאומים ופקודות בחשבון הכללי של הצבא שלא הוצגו להם מסמכים או תמיכה כראוי". בדוח נמנו פעולות בסך כולל של 6.5 טריליון דולר שלא נרשמו להם הסברים. אלו אינם סכומים שנעלמו בהכרח, אלא רק אינדיקציה לחור השחור שהתקציב הזה מהווה.

לעתים המידע ברור אך אבסורדי יותר, שעה שחברי קונגרס מבקשים להזרים כסף לתעשיות המקומיות בניגוד אפילו לבקשת הצבא. בשנת 2015 הוסיף סנאטור ממיסיסיפי הוראה לתקציב המחייבת את משמר החופים לבנות במיסיסיפי סוג של סירה, 640 מיליון דולר עלותה, זאת אף שמשמר החופים אמר כי אינו רוצה בה כלל.

לצבא ארה"ב 6,000 טנקי אברהמס משוכללים, עד שאפילו הצבא אמר מספיק. זה לא הפריע לקונגרס לתקצב בשנת 2015 כמעט 600 מיליון דולר לייצור טנקים נוספים. הקונגרס לא לבד. ב-2014 הוציא הפנטגון 16 מיליארד דולר על תחמושת שאינה ראויה לשימוש, ואחר כן עוד מיליארד דולר כדי להפטר מהתחמושת הזו.

בתקציב של מאות מיליארדים אין קושי למצוא גם כמה דולרים לרווחת העובדים. ב-2015 מצאה ביקורת פנימית כי כרטיסי אשראי רשמיים של הצבא חויבו ב-952,253 דולר בגין הוצאות בקזינו, ובעוד 96,576 על צפייה בפורנוגרפיה. לעתים גשם הכסף הזה מקבל ממדים גרוטסקיים. במלחמת עיראק הצבא קיבל מהפדרל ריזרב 12 מיליארד דולר במזומן בשטרות של מאה דולר, 363 טון של שטרות הוטסו מניו-יורק לבגדד רק כדי להיעלם שם ללא עקבות.

התקציב הענק הזה הוא אינטרס משותף של שלוש קבוצות: תעשיית הנשק והצבא, הגנרלים וכמובן חברי הקונגרס. לאחרונים היושבים בוועדת המשנה לענייני הכוחות המזוינים מהווה התקציב כר נרחב לרווח כפול - פרויקטים למדינות ולבוחרים, וגם תמיכה מסיבית בתקציבי הבחירות שלהם. אין פלא כי ענקיות נשק נמנות עם בעלי ההשפעה הגדולים בוושינגטון.

התרומות הנדיבות של ריית'און

ריית'און ( (Raytheon , למשל, היא ספק ממשלתי כזה, אחד מאלפים רבים. בשנת 2017 עמד שכרו השנתי של מנכ"ל החברה על כ-20 מיליון דולר והסמנכ"לים השתכרו כ-6 מיליון דולר כל אחד. החברה תרמה בנדיבות למטרות לובינג ותמיכה פוליטית, כ-10 מיליון דולר באותה שנה. ריית'און לא הייתה לבד. בשנת 2017 הוציאה התעשייה הביטחונית כ-127 מיליון דולר על לובינג ותרומות בוושינגטון. היא גם העסיקה 786 לוביסטים, 558 מהם עובדים לשעבר של האדמיניסטרציה והקונגרס (המכונים "דלתות מסתובבות"). הנה כי כן, תעשייניות הנשק ממשיכות לתת מתנות גם אחרי שהמחוקקים או פקידי משרד ההגנה מסיימים את תפקידם הציבורי. רמז לכל פקיד ופוליטיקאי מכהן, קטן כגדול.

לאחר שפרש ב-2015 ממשרתו כיו"ר ועדת הקונגרס לענייני הכוחות המזוינים (Armed Services Committee), פתח בק מקמהון משרד לובינג בוושינגטון על מנת לעזור לייצג את התעשייה הביטחונית שאליה היה קרוב כבר בתפקידו הקודם ואשר למערכות הבחירות שלו היא תרמה ביד נדיבה. באתר של חברת הלובינג מוסבר: "...מערכות היחסים שלנו בקונגרס ובממשל יעזרו ללקוחותינו להביא את עניינם בפני מקבלי ההחלטות".

ג'יימס מדיסון, אחד האבות המייסדים של ארה"ב, הזהיר: "כלי ההגנה נגד איום חיצוני תמיד הפכו בסופו של דבר לכלי עריצות מבית", והוסיף גם: "מלחמות עד הורסות גם את החירויות וגם את העושר הלאומי... שום אומה לא תוכל לקיים את חירותה ביחד עם מלחמה הנמשכת לעד". מעניין מה היה אומר מדיסון אילו היה מכיר את תוכנית הבילוש וההאזנה של הסוכנות לביטחון לאומי (NSA).

המדיניות המוניטרית של הפדרל ריזרב, של גידול אינסופי בחוב, רק הוסיפה ואיפשרה לממשלה הפדרלית ולמושכים בחוטים בוושינגטון להרחיב באופן בזבזני ואגרסיבי את הוצאותיה הצבאיות. כסף החוב היה גם הדלק מאחורי הרפתקאותיה הצבאיות של ארה"ב כמו המלחמה המיותרת וההרסנית בעיראק.

ולאן כל זה הביא את אמריקה? כשלושים שנה אחרי תחילת חגיגת הביטחון הזו, האם ארה"ב יותר בטוחה או יותר קרובה לפשיטת רגל, כלכלית, מוסרית וחברתית? 

■ הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com w.