העם האמריקאי הרכרוכי אכזב את טראמפ: לא כולם התקרנפו

אין ספק שהעם האמריקאי הרכרוכי אכזב השבוע את דונלד טראמפ. היכן החוסן הלאומי? היכן הנחישות? היכן זקיפות הקומה? ובעיקר, איפה הכבוד לנשיא? כשקים ג'ונג און מדבר, אמר טראמפ אחרי פגישתו עם השליט הכל-יכול של קוריאה הצפונית, העם שלו עובר לדום. הייתי רוצה שגם העם שלי ינהג כך. פרץ המחאה ההמוני בארה"ב, בעקבות חשיפת המדיניות הטראמפאית הברוטלית של תלישת ילדים מחיק הוריהם, מראה בעליל שהעם האמריקאי טרם הגיע לרמת הצייתנות העילאית של נתיני קים. טראמפ יכול רק לייחל לימים טובים יותר.

 השער של המגזין השבועי TIME

עד עתה, כל התפרחחות, כל מעידה נשיאותית או טרום-נשיאותית של הקבלן ומפיק תוכניות הריאליטי לשעבר עברו לו איכשהו בשלום. חפינת אברים מוצנעים של נשים - נו, טוב, טראמפ מעולם לא היה צדיק; ההתרפסות המבישה של טראמפ לפני הצורר כולא ההמונים קים - מילא, שיהיה, הרי הוא רק מנסה לקבל את פרס נובל לשלום.

אבל עקירת ילדים קטנים ממשפחות מאמריקה התיכונה שמנסות להגיע לארה"ב דרך מקסיקו? זה לא. מגישים בטלוויזיה פרצו בבכי, ועימם בוודאי גם צופים רבים, כאשר הקריאו טקסטים על ניתוק תינוקת יונקת משד אמה או חטיפה רשמית של ילדה בת 10 עם תסמונת דאון (מקרים מתועדים), או על אפסון הגזולים, לרבות תינוקות בחיתולים, בכלובים במחסנים ובבסיסי צבא, הרחק מהורים. פה נפרץ מחסום האדישות של מליוני אזרחים שרגישויותיהם קהו לשמע הברד המתמיד של התבטאויות אלימות מהבית הלבן בשנה שחלפה. העם - למעט המיעוט הלא מבוטל של תומכי טראמפ - כאילו שרטט קו אדום והכריז: עד כאן. לא עושים מלחמות על כתפי תינוקות. אפילו מחוקקים רפובליקאים החלו פתאום להזיע. לך דע. נקודת האור היחידה בטרגדיה הזו היא, שרוב האמריקאים ממאנים להתקרנף, לפחות בשלב זה.

וכך, כמעט בבת אחת, התנפץ השבוע על סלעי המצפון הלאומי הנוהל הטראמפאי להפקיע ילדים מחיק משפחותיהם כדי להטיל מורא על פליטים פוטנציאליים ובה בעת לסחוט מהקונגרס מימון לחלום החומה הטרנס-יבשתית שמכר טראמפ לתומכיו בלהט מסע הבחירות. ("מי ישלם בעד החומה"? - נהג המועמד טראמפ לשאוג בעצרות הבחירות שלו ב-2016, וההמונים השיבו בצרחה: "מקסיקו תשלם". אז זהו, שלא).

המסר של הבית הלבן מ-6 באפריל, היום שבו הודיע שר-המשפטים, ג'ף סשנס, על מדיניות של "אפס סובלנות לחציה בלתי חוקית פלילית של הגבול", עד 20 ביוני היה ברור: בין אם אתה מנסה למלט את ילדיך מהאלימות בחלק ממדינות אמריקה התיכונה ובין אם אתה מחפש פרנסה טובה יותר - אנו נכלא אותך ונפורר את משפחתך אם תעז להניח כף רגל בטריטוריה שלנו.

"המצב בגבול הדרום מערבי של ארה"ב אינו קביל", הכריז סשנס בנאום השקת המדיניות הדרקונית. "הקונגרס לא הצליח להעביר חקיקה יעילה שתשרת את האינטרס הלאומי, שתסתום פרצות מסוכנות ושתממן במלואה הקמת חומה לאורך גבולה הדרומי של ארה"ב. התוצאה היא, שמשבר פרץ לאורך הגבול הדרומי-מערבי, משבר שמחייב מאמץ מוגבר להעמיד לדין את אלה שבוחרים לחצות את הגבול לשטחנו".

"אלה שרוצים לקרוא תיגר על מחויבות ממשל טראמפ לבטחון הציבור, הביטחון הלאומי ושלטון החוק, אני מזהיר אתכם: כניסה בלתי חוקית לארה"ב לא תשתלם לכם. אתם תיתקלו במלוא עוצמת יכולות התביעה של משרד המשפטים", הכריז השר, בברכתו של הנשיא.

עכשיו, בהתקפלות קולוסלית נדירה נאלץ טראמפ לבטל בצו נשיאותי את הנוהל הברברי של גזילת ילדים והרס משפחות. עוצמת הביקורת הציבורית, בארה"ב ומחוצה לה, הייתה פשוט כבירה מדי. "הגבולות שלנו יוסיפו להיות חזקים, חזקים מאוד", הוא אמר בטקס החתימה על הצו. "אך נדאג לכך שהמשפחות ישארו שלמות". והוא הוסיף בלי לחייך: "אף פעם לא אהבתי לראות כיצד מפרידים משפחות".

לא חשוב שטראמפ ופקידיו הבכירים, לרבות השרה לבטחון המולדת, קריסטן נלסן, התעקשו עד לרגע האחרון שהבית הלבן אינו יכול לעשות דבר, שרק הקונגרס מסוגל לשים קץ לפיאסקו בגבול. זה היה כמובן שקר בוטה, שהנשיא עצמו הפריך בעצם החתימה על הצו הנשיאותי ששם קץ לפיאסקו בגבול.

אך אם טראמפ סבר שעלה בידו לנתק את הפתיל הבוער של הפצצה הזו במחיר של עוד שקר אחד (מתוך יותר מ-3,000, לפי מניין עדכני של "וושינגטון פוסט"), מתחיל עתה להיווצר פיאסקו חדש לנגד עיניו ועינינו: איך מחזירים כ-2,300 ילדים שכבר נעקרו ממשפחותיהם, כאשר חלק מהמשפחות נבעטו אל מחוץ לארה"ב? איך אפשר להבטיח זיהוי נכון של התינוקות שטרם למדו לדבר? מה יעלה בגורלם של אלה שתלשו את תגיות הזיהוי שנקשרו לידם, אם בכלל? האם נעשו מאמצים למנוע חדירת פדופילים למרכזי האפסון של הילדים, על פי שמועות במדיה החברתית? ואפשר רק לנחש כמה תביעות משפטיות יגישו משפחות שילדיהן נגזלו מהן. משרדים רבים של עורכי-דין מתנדבים לייצג פרו-בונו משפחות כאלה.

בתוך פחות מיומיים נאספו תרומות בסך 17 מיליון דולר למימון תביעות נגד הממשל ולשכירת בלשים פרטיים לאיתור הילדים האבודים, שפוזרו ברחבי ארה"ב. זו לא תהיה עבודה קלה. כאשר מפקידים מעיל במלתחה, מקבלים קבלה. לאורך הגבול עם מקסיקו, כאשר נציג של הממשל לקח בכח הזרוע ילד, הוא נתן להורים פיסת נייר ובה שני מספרי טלפון: אחד לדוברי אנגלית, אחד לדוברי ספרדית. שם יגידו לכם מה לעשות, נאמר להורים. דוברי הממשל הודו אמש, שבינתיים אין להם שום תוכנית עבודה כיצד לאחות את המשפחות הקרועות. טראמפ יבוסס בביצה הסמיכה הזו עוד חדשים רבים, אם לא שנים.

איש לא הזהיר את הנשיא שהגולם הביורוקרטי שהוא יצר יקום על יוצרו. תיבת התהודה הימנית שבתוכה הוא שרוי כל הזמן השמיעה באזניו אפס גינויים ואלף גיבויים לכל מאמץ לסגור הרמטית את הגבול הנקבובי עם מקסיקו. ולאחר הכל, ה"בייס", קהל האוהדים של טראמפ (גברים לבנים מזדקנים בעלי השכלה תיכונית ומטה) אוהב לראות כיצד היד הנשיאותית הקשה חובטת ב"מסתננים" מהדרום.

אבל אז החלה התקשורת ("אויבת העם" או "פייק ניוז" בעגה הנשיאותית) לתעד את המשמעות האנושית של מאמצי הממשל לסכור הרמטית את הגבול. העיתונים, ערוצי החדשות הטלוויזיונים, אתרי החדשות באינטרנט והמדיה החברתית הוצפו בתצלומים של ילדים קטנים מוכי הלם, אחוזי בעתה, שנקרעים מחיק משפחותיהם ומובלים לכלובי מעצר במרחק של מאות או אלפי קילומטרים מהוריהם. הכלובים שבהם הוטסו כעברו זמן בקבוצות קטנות למוסדות קהילתיים, או ל"בתים לגיל הרך" בנוסח היח"צני המכובס של דוברי הממשל.

הגדילה לעשות מערכת "פרו-פאבליקה", מוסד לעיתונות חוקרת ללא כוונת רווח, שפרסמה קלטת שמע של ילדים מייבבים במרכז מעצר בטקסס, ובולט בהם קולו של ילד קטן, שבוכה חרישית ומדי כמה שניות אומר "פאפא". ברקע נשמע קול גבר, כנראה סוכן משטרת ההגירה: "תזמורת לא רעה יש לנו פה, הה"? (הקלטת הוברחה ל"פרו-פאבליקה" מפני שהממשל אוסר על עיתונאים לצלם או להקליט במהלך הביקורים המודרכים הקצרים שלהם במחנות המעצר).

בשלב זה החל ליפול האסימון לאנשים רבים, אפילו חסרי מודעות פוליטית, אפילו רפובליקאים: זו אינה אמריקה שבה גדלנו; בבית הלבן יושב מישהו שמנסה ללוש את החברה האמריקאית במתכונות שנלמדו מוולאדימיר פוטין.

הקהיליה העסקית החלה להתקומם. טים קוק, מנכ"ל "אפל" אמר כי "נשבר הלב למראה התמונות ולשמע הקולות של הילדים. ילדים הם בני-האדם הפגיעים ביותר בחברה... מה שקורה כאן הוא בלתי אנושי. זה חייב להיפסק". מארק צוקרברג, מייסד "פייסבוק" קרא לתרום לארגון לזכויות האדם בטקסס שנאבק בחטיפות הילדים. ראש "טוויטר" ג'ק דוסי, מנכ"ל אובר דארה חוסרושאהי, מנכ"ל גולדמן סאקס לויד בלנקפיין, מנכ"ל ג'ונסון אנד ג'ונסון אלכס גורסקי, מנכ"ל סיסקו צ'אק רובינס - כל אלה השמיעו קול זעקה גדולה. רוב חברות-התעופה האמריקאיות הגדולות - "יונייטד", "אמריקאן", "פראנטיר", "סאותווסט", "אלסקאן", "ספיריט" - הודיעו כי לא יטיסו ילדים שנלקחו מהוריהם למחנות מעצר חדשים.

עוד קודם לכן נורו מטחי ביקורת נגד קמפיין עקירת הילדים מהאפיפיור, ממזכ"ל או"ם, מראשת ממשלת בריטניה, מבונו, מכל ארבע הגברות הראשונות לשעבר של ארה"ב ובראשן לורה בוש, מסנטורים רפובליקאים. חזית דעת הציבור כמעט אחידה בהתנגדות להקצנת מדיניות ההגירה האמריקאית. מאמצים של דוברים בימין הקיצוני, שניסו לסוכך על ממשל טראמפ מהמפולת בדעת הקהל, עוררו גיחוך קולקטיבי. "היות שמהגרים בלתי חוקיים רבים יותר זורמים עתה לעבר הגבול, יותר ילדים מופרדים עתה מהוריהם ומשוכנים זמנית במה שניתן לתאר כקייטנות, מחנות קיץ, או, לפי הגדרת העיתון 'סאן דייגו יוניון', פנימיות", אמרה השדרנית לורה אינגראהאם בפוקס-ניוז.

שדרנית ימין אחרת, הפרובוקטורית אן קולטר, הוסיפה תרומה משלה: "הילדים השחקנים האלה בוכים ומייבבים 24 שעות ביממה בכל הרשתות האחרות; אל תיפול בפח, אדוני הנשיא!".

ושר-המשפטים סשנס, במאמץ להדוף השוואות שעושים רבים בין מחנות הריכוז של הנאצים למחנות המעצר לילדים שהקים טראמפ, אמר ביום ב' בראיון לאותה שדרנית: "זו הגזמה פרועה, כמובן. בגרמניה הנאצית לא התירו ליהודים לעזוב את המדינה".

למומחה מיתוג ומדיה כטראמפ, זה מצב בלתי קביל. הוא איבד את השליטה על הנראטיב הלאומי. כל מאמציו לשנות את סדר היום הציבורי עלו בתוהו. תדרוכי דוברת הבית הלבן נהפכו באחרונה להתגוששויות בינה לבין הכתבים. ובחירות הביניים לקונגרס הולכות ומתקרבות.

"טראמפ צופה בערוצי החדשות בכבלים יותר מאשר רוב האמריקאים", אמר אדם שמודע לחשיבת הנשיא לאתר הפוליטי והכלכלי "אקסיוס". "לפיכך הוא ספג מנת יתר של הזעם הציבורי ושל קדחתנות המדיה. מאמצי ניווט המסרים של הבית הלבן לא הועילו. לכן הוא החליט, בעיקר על דעת עצמו, שעליו לעשות משהו כדי לשנות את הנראטיב".

טראמפ החליט אפוא לבטל את הליך הפרדת משפחות לא בגלל חמלה פתאומית על קרבנותיו אלא בגלל חישוב פוליטי קר. המשוואה קצרה מאוד: זה טראמפ או הילדים המופרדים. הנשיא החליט להוציא אותם מהתמונה. הם יצאו מנצחים לכאורה, אבל בשביל טראמפ הם רק פיונים. הוא כבר חושב על הבחירות לנשיאות ב-2020.