"נשיא על" עם שם רע: הניצחון החלקי של ארדואן בטורקיה

רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה מזה ארבע שנים השולט במדינה מאז מינויו לראש ממשלה ב-2004, הופך בבחירות אלה (בהנחה שאכן זכה ליותר מ-50%) לנשיא עם סמכויות על, שהושגו במשאל העם בשנה שעברה. הרוב הדחוק במשאל אישר את ביטול משרת ראש הממשלה, וארדואן כנשיא מקבל סמכויות על שזיכו אותו בכינוי "ניאו סולטן".

לפי אותו משאל עם הוא זה שימנה את הממשלה ואת השופטים הבכירים, וישלוט לעוד חמש שנים לפחות. אך לפי התוצאות עד כה, לא יצליח ארדואן להשיג את הרוב המיוחס בפרלמנט הנדרש לשינויים חוקתיים נוספים שהוא מבקש להחיל. מפלגתו יורדת מכמעט 50 אחוזים בפרלמנט היוצא ל 42-44%. האופוזיציה נגדו התחזקה, והכורדים שנואי נפשו הצליחו לעבור את אחוז החסימה הדרקוני (10%) ולהיכנס לפרלמנט.

בסך הכל זכתה האופוזיציה ליותר מארבעים אחוזים מהמושבים בפרלמנט, והתחזקות זו מעידה על ההתנגדות הגוברת והולכת בציבור הטורקי למדיניות ארדואן. ההתנגדות הזו התבטאה בעיקר בקרב צעירים ומשכילים, וכך באותו משאל העם, רוב הצעירים והמשכילים תושבי הערים הגדולות הצביעו נגדו. ארדואן, שהחל את דרכו הפוליטית כרפורמטור דמוקרטי וכלכלי, הביא את טורקיה בשנים האחרונות למצב בו היא דמוקרטית פחות מאשר בימי אטאטורק.

גם במישור הבינלאומי מצבו של ארדואן אינו מזהיר, ולמעשה הוא נטול בני ברית של ממש בעולם. הראשון לברכו היה אסמעיל הניה, ראש הלשכה המדינית של חמאס. עוד ברכות הגיעו מאיראן, ומקטאר, הילד הרע של המפרץ. זהו בערך. ארדואן של 2018 מסוכסך עם רוב מנהיגי העולם האחרים. מדינות ערב הסוניות ובראשן מצרים וסעודיה רואות בו אויב, לא פחות.

האיחוד האירופי לא יפתח את שעריו לטורקיה של ארדואן בשל הפגיעה הקשה בזכויות אדם במדינה, שהגיעה לשיאים חדשים לאחר נסיון ההפיכה הכושל בקיץ 2016. כחמישים אלף איש נעצרו אז, רבים מהם עונו בחדרי החקירות, אלפי אקדמאים ושופטים פוטרו, מוסדות חינוך וכלי תקשורת נסגרו, ומאות עיתונאים נעצרו. בפועל נפסקו המגעים לכניסת טורקיה לאיחוד. ארצות הברית גם היא כבר לא הידידה הגדולה. השבר הגדול חל בזמן ההפיכה כאשר ארצות הברית לא נענתה לדרישת ההסגרה של פתוהללה גולן יריבו העיקרי של ארדואן ומי שנחשב כיוזם ניסיון ההפיכה. אינטרסים נוגדים בסוריה, בעיקר סביב התמיכה האמריקנית בכורדים בסוריה ובעיראק, לא מסייעים לטיהור האווירה. רוסיה של פוטין, השריף החזק באזור בעימות מתמיד עם ארדואן בגזרה הסורית. הפלתו של מטוס הקרב הרוסי על ידי הטורקים ב2015 ורצח שגריר רוסיה באנקרה אנדרי קרלוב ב 2016 הסלימו עוד יותר את מאבק השליטה בסוריה המדממת ובאזור כולו.

אבל הבעיה העיקרית שעומדת בפניו היא הכלכלה. הנסיקה הפוליטית של ארדואן בעשור הקודם נשענה על ההצלחה הכלכלית ויכולתו להוציא את ארצו מהמשבר העמוק שאליו נקלעה למדינה עם שיעור צמיחה מהגבוהים בעולם. אבל שיעורי צמיחה אלה שהגיעו בתחילת העשור ל 12% צנחו בשנתיים האחרונות ל3-4% בלבד. האינפלציה מתחילה בדהרה של ממש ובאפריל הגיע שיעורה ליותר מ 12%. הנזק הכלכלי החמור ביותר נגרם כתוצאה מהנפילה החופשית של שער הלירה הטורקית. מ-2015 היא איבדה כמעט מחצית מערכה ומתחילת שנה זו שערה לעומת הדולר ירד ביותר מ-20%. שיעור האבטלה הרשמי הוא כעשרה אחוזים אבל בפריפריה ובקרב צעירים הוא מגיע לשליש מכוח העבודה.

ארדואן מנצח בבחירות אבל זהו ניצחון חלקי המביא עמו דילמה קשה. מצבה הכלכלי של ארצו, והבידוד הבינלאומי המדיני יחייבו אותו להחליט אם לשנות כיוון לדרך הרפורמות שאפיינו את תחילת שלטונו, יחזירו את אמון הציבור ומנהיגי העולם ויאזנו את הכלכלה, או להמשיך בעימותים הפנימיים והחיצוניים שהוציאו לו שם רע כל כך, ולהישאר סולטן מבודד בארמון המפואר שבנה לעצמו על חשבון הציבור.