הדרך לסיב אופטי בכל בית עוברת בפתרונות ביניים

בזק רוצה להוציא לדרך את פרויקט הסיבים האופטיים, אך לא מקבלת את האישור הנדרש ממשרד התקשורת • הפתרונות שבזק הציגה עד כה עלולים לבוא על חשבון מתחרותיה, אך בשלב זה לא ברור אם הן רוצות לפרוס רשת עצמאית או להמשיך לקנות מבזק שירותים

עובד בזק  / צילום: רפי קוץ
עובד בזק / צילום: רפי קוץ

בשבוע שעבר הציגה בזק את התוכנית שלה לפריסת סיבים אופטיים ברחבי הארץ, בפני ראשי משרד התקשורת. התוכנית לא אושרה ויש להניח שגם לא תאושר לפני כניסתו לתפקיד של מנכ"ל בזק החדש דודו מזרחי, כדי שזה לא יקבל תוכנית דגל כה מהותית כמוצר מוגמר, רגע לפני שהוא נכנס לתפקידו החדש בספטמבר.
המעניין בתוכנית שהציגו יקי זנו, סמנכ"ל הטכנולוגיות של בזק, וסטלה הנדלר, מנכ"לית החברה, הוא שבזק ככל הנראה בחרה להשתמש במקביל בכמה טכנולוגיות להאצת הגלישה. משמעות הדבר היא שלא כל הלקוחות ייהנו מאותה מהירות גלישה - שינוי תפיסתי אמיתי של התחום בישראל. על ספקטרום מהירויות הגלישה יהיו אזורים בהם יהיה ניתן ניתן לגלוש במהירות של 200 מגה-ביט בשנייה בלבד ויהיו אזורים בהם יהיה ניתן לגלוש במהירות של עד 1 ג'יגה-ביט בשנייה. בין לבין יהיו גם מהירויות ביניים. הפער במהירויות כפי שהתרגלנו אליו עד היום יגדל משמעותית בהתאם לביקושים ולתנאים הפיזיים בכל אזור ואזור.

כרגע מדובר על שלוש טכנולוגיות מובילות שבזק מתעתדת להשתמש בהן. כפי שפורסם ב"גלובס" אחת הטכנולוגיות שתשיק החברה תהיה ה-B.35 (או סופר-וקטורינג, שזהו שדרוג נוסף של טכנולוגית ה-VDSL שבזק משתמשת בה היום) שתאפשר לספק קצבים של עד 250-200 מגה-ביט בשנייה. מדובר על טכנולוגיה שהטכנאים של בזק כבר לומדים אותה והיא מחייבת שינוי כרטיס בארון התקשורת בלבד. בזק התחייבה בפני משרד התקשורת שמתחרותיה לא ייפגעו אם ירצו להשתמש באותו קו נחושת ומעניין איך זה יעבוד.

לדברי אנשי תקשורת, פריסת ה-VDSL הנוכחית בישראל משתמשת בתחום התדר של עד 17 מגהרץ. בפריסה זו בזק אינה מצליחה להגיע לקצב של 100 מגה-ביט לשנייה עבור מרבית הלקוחות. יוצא שמרבית לקוחות האינטרנט שמשלמים על מהירות גלישה של 100 מגה-ביט בשנייה מקבלים בפועל קצבים של 50, 60 ואולי 70 מגה-ביט לשנייה.

כעת, לאור הכוונות של בזק לשדרג את התשתית עולה השאלה האם הכפלת התדר שבשימוש VDSL ל-35 מגהרץ תאפשר את הכפלת הקצבים. בעולם אידיאלי התשובה לכך היא כן, והמשמעות לכך היא שלקוחות יוכלו לקבל סוף-סוף קצב של 100 מגה-ביט לשנייה. רק מיעוטם - אלה שקיבלו קודם 100 מגה-ביט לשנייה - יקבלו לאחר השידרוג מהירות גלישה של 200 מגה-ביט לשנייה. קיבולת ערוץ התקשורת בתדרים הגבוהים נמוכה יותר מהקיבולת בתדרים הנמוכים, וכך יוצא שה-17 מגהרץ הנוספים אינם שקולים ל-17 מגהרץ התחתונים - הם נחותים מהם.

המתחרות יסתפקו בשאריות של בזק

ומה לגבי סופר-וקטורינג? בזק תטען שטכנולוגיית הסופר-וקטורינג שהיא תפעיל ביחד עם ה-VDSL+ תאפשר לה למצות את הקיבולת של החלק העליון של הספקטרום ולהפיק ממנו קיבולת שדומה למה שאפשר להפיק מהחלק התחתון. אבל פה קבור הכלב. בשוק תחרותי כמו בישראל זה עלול לפגוע במתחרות. במדינות בהן מספר ספקי תקשורת משתמשים באותה תשתית נחושת, אסור להפעיל טכנולוגיית וקטורינג. ללא הפעלת וקטורינג התרומה של הרחבת התדר לא תגיע ל-50% מהפוטנציאל שלה, ובקושי תאפשר מהירות גלישה בקצבים של 100 מגה-ביט לשנייה.

לדברי מומחים, לפי איך שהדברים מסתמנים כיום, סלקום ופרטנר ככל הנראה לא ייהנו מהפריסה החדשה של בזק. התדרים שבזק תתפוס בתשתית הנחושות יצמצמו את האפשרויות של המתחרות לפרוס טכנולוגיות מתקדמות יותר דוגמת ה-G.FAST החדשה. השאלה היא האם הן בכלל יכולות או רוצות להשקיע בהתקנת תשתיות ולא מעדיפות פשוט לקנות את השירות, קצה לקצה, מבזק.

אם בזק תפרוס VDSL+ הספקים המתחרים יצטרכו להתחיל את פרישת ה-G.FAST שלהם בתדרים שמתחילים ב-40 מגהרץ במקום ב-0 ובעצם תימנע מהם את היכולת לספק שירותי אינטרנט מתקדמים יותר של 1 ג'יגה-ביט בשנייה כמו שהם תכננו. במצב זה המתחרות של בזק יהיו מחויבים לרכוש את השירותים של בזק במודל שוק סיטונאי - מקצה לקצה - ולא בטוח איזה מודל הן מעדיפות במצבן היום.

עסק מורכב עם עלויות גבוהות מאוד

הטכנולוגיה המרכזית לסיבים תהיה GPON. זו הטכנולוגיה שמרבית המפעילים בעולם הולכים עליה. סיב אופטי שמתפצל שלא זקוק להזנת חשמל, והוא גמיש לתפעול, גם אם המהירויות המרביות שניתן להעביר עליו הן נחותות יותר מאשר בטכנולוגיות אחרות.

בסופו של יום העלות היא אדירה ולא בטוח שכל בית בישראל יקבל סיב אופטי. בסוף ברור שהסיבים יחליפו את הנחושת אך יש לכך מחיר אדיר וזה כנראה לא יקרה בשלב הראשון של הפרויקט של בזק. כמו שזה נראה עכשיו, הבניינים הגבוהים בערים יקבלו סיב עד הבית, אך בבנייה נמוכה או בבתים פרטיים יהיה שימוש בטכנולוגיות ביניים של ה-G.FAST או של ה-B.35.

אחת הבעיות ב-G.FAST היא שכרגע מדובר בטכנולוגיה מאוד יקרה ליישום. המתגים שצריכים להציב בבניינים ושמהם מתפצלת התנועה לבתים דרך הנחושת - מאוד יקרים ומתאימים ל-16 פיצולים בלבד. זה אומר שלבניין שיש בו יותר מ-16 דיירים, אין שום הצדקה להגיע עם טכנולוגית G.FAST.

בעתיד יושק מתג עם 48 פיצולים, אך במקרה כזה כבר לא בטוח שלא כדאי להגיע עם הסיב האופטי וזהו. חוץ מזה, המהירויות שניתן יהיה לספק ב-G.FAST תלויות במיקום המתג. אם מציבים אותו כך שישמש לכמה בניינים, סביר להניח שבסוף המהירויות ירדו ל-300 מגה-ביט לשנייה, אך אם הוא מוצב בבניין לא גבוה, הוא יכול לספק קצבים גבוהים יותר.

בקיצור, העסק הזה מורכב והעלויות בו גבוהות מאוד. זו הסיבה שגם למשרד התקשורת סביר להניח יהיו דרישות. האם המשרד יכול לדרוש מבזק להגיע עם סיב אופטי לכל בית בכל מושב? אם כן, סביר להניח שזו תהיה דרישה מאוד קיצונית ולא ישימה. מנגד, אי-אפשר יהיה להשאיר מושבים או כל יישוב אחר במהירויות הקיימות היום, ושדרוג המהירות הוא בגדר חובה שהמשרד לא יוכל לוותר עליה.

מכאן עולה החשיבות בכדאיות הכלכלית של הפרויקט. בזק שינתה גישה בעניין הזה. היא כבר לא אומרת למשרד התקשורת שהיא דורשת תנאים מוקדמים או שיבטיחו לה הגנות קשיחות לגבי השימוש של מתחרותיה בתשתיות המשודרגות. היא אומרת שמטרתה היא להבטיח שהפרויקט הוא כלכלי עבורה. בכך היא מאותת למשרד שפניה לשלום ולא למלחמה ושהיא רוצה שהפרויקט שכה חשוב למדינת ישראל ייצא לדרך. 

מחובר

חייבים לתת לנתי כהן לעבוד

נתי כהן, המנכ"ל החדש של משרד התקשורת נדמה כמי שאוחז את השור בקרניו. כהן נכנס מהר לעניינים, מפגין תכליתיות ונראה שהוא בא כדי לפתור בעיות באמת. העובדה שהוא מכיר ומבין בטכנולוגיות כמובן מסייעת, אך יותר מכל ראוי לציון, ובמיוחד על הרקע הבעייתי של המשרד, הרצון שלו לחלץ את העגלה מהבוץ בנושאים מהותיים. השאלה היא עד כמה הוא לא יתקלקל בדרך ועד כמה הדרגים המקצועיים יתנו לו לעבוד ולא יעצרו אותו. עד עכשיו נראה שכהן מבין את גודל המשימה ויש לקוות שיצליח לחלץ את השוק משני המשברים הקשים שהוא נמצא בהם - תחום התדרים והמעבר לדור החמישי, ונושא ההשקעות בסיבים האופטיים. ההצלחה שלו היא ההצלחה של כולנו. 

מנותק

לאפשר לרשת וערוץ 10 להתמזג

למרות שהדברים לכאורה לא קשורים, בסופו של דבר למיזוג בין ערוץ עשר ובין רשת, במקרה שיאושר על ידי רשות הגבלים עסקיים, יכולה להיות השפעה מעבר לשוק הטלוויזיה. בתחילת הקדנציה שלה, מיכל הלפרין הממונה על הגבלים, עצרה את המיזוג בין גולן טלקום ובין סלקום. היום ברור שזו הייתה טעות קשה. המיזוג היה טוב לכולם, גם לצרכנים וגם להשקעות בתעשייה שאיכות המוצר שהיא מייצרת נמצא בירידה מתמדת. הרשות אמרה שבעצם עדיף שהשוק יעשה את שלו ואם מישהו צריך לקרוס - שיקרוס. זה בדיוק המצב כעת. אם הלפרין תישאר באותה גישה של לתת לשוק לעשות את שלו, היא תוביל בסבירות גבוהה לכך שבעלי המניות באחד הערוצים פשוט יסגרו את העסק או ינסו למכור אותו. מה שתעשה הלפרין בטלוויזיה יאותת לשחקנים בשוק הסלולר האם כדאי להם לנסות שוב להתמזג.