במאי 2017, יצא פורום חברות הביומד הציבוריות של IATI, ארגון ההייטק הישראלי, בקריאה למוסדיים הישראלים להשקיע יותר בסקטור. הפורום אף העלה, חצי-ברצינות, רעיון לחקיקה ייעודית שתחייב אותם לכך.
במהלך השנה שעברה מאז, נראה כי הקריאה למשקיעים המוסדיים נענתה, לפחות באופן חלקי. דוח IATI לתחום הביומד הראה כי גורמים מקומיים תופסים נתח גדול יותר מן ההשקעות בתחום - כ-40% מתוך 1.2 מיליארד הדולר שהושקעו בביומד. על פי הדוח, רוב הסכומים האלה לא הגיעו מקרנות ההון סיכון המקומיות, אלא מהגופים המוסדיים.
השנה, חברות הביומד הציבוריות 'פיתחו תיאבון', וכעת הן טוענות כי כדי לבסס בישראל חברות שבאמת יהיו תחרותיות מול מקבילותיהן מארה"ב, או אפילו מאירופה, הן זקוקות להשקעות גדולות בשלבים מוקדמים. כמה גדולות? אזור 50 מיליון דולר בסבב הגיוס הרשמי הראשון של החברה. מה היקפו של סבב גיוס ממוצע לחברה ישראלית בשלב הזה היום? בערך עשירית מכך, אם כי יש יוצאי דופן. בכל זאת, מנהלי חברות הביומד הציבוריות אופטימיים. לולא היו טיפוסים אופטימיים, כנראה לא היו יכולים לנהל חברת ביומד.
את פורום חברות הביומד הציבוריות לשנת 2018, שנערך במסגרת כנס Mixiii-Biomed 2018 ובהשתתפות ארגון חברות ההייטק IATI , פתח ראש תחום מדעי החיים ב- IATI, יקי ינאי, בהצגת ממצאים שאמנם מעידים על עלייה בהיקפו של כל גיוס לחברות הביומד, לצד ירידה במספר הגיוסים - וזו המגמה הרצויה, אלא שההשקעות הגדולות יותר מגיעות בעיקר לחברות בשלות.
המשתתפים בכנס טענו כי עד שהחברות הישראליות מגיעות להיות חברות בשלות - אם בכלל - הרי שהן בילו את השלבים הראשונים של חייהן בלחץ תקציבי כה גדול, שהן חסרות תשתית אמיתית שתאפשר להן להתחרות מול חברות בשלבים דומים מחו"ל. חברה ישראלית בשלב III של הניסויים, לרוב לא באמת שווה באיכותה לחברה אמריקאית בתחום ובשלב דומה (למעט כמה יוצאות דופן שסובלות שלא באשמתן מ"הדיסקאונט הישראלי").
"אתם גיבורים שמתמודדים בסביבה לא טובה", החמיא ינאי לנוכחים (ולעצמו) - במידה רבה של צדק. "לישראלים יש מענקים ממשלתיים זמינים בהיקף של 1.5 מיליארד שקל; בענף האמריקאי יש פי 10 חברות מאיתנו, אבל מענקים ממשלתיים זמינים בהיקף של 58 מיליארד דולר - פי 140. זו רק דוגמה למחסור שאיתו אנחנו מתמודדים".
פיני אורבך, המנהל את ארקין אחזקות, חברת ההשקעות בתחום הפארמה שייסד מורי ארקין, אמר כי "אנחנו חלק משרשרת ארוכה של משקיעים בשלבים שונים, שמתמודדים מול קרנות שיש להן סכומי עתק. לאחרונה השתתפנו בהשקעה של 61 מיליון דולר בסבב גיוס A של חברה בחו"ל, וסבב כזה באמת יוצר פער. ישראל תוכל לצמצם את הפער אם משקיעים כמונו ישקיעו יותר כסף בפחות חברות, רק כאלה שיכולות באמת לבנות ערך".
גם יאיר שינדל, שותף בקרן aMoon שהקים מריוס נכט, מציין כי הגיע הזמן לצ'קים גדולים בשלבים מוקדמים. "הרבה אנשים דחפו את העגלה הזו (תעשיית הביומד, ג' ו') במעלה ההר לאורך השנים, ועכשיו הגיע הזמן להאיץ". שינדל אמר כי aMoon פתוחה להשקיע סכומים גדולים בחברות פורצות דרך: "אנחנו מחפשים טכנולוגיות ייחודיות, אך בנוסף לזה - הנהלה שמכירה את העולם, את התחרות".
"מציעים לכם כסף, אפילו בדיסקאונט, קחו אותו"
כספים גדולים באמת, יכולות חברות בוגרות להשיג באמצעות הנפקה בנאסד"ק. אולם הסכומים האלה רלוונטיים רק כשהן מגיעות לבורסה האמריקאית כאשר הן בשלות. בשלב הזה, הן כבר אחרי שנים של עבודה בתנאי רעב.
עו"ד עודד הר אבן ממשרד עורכי הדין זיסמן אהרוני גייר (Zag S&W), ציין כי אם החברות מנסות להגיע לנאסד"ק מוקדם מדי, ואינן מצליחות לגייס לעצמן משקיעים מוסדיים גדולים, "החברה עלולה ליפול לידי ספקולנטים אמריקאים שעושים בה 'מעשה פילגש בגבעה'. ואז, הקרנות שהביאו אותה לבורסה לא ממשיכות איתה הלאה". הר אבן שאל את אורבך ושינדל, האם יוכלו להשקיע בחברות בורסאיות שלא הם עצמם גידלו, ובכך למעשה 'להציל' אותן מהגורל הזה. על כך השיב שינדל כי aMoon כבר עשתה זאת, בחברת ביונדווקס.
שינדל: "אנחנו כמשקיעים צריכים להיות מתוחכמים יותר בעבודה עם שוק ההון האמריקאי. אנחנו צריכים להיכנס למסחר בארה"ב רק כשאנחנו מצליחים להביא את המשקיעים הכי רציניים, שיתמכו בחברה גם מול השתלטות עוינת פוטנציאלית, שיכולה להתרחש דווקא אם החברה מצליחה".
ד"ר גיל בר נחום, ראש תחום מדעי החיים ושותף בבנק ההשקעות הבינלאומי ג'פריז, שהשתתף בכמה מן ההנפקות של חברות הביומד בנאסד"ק, אמר כי "מאוד חשוב לחברה מנפיקה שיהיה בה מגוון של משקיעים, כדי שלא תהיו תלויים במשקיע אחד. המשקיעים המוסדיים הם אכן החשובים ביותר. משקיעים בנאסד"ק בוחנים את איכות החברה כמו כל משקיע, אך עם דגש על התזמון - 'מדוע אני צריך לקנות את הסיפור הזה היום'".
גם בר נחום, כמו שינדל, מציין את החשיבות של הגעה לנאסד"ק לאחר שכבר גויסה תמיכה של משקיעים גדולים. "בחברת סולג'ל, מורי ארקין שהיה בעל השליטה לפני ההנפקה תמך ואמר 'כמה אתה צריך שאתן?'. כשמגיעים להנפקה עם משקיע כזה, ממקסמים את הדינמיקה של העסקה". יצוין כי ארקין מתכנן לעשות זאת שוב בקרוב, בחברת אקסלנז.
בר נחום מסכים שלפעמים החברות הישראליות 'זוכות' לדיסקאונט. "אומרים לך 'לא עשית מה שצריך כדי להתמודד כתף אל כתף מול חברות בשלב הזה. חסר לנו משהו'. נו, אז מה אפשר לעשות?", הוא מספר ועונה: "אם הם עדיין מציעים לכם כסף כלשהו, גם אם בדיסקאונט, קחו אותו ותתקדמו איתו הכי טוב שאפשר. אין ברירה".
הוא מזכיר כי נוירודרם, שבסופו של דבר נמכרה ב-1.1 מיליארד דולר, הייתה בתחילת הדרך אחת ההנפקות הקשות. ואכן, החברה נאלצה לחתוך את שווי ההנפקה ב-25% כדי לצאת לדרך. עודד ליברמן, מנכ"ל החברה, ורוברט טאוב, בעל המניות הגדול בה באותה העת, לא נעלבו. הם זכרו למשל את חברת אומריקס, שגם אותה הביא טאוב לנאסד"ק כעשור לפני כן. אומריקס יצאה ב-2006 להנפקה במחיר מקוצץ לעומת מה שדרשה תחילה, ובסופו של דבר הייתה אחת ההנפקות המוצלחות של אותה שנה. בהמשך היא נמכרה תוך שנים ספורות בתשואה יפה על ההנפקה. אותו הדבר קרה בסופו של דבר לנוירודרם.
בר נחום הוסיף כי "ייתכן שהיה קשה עם נוירודרם בין היתר משום שהייתה חברה ישראלית. היו באותה תקופה כמה חברות ישראליות שיצאו לשוק ברעש גדול ואכזבו. אז ההתחלה איתה הייתה מתונה, אבל פתאום מישהו שם לב אליה ובידל אותה מיתר הישראליות, ופתאום - בום. היא נסקה על בסיס כמעט אותו מידע קליני שהיה לה לפני כן".
איך לא "לחזור הביתה עם מזוודת כספים ריקה"
ינאי הפנה שאלה לנוכחים: "באיזה שלב צריך להנפיק את החברות?".
לדעת הר-אבן, "הכול תלוי באלטרנטיבה". בר נחום סבור כי "עדיף לצאת כשיש לך תוצאות מלהיבות מניסוי קליני, או כשיש לך משקיעים טובים. אפשר להנפיק בכל בורסה, אבל השאלה היא מי קונה אותך ולכמה זמן. אנחנו לא רוצים את המשקיע שלא מבין ביומד. הוא ייצא מן ההשקעה ברגע שהשוק יפנה לרעת הסקטור, ואז לא תוכל לגייס כסף, ואתה תקוע".
בר נחום מזהיר מפני רוד שואו נלהב מדי לפני ההנפקה, בעיקר בחברות דואליות. "אם המחיר עולה מדי בזמן הרוד שואו, אתה לא יכול לתת דיסקאונט גדול מדי על חשבון המשקיעים הקיימים, נניח לא יותר מ-10%. אבל המשקיעים החזקים שאתה מעוניין להכניס לחברה שלך, לא מוכנים להיכנס במחיר החדש. אתה חוזר הביתה עם מזוודת כספים ריקה".
בר נחום מאמין שיש עוד תקווה למחוק את ה"דיסקאונט הישראלי". "בתחום הסייבר, אין היום דיסקאונט ישראלי אלא להיפך, פרמיה ישראלית. עם עוד כמה נוירודרמיות, גם בתחום הביומד זה ישתנה".
אורבך סבור כי "אנחנו צריכים כמה הצלחות, ולא רק הנפקות מוצלחות - אלא באמת תרופות מוצלחות".
ינאי פנה לחני שטרית בך, סמנכ"לית בכירה ומנהלת המחלקה הכלכלית של הבורסה בתל-אביב, ושאל מהו בעיניה תפקיד הבורסה בישראל עבור חברות הביומד. שטרית בך השיבה כי "החברות הגיעו לבורסה בשלב שבו היו מאוד קטנות. הן ניצלו את השוק הישראלי - ניצלו לטובה! - ואז המשיכו הלאה. חלקן נמחקו מתל-אביב, וזה בסדר.
"לאחרונה הכרזנו על שת"פ עם הבורסה של סינגפור, הכולל אפשרות להירשם לשתי הבורסות במקביל בתנאים מקלים", הוסיפה שטרית בך. "אפילו נאסד"ק קצת נלחצה מזה".
על כך אמר עו"ד הר אבן: "אבל בסינגפור אין סחירות, כל החברות שנרשמו שם רצו לצאת. זה בית קברות".
שטרית-בך טענה כי "לכן הרישום הדואלי מלכתחילה, ולכן אנחנו בונים את החברות בבורסה הזו בצורה מסודרת".
הר אבן ציין מקרים שבהם הבורסות השונות בהן נסחרות הדואליות מגיבות באופן שונה. כך למשל, בדוחות מזור לרבעון הראשון של 2018 - הבורסה בת"א הגיבה בירידות, והאמריקאית - בעליות. יעקב מיכלין, מנכ"ל חברת בריינסוויי הישראלית, התנגד לפרשנות זו של האירוע, ואמר כי "התוצאות היו לא קלות לעיכול. המנכ"ל אורי הדומי הסביר אותן בשיחת הוועידה ואז המניה שינתה כיוון. זו לא עדות לחוסר הבנה או חוסר בגרות של המשקיעים הישראלים".
"זו לא גזרה משמיים שהישראליות פחות טובות"
מיכלין התייחס לסוגיות הדיסקאונט הישראלי והשתתפות המוסדית ואמר כי "זו לא גזרה משמיים שהחברות הישראליות פחות טובות. תשאלו את עצמכם למה אתם לא נסחרים במחירים של המתחרים בחו"ל? מה אנחנו עושים לא בסדר?. זה נכון שהשווי בת"א מקבע אותך, אבל לא נכון שמוסדיים לא משקיעים. אצלנו הם נכנסו בלי בעיה".
גלעד גליק, מנכ"ל איתמר מדיקל, ציין כי "אין לי טענה למוסדיים. כולם נכנסו למניה שלנו. אבל השווי עדיין נמוך. הם גם לא סוחרים. הם יושבים במניה לטווח רחוק, שזה מצוין, אבל מנגד חסר מי שייצר את הסחירות היומית".
ינאי: "הבעיה והפתרון כאן מסביב לשולחן. תגייסו ביום הראשון יותר כסף ואז תצאו לשוק כשאתם בשלים יותר. לשבור מחיר שוק קיים זה קשה. אם המשקיעים הפרטיים יתנו יותר בשלב ראשון, השווי בעת ההנפקה יהיה מראש גבוה יותר".
דרור חרץ, מנכ"ל חברת VBL הנסחרת בנאסד"ק אשר יצאה לשוק כשהייתה בשלה יחסית, אמר: "זה שוק חופשי, ויש בו קונה מרצון ומוכר מרצון, והכל תלוי באיזו סחורה אתה מוכר. ניסוי שלב II שעשית ב-20 מיליון דולר הוא לא שלב II של 200 מיליון דולר. משקיעים אמרו לי 'אם היית אומר שהשקעתם בטכנולוגיה 15 מיליון דולר, אז לא משנה באיזה שלב אתה טוען שאתה - אתה לא באמת מוכן'".
ינאי ביקש מהמשקיעים למפות את אסטרטגיית ההשקעה שלהם. שינדל ציין כי האונקולוגיה חזקה ומתחזקת, ומעניינת למרות התחרותיות הרבה. נוירולוגיה גם היא מעניינת בעיניו, למרות הקושי שניכר היום להשיג תוצאות בתחום.
אורבך ציין כי החברות המובילות של קבוצת ארקין - סולג'ן ויורוג'ן, שתיהן טכנולוגיות המשפרות תרופות קיימות וקרא: "בואו נמצא את היתרונות בתוך תחומים כמו עריכה גנטית, הולכת תרופות". אורבך השקיע בעבר במולקולה חדשה לגמרי, בחברת סיקאם, שהניבה לקבוצה הכנסות נאות אחרי אקזיט מוקדם, אך בסופו של דבר נכשלה כתרופה. "מיציתי את תחום האימונותרפיה עם סיקאם", סיפר. "אם היו באים אלי היום עם סיקאם, הייתי אומר שהשוק הזה עמוס, כבר מאוחר מדי. אבל שיטת הולכה חדשה לתרופות מבוססות RNA ? זה יכול ליצור ערך. אנחנו ב'לואו טק' של עולם התרופות, שהוא בעצם לא לואו טק בכלל".
אורבך הוסיף כי "השוק זוכר את הכישלונות היטב, אז אל תרוצו קדימה עם כל דבר. צריך להביט במציאות בעיניים פקוחות ולומר 'האם זה באמת יכול להיות מוצר'. זו אחריות שלנו כחברה ישראלית, שמשליכה על היתר".
כתבות
ני"ע
