משהו כיפי לכאורה: איך מונעים מהחופשה שלנו להשתבש?

ישנם שני סוגים של אנשים שהולכים לסבול מאוד הקיץ במהלך החופשה שלהם, בארץ או בחו"ל: הסוג הראשון ייקח כל כשל שיזדמן בדרכו, יכעס, יתווכח, אולי ירים את הקול, יתבצר בצדקתו ויהפוך אירוע שיכול היה להיות שולי למזכרת המרכזית ממה שאמור היה להיות הנופש הכל-כך נחוץ למילוי המצברים התקופתי. הסוג השני ייקח כל כשל שיזדמן בדרכו ולא יעשה שום דבר כדי לפתור את הכשל הזה - כדי לא להיכנס לעימותים - ופשוט יסבול ויסבול. הסוג הראשון מתכנן את כל החופשה בדקדקנות, עד הפרט האחרון, לא משאיר שום דבר ליד המקרה - שזו כמובן שטות, כי יד המקרה חזקה מהכול, ואז, כשצריך להתמודד, הוא פשוט מסרב לעשות את זה. הסוג השני לא מתכנן כלום, ונסוג תמיד אל מפלטם של הנופשים הסובלים: ההכחשה.

באמצע עומדים בעלי התושייה, המידתיים, המנוסים, אלה שיודעים שמשהו תמיד משתבש, ושאסור בתכלית האיסור לתת למשהו הזה להרוס את הטיול כולו. אנשים כאלה ניאותו לחלוק את סיפוריהם עם G (בעילום-שם), את המנגנון שמאחורי כשלים במהלך החופשה, את הרגשות, המחשבות, האתגרים והפתרונות. את הסיפורים האלה אפשר למצוא באמצעות גלילה למטה.

זה כמובן לא דבר חדש: התרבות עוסקת בנושא פחות או יותר מאז שיש תרבות - מ"התמימים בניכר" של מארק טוויין ועד לסרטי מתח כמו "פרנטיק" או קומדיות כמו "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" (במידה מסוימת, אפשר לראות גם את הסאטירה "מסעי גוליבר" כטיול שהשתבש). אנחנו נעסוק בצדדים הפרקטיים יותר, ונגיש לכם פה סקירה תקופתית של מהמורות בלתי-רצויות - ואיך להימנע מהן.

מומחית 1 | חבקו את הכאוס

הרבה דברים יכולים לגרום לטיול להשתבש: פנייה לא נכונה בדרך פראית, קצרים בתקשורת, פערים תרבותיים, בורות, עצלות, יהירות וכמובן ביש המזל הישן והרע. אבל אירועים בלתי מתוכננים לא חייבים לסמן את סוף החופשה. יש פה לא מעט עניין של גישה.

"יש לגמרי דבר כזה, יותר מדי מתוכנן", אומרת נטע דגני, יועצת טיולים ומחברת מדריכי טיולים לקנדה ולארצות-הברית (הספר הראשון יצא לאור ב-2006 ועד היום הוציאה 15 ספרים). "אנשים יכולים להשקיע לפעמים 100 אלף שקלים בטיול מורכב, ומאוד חשוב להם לתכנן אותו מראש, עם אפס מקום לספונטניות. עודף תכנון נותן להם תחושה של ביטחון".

וכשמשהו לא עובד לפי התוכנית, הביטחון עף מהחלון.

"נכון. הדבר הכי חשוב הוא לא להילחץ, לדעת שתמיד יש דרך לאלתר ובעיקר להבין שיש הרבה דברים שלא תלויים בכם. וזה משהו שמאוד בא לידי ביטוי כל הזמן בארה"ב, עם מזג האוויר המשוגע. בשנה שעברה שמורות הרי הרוקי נסגרו בגלל שריפות יער, ויש כמובן את ההוריקנים שמשבשים את הטיולים, ובכלל, יש כל מיני דברים שקורים במדינה שאליה את נוסעת, שלא חלמת בכלל לבדוק. הנה, למשל, כביש ראשי בקליפורניה נסגר בגלל ריצת מרתון והמטיילים היו צריכים לעשות התאמות ולשנות תוכניות ולו"ז. או למשל לפני שלוש שנים, בממשל אובמה, הטיולים מאוד השתבשו בגלל שכל המוסדות הפדרליים בארצות-הברית סגרו את כל שמורות הטבע הלאומיות".

"טעות אחרת היא להיות טכנולוגיים לחלוטין - למשל, להסתמך רק על ווייז או גוגל-מפות ולא על מפות פיזיות. התוכנה אומנם חכמה, אבל גם היא יכולה לטעות. לי עצמי קרה פעם שרציתי להגיע לאיזה הר והווייז, שרצה לקצר, לקח אותי בדרך לא דרך שהפכה יותר ויותר גרועה.

"טעות נוספת היא להזמין טיסות לפני שבונים שלד מסלול. אני מכירה כאלה שהזמינו טיסות ליעדים לא הגיוניים ואחר-כך היה צריך לאלתר כדי להתאים את הטיול לטיסות. ואם כבר בטיסות עסקינן, אז קונקשן זה מקור רציני לטעויות. שומעים לא מעט על כאלה שפספסו את הקונקשן וזה שיבש להם את תחילת הטיול, אז כדאי להקפיד על קונקשן של לפחות שלוש שעות וכמובן להזמין את טיסת הקונקשן כמקשה אחת עם הטיסה הגדולה".

מומחה 2 | יש לכם זכויות

"אובר-בוקינג, טיסות מבוטלות, איבוד מזוודות, אלה המקרים השכיחים ביותר", אומר עו"ד גיא ויצ'לבסקי, מומחה בתחום התעופה ודיני התיירות. "הפכנו להיות חכמים גדולים, ובדיוק כמו שאנחנו מזמינים הכול בזול יותר דרך עליבאבא ואיביי, ככה אנחנו גם בוחרים להזמין את הטיסות והחופשות שלנו בחו"ל. יש לזה יתרונות, אבל גם חסרונות: ברגע שאת מבצעת את כל הפעולות בעצמך, אין לך שום חברת תיירות שאת יכולה לבוא אליה בטענות אם מתגלים פערים בין מה שהזמנת מראש לבין מה שקיבלת בפועל.

"כשאנשים מזמינים ישירות מספקים בחו"ל כדי לחסוך בעלויות, הם צריכים להביא בחשבון שהחוק להגנת הצרכן בישראל לא תקף לגביהם, וגם אם את מכירה את החוק המקומי, סביר להניח שלא תבחרי לתבוע במדינה ההיא ולהתנהל שם עם בתי משפט מרחוק. לכן נורא חשוב לקרוא היטב את האותיות הקטנות ולסכם מראש ובכתב או בהקלטת השיחה כל דבר אחר שסוכם. באותו הקשר, חשוב גם לקנות דרך אתרים שמאובטחים בסטנדרטים בינלאומיים (פרוטוקול SSL), כי היום כל אחד יכול להקים אתר.

"דבר אחד מרכזי הוא מה שקורה כשמזוודה הולכת לאיבוד. יש פיצויים, בעיקר אם את מבטחת את עצמך, אבל אי-אפשר להחזיר את הזמן שהולך לאיבוד בניסיון לאתר את המזוודה ואת עוגמת הנפש. אני תמיד ממליץ: אם יש לך משהו שהוא יקר מאוד, קחי אותו איתך.

"בכלל, כדאי מאוד לדעת את הזכויות שלך: למשל, לגבי טיסות צ'ארטר, ב-2012 נחקק 'חוק טיבי', שמטרתו להקנות לנוסעים הטבות במקרה של ביטולים או עיכובים של טיסות. כשהעיכוב הוא בין שעתיים לחמש שעות, למשל, הפיצוי הוא מזון, משקאות, שירותי תקשורת. אם הטיסה המריאה באיחור של בין חמש לשמונה שעות יש גם שירותי לינה והסעה.

"בנוסף, חברת התעופה צריכה ליידע את הנוסעים שהם זכאים לבטל את הכרטיס ולקבל את כספם או כרטיס טיסה חלופי. אם הטיסה בוטלה או המריאה באיחור של יותר מ-8 שעות, אז פה יש גם פיצוי כספי בהתאם למרחק הטיסה מנקודת המוצא ליעד. יש לפיצויים האלה גם חריגים: למשל, במקרה בנסיבות שאינן בשליטתו של מפעיל הטיסה, שביתה מוגנת, מזג אוויר, כוח עליון וכו'".

מומחה 3 | לא ברגע האחרון

"ביטוח ועוד פעם ביטוח", אומר זיו רוזן, מנכ"ל גוליבר. "אנשים עושים ביטוח נסיעות כשהם בדרך לשדה וזו טעות, כי המחיר פחות או יותר קבוע, כ-2 דולר ליום, אבל אם את מזמינה אותו מראש, 30 יום לפני הנסיעה, ללא שום עלות נוספת, את מוגנת. ואז, אם קרה לך משהו לפני הנסיעה, אפשר לקבל את הכסף בחזרה. אין שבוע שאני לא נתקל במקרה כזה של ביטול, והרבה כסף ועוגמת נפש היו נחסכים אם רק היה ביטוח נסיעות. זה משהו שעדיין רוב הציבור לא יודע וזה הטיפ הכי גדול - והוא חינם וממש מעשי".

מה לגבי ביטוח על הנסיעה, ללא קשר לביטולים מטעמים רפואיים?

"ביטוח ביטול עולה כ-6% מסכום החופשה, אבל אז יש לך זכות לבטל מתי שאת רוצה, מאיזו סיבה שאת רוצה, ולקבל החזר של 80%".

אילו שירותים נוספים התווספו בעידן הלואו קוסט שכדאי לדעת מהם?

"שירות איתור כבודה למשל. תמורת תשלום מראש של 5 דולר, אם המזוודה אבדה ולא התקבלה תוך ארבעה ימים, את מקבלת 1,000 דולר עוד לפני הפיצוי שמגיע לך על-פי חוק. בממוצע, על כל אלף נוסעים הולכות לאיבוד בין 4 ל-6 מזוודות. שירות נוסף הוא שירות איחור טיסה: תמורת שבעה דולר, אם הטיסה מתאחרת יותר משעתיים, את מקבלת כניסה ללאונג' חינם ומאה דולר פיצוי".

 איש רוכן על ארבע, קפוא, לא נושם / איור: גיל ג'יבלי

איש רוכן על ארבע, קפוא, לא נושם

טיול של אחרי צבא בתאילנד מקבל תפנית מורבידית

"זה היה לפני 19 שנים, הייתי בן 24, טיול של אחרי צבא", מספר ע'. "הייתי עם עוד שני חברים מישראל ויצאנו לטרק בצפון תאילנד שכולל שיט בנהר, טיול רגלי וטיול רכיבה על פיל. שלושה ימים עם לינה בכפרים בתוך היער. זה היה טיול מאוד כייפי וחווייתי, הרגשתי מחובר לטבע, והכפרים הכי אותנטיים: אין חשמל, מים מהנהר, בקתות בגובה של מטר מהרצפה, הכול מבמבוקים. היו שם עוד כמה חבורות, אחת מהן של מטיילים מבריטניה, בסך-הכול היינו 20 חבר'ה.

"בבוקר שאחרי הלילה הראשון, התעוררנו וראינו את אחד מהבריטים רוכן על ארבע, ללא תנועה. קראנו לו. לא עונה. התקרבנו אליו. לא זז. בהתחלה חשבנו שהוא עושה איזשהו סוג של יוגה או מדיטציה. אחרי כמה זמן חשבנו שזו מתיחה. ובשלב מסוים מישהו התקרב ושם לב שהוא קפוא לגמרי, כמו פסל, ואז גם גילינו שהוא לא נושם. האיש היה מת, כנראה, בתנוחה הזו, במשך כמה שעות. אחרי שהבנו שהתעוררנו עם גופה, בן אדם שלילה לפני כן דיבר וצחק איתנו.

"אחרי שיצאנו מההלם הראשוני ודאגנו לפינוי שלו, החברים שלו סיפרו שהוא עישן שם מקטרת עם הרבה מאוד אופיום וכנראה זאת הייתה תוצאה של מנת יתר. זה אולי נשמע לך כמו הרפתקה, משהו 'לספר לנכדים', או איזה אירוע עם ניחוח פואטי, פילוסופי, שביחד עם הפסטורליה אולי יכול ללמד אותך משהו על הארעיות של החיים והקלות שבה הם יכולים להילקח ממך - אבל האמת היא שלא היה בזה שום דבר פואטי או מיוחד. איש חביב, שלילה לפני כן חלק איתנו ארוחת ערב, מישהו שהכרנו, פשוט מת וגופתו התקשחה בתנוחה מקפיאת דם.

"זה היה טראומטי וחדר לדיבור ולמחשבות בינינו - וזה היה מזעזע. היום זה זיכרון רחוק, אבל התמונה לא יוצאת לי מהראש, ואני לא חושב שהיא תצא לי מהראש. המשכנו לטייל ודי הדחקנו את זה. הייתה לנו טראומה, אבל חזרנו לענייננו. המשכנו עוד חודש ואז חזרנו לארץ".

 "מדבר, לילה, אתה יוצא מהבריכה קופא מקור - ואין מגבות" / איור: גיל ג'יבלי

"מדבר, לילה, אתה יוצא מהבריכה קופא מקור - ואין מגבות"

החופשה ההזויה בים המלח שהפכה פיסת בד שולית למוצר הכי מבוקש במלון

"באוגוסט שעבר נסענו לסוף-שבוע משפחתי בים המלח", מספר ד'. "היינו כל המשפחה, בערך 12 אנשים. כבר בתחילת החופשה התברר לנו שקרתה תקלה במכונות הכביסה של בית המלון ונוצר מחסור במגבות. זה נשמע לא נורא, נכון? בסך-הכול יש לך את המגבות של החדרים, ואפשר לעשות בהן שימוש חוזר. זה גם מה שאנחנו חשבנו, אבל איכשהו, ברגעי השיא של החופשה, זה הגיע למצב שאנשים שמרו על המגבות שקיבלו בחדר כאילו זה היה הנשק האישי שלהם. זה היה מטורף".

איך זה התברר? עדכנו אתכם מטעם המלון?

"לא. הבנו את זה לבד. ביום הראשון, כבר כשהגענו, היה מחסור במגבות וביקשנו שיביאו נוספות. לא הבנו למה זה לוקח כל-כך הרבה זמן. בסוף הם הביאו עוד, אבל יום אחרי, שוב היה חסר. הקטע הכי מצחיק היה שהם דאגו לעשות אירוע ערב בבריכה. בלי מגבות! ים המלח, קר בלילה".

ואף אחד לא ויתר על הבריכה?

"למה שיוותרו?! גם בלילה כשהיו רוחות מטורפות לא ויתרו. אתה יוצא מהבריכה, קופא מקור - ואין מגבות".

זה התחיל מצחיק והסתיים במצחיק?

"לא. זה התחיל תמוה, המשיך מצחיק ובסוף הסתיים בעיקר מעצבן".

איך פיצו אתכם?

"לא ממש פיצו. התלוננתי על זה למנהלת קשרי לקוחות של המלון, היא הציעה פיצוי של יום שהות נוסף במלון, בלי לילה".

 אני, האקס, זוגתו - והחברה הכי טובה שלה / איור: גיל ג'יבלי

אני, האקס, זוגתו - והחברה הכי טובה שלה

"אמרו לי שאני מטורפת ושאני אצטער על זה, אבל החלטתי להתעלם ולהדחיק"

"זאת הייתה הזדמנות יוצאת דופן שלא יכולתי להרשות לעצמי לסרב לה", מסבירה ת' בסוג של התנצלות כהקדמה לסיפור. "שבועיים באפריקה, עם מדריך צמוד, המון חיות, דיל מצוין, ואפס התעסקות עם לוגיסטיקה. כל מה שהייתי צריכה לעשות זה לארוז ולעלות איתם למטוס".

מי זה איתם?

"זו הייתה הבעיה. בטיול השתתפו גם האקס שלי, כשהפרידה שלנו עוד הייתה טרייה, עם החברה החדשה שלו, שהגיעה עם החברה הכי טובה שלה פלוס שלושת החברים הכי טובים שלו. שבועיים רצופים ביחד".

את נורמלית?

"זה בדיוק מה שכולם שאלו אותי. אמרו לי שאני מטורפת ושאני אצטער על זה. אבל החלטתי להתעלם ולהדחיק. ידעתי שזו באמת הזדמנות חד-פעמית. זה היה טיול שחיכיתי לו. תכננו אותו עוד כשהיינו זוג, והייתי בטוחה שזה לא יקרה. והופתעתי ושמחתי כשהוא הזמין אותי לנסוע איתם בכל זאת".

עם החברה שלו. והחברה שלה. והחברים שלו.

"זה היה גבולי, כי לא היה בטוח ששתיהן יספיקו לעשות את כל החיסונים".

אבל הן הספיקו.

"כן. ואיכשהו, מכל המשתתפים בטיול, דווקא הנוכחות של החברה של החברה הכי שברה אותי. פחות במובן האישי, יותר במובן הסימבולי".

ואיך היה?

"חוויתי את הטיול הזה בשני ממדים מנוגדים בו-זמנית. מצד אחד, זו הייתה קטסטרופה חברתית. היה זוג טרי ומאוהב, שנהנה מכל העולמות: גם מהזוגיות המלבלבת - כמה חודשים אחר-כך הם התחתנו - וגם מהחברים. היא מהחברה שלה והוא מהחברים שלו. ורק מישהי אחת בכל החבורה הזאת לא ידעה מה לעשות עם עצמה ועם מי לדבר.

"רק אחרי הטיול התברר לי שגם החברה סבלה, כי היא הרגישה שהחברה הכי טובה שלה נטשה אותה לטובת הבן זוג, הבנים לא היו ידידותיים למישהו מלבד עצמם, ואני לא הייתי אופציה להתחברות, כי פשוט התכנסתי בתוך עצמי".

והממד השני?

"היה נפלא. מהטיולים הטובים שהיו לי. החלטתי להתנתק מהחלק החברתי ולהתמסר לחוויה של אפריקה. לראות את החיות בטריטוריה שלהם, כולל נמר שאורב לגאנו הכי חלש מתוך העדר, תופס אותו וטורף. משפחת אריות נחים עם שאריות של חיה בפה שלהם, תנין מקרוב. פילים. זברות. קופים וציפורים צבעוניות. מאגר של חוויות שעד היום - שנים אחר-כך - אני ניזונה ממנו. וגם לקחתי על עצמי 'תפקיד' בשבועיים האלה. אני הייתי המתעדת של הטיול, ולכן הייתה לי 'הצדקה' לכתוב כל היום במחברת את יומן המסע שלנו, ולהימנע מהסיטואציה החברתית המוזרה".

היית עושה זאת שוב?

"שאלה קשה. יש סיכוי שכן, אם כי מאז הצלחתי לרכוש קצת יותר כישורים חברתיים".

מחיר הראש הקטן | מה קורה שכל הכרטיסים אצל חבר אחד - והוא תקוע

"אנחנו שלושה זוגות חברים שנוסעים יחדיו לחו"ל כבר המון שנים", מספרת ל'. "בינואר האחרון נסענו לניו-זילנד ולאוסטרליה לטיול שנמשך 40 יום. אנחנו טסנו דרך הונג-קונג ונשארנו שם ללילה, ושני הזוגות האחרים טסו דרך סינגפור, בטיסה ארוכה יותר הנמשכת כ-30 שעות. אחד מזוגות החברים, שהוא הדמות הלוגיסטית המשמעותית, שיודע לארגן טיולים למופת, ריכז בידיו את כל תוכניות הטיול לרבות כרטיסי הטיסות הפנימיות. זאת הייתה טעות".

כל הכרטיסים היו אצלו.

"בדיוק. למחרת, בזמן שהם היו על הטיסה מסינגפור לניו-זילנד, אנחנו הגענו לשדה לטיסת ההמשך לניו-זילנד ולהפתעתנו נדרשנו להראות את כרטיס הטיסה חזרה מניו-זילנד כדי לעלות. לאחר דין ודברים וכיוון שלא הייתה לנו דרך להשיג את הבחור שבידיו הכרטיסים, נאלצנו להיפרד מ-1,600 דולר תמורת זוג כרטיסי טיסה חדשים כדי לעלות על הטיסה".

אני רוצה לשאול מה המסקנה, אבל יש לי תחושה שזה די ברור.

"המובן מאליו טוב שייאמר: תמיד תקפידו שכל הדברים של הטיול שלכם נמצאים אצלכם ואל תסמכו על אף אחד".

סיפור שמתחיל באיחור של הרכבת - ומסתיים בכמעט חטיפה

 מונית הכסף, הגרסה ההודית / איור: גיל ג'יבלי

מ' נסע לטיול של חודש לרגל יום הולדת 50. אחרי שבוע של טראק בהימלאיה, המשיך לדלהי ותכנן משם להמשיך לטאג' מהאל באגרה ומשם לג'ייפור. אבל בדרך מדלהי לרכבת לאגרה העניינים קצת השתבשו.

"הזמנתי את הכרטיס לרכבת מראש, ומוקדם מאוד בבוקר של הנסיעה לקחתי ריקשה לתחנת הרכבת", הוא משחזר. "היה שם איש שנראה אחראי על הבידוק, והוא הודיע לי שהרכבת בוטלה ושאבדוק אם יש כרטיס לרכבת אחרת. מאחר שהתחנה עצומה, הוא הציע לי טרמפ על טוק-טוק (מעין מונית וספה מוגדלת) למקום שאפשר לקנות בו כרטיס. הגענו למשרד מאוד מוזר, בסמטה חשוכה, אני מזכיר לך שהשעה ארבע בבוקר. אני יורד עם הדברים שלי, לבד, נכנס למשרד. ישבו שם שני צעירים חביבים שגם ידעו קצת עברית ואמרו שאין רכבת, וגם אין אף אוטובוס והציעו שאקח מונית. בנקודה הזאת כבר הבנתי שזו מלכודת. צעקתי והתעקשתי לחזור למלון, אז הנהג של הטוק-טוק לקח אותי בחזרה לרכבת ש... פשוט יצאה באיחור".

מה חשבת שניסו לעשות לך?

"אני מניח שרצו לסחוט אותי שאשלם כסף על מונית ספיישל לאגרה".

לא חשדת לפני התקרית?

"הודו זה מקום ענק, זה בכלל לא בממדים שאת מבינה מה קורה. כשאת נמצאת שם בתחנת רכבת, זה מיליונים, אנשים זרוקים ברחוב וחום אימים. אחר-כך אין ספק שהייתי מאוד חשדן, בעיקר כששמעתי שזה תרגיל מוכר. זו תחושה מאוד לא נעימה, כל הזמן פחדתי שיחטפו אותי".

מה המסקנה?

"בשום אופן לא להאמין למה שאומרים לך בהודו. בבידוק הייתי צריך לעצור ולוודא שזה נכון, אבל לא לעלות על הטוקטוק. מאות ריקשות מסתובבות שם, אין דרך באמת להבין שאתה בסיטואציה שחוטפים אותך".

 אני אחנוק את הימני, אתן תקפצו על השמאלי | סיפור אימה סיני / איור: גיל ג'יבלי

אני אחנוק את הימני, אתן תקפצו על השמאלי | סיפור אימה סיני

"את מכירה את הרגע הזה שבו את שואלת את עצמך איך הגעתי לנקודה הזו?", אומרת א', "ככה הרגשתי כשמצאתי את עצמי, עם אימי בת ה-60 ועם אחותי, בדירה של שני זקנים בהונג-קונג, לפנות בוקר, אחרי שיטוט ברחובות, כולל ניסיון לישון על הרצפה באיזה מסדרון, ועל כסאות במקדונלדס".

אז התחלנו מהסוף להתחלה.

"נכון. אוקיי. הנה הסיפור: זה היה טיול תרמילאיות מאוחר. אחותי תכננה את הטיול עם אמא שלי, ואני הצטרפתי בספונטניות. בדיעבד, הקטע של הספונטניות לא היה רעיון כל-כך טוב. זה התחיל בטרק סוסים בסין בדרך למעיינות חמים. היינו אמורות לישון בהרים, אבל כשהגענו למעלה גילינו שיש שלג ואין שום מעיין חם. מה שכן היה זה תושבים מקומיים, שאיך לומר בעדינות, לא נראו כמו האנשים עם הכוונות הכי טובות בעולם. אז עוד באותו יום ירדנו מההר וכשהגענו למטה לקחנו מונית. באמצע הנסיעה התברר שלנהג אסור לעבור גבול מסוים, אז באמצע מקום שכוח אל הוא העביר אותנו לפיק-אפ-טראק עם שני אנשים שנשנשו כל הנסיעה נחשים ולטאות מיובשות והחזיקו שתי מצ'טות ביד. כל הנסיעה תכננו את ההתקפה שלנו במקרה שהם זזים לכיוון שלנו. אמא שלי הציעה שהיא תשתלט על הימני ותחנוק אותו, ואנחנו נקפוץ על השמאלי".

אז איך הגעתם לדירה בהונג-קונג?

"צריך להגיד ביושר: לא הזמנו מראש. חשבנו שכשנגיע, נוכל למצוא לפחות כמה אופציות נורמליות. רק שלא הבאנו בחשבון שזה היה ראש השנה הסיני והעיר הייתה מפוצצת בתיירים. בדקנו גם מלונות שעלו 1,000 דולר ללילה וגם הם היו מפוצצים. אז הגענו לאזור של מהגרים, מקום מאוד לא סימפטי, לבית דירות עצום שכל דירה בו מחולקת להוסטל בפני עצמה, אבל זה החמיר כשהפנו אותנו לכל מיני דלתות חורקות במסדרונות עם אורות מהבהבים באפלה ורצתי בטיל חזרה למטה. בסוף מצאנו את הדירה, וניסינו לישון קצת לפני החזרה הביתה. לא הצלחנו".