"אנחנו מחליטות איזה סטארט-אפ יקבל הזדמנות"

הן רואות מאות יזמים מדי שנה, בוחרות מתוכם מיזמים בודדים ומלוות אותם לאורך תקופה אינטנסיבית של כמה חודשים. הן אינן יזמיות סדרתיות, אך בעבודה הצמודה שלהן עם סטארט-אפים הן צוברות ידע רב וקשרים שכל סטארט-אפיסט מתחיל יכול לחלום עליהם. במקום להקים חברה משלהן, עם הידע הזה הן מלוות סטארט-אפים של יזמים אחרים.

בישראל פועלות כיום יותר מ-100 אקסלרטורים (מאיצים) שונים. רבים מהם חדשים יחסית, ונפתחו סביב 2016, מה שהפך את תפקיד ניהול האקסלרטור לתפקיד מפתח בעולם היזמות בשנתיים האחרונות. הוא כולל בנייה של התכנית בהתאם למטרות הגוף שמקים אותה, ניהול תהליך המיון והקבלה של היזמים, והפיכת הסטארט-אפ שלהם מרעיון נחמד לחברה של ממש - תוך יצירת רשת קשרים עם מנטורים, מרצים, משקיעים ולקוחות פוטנציאלים.

בניגוד למרבית התפקידים הקשורים ליזמות והשקעות, בהייטק הישראלי והעולמי כאחד, תפקיד ניהול האקסלרטורים מאויש במקרים רבים בידי נשים. כשמשוחחים איתן, קשה שלא לשים לב שהן מדברות קצת אחרת מהגברים בהייטק. המנהלות מגדירות את התפקיד שלהן כ"אמא" של היזמים, ומסבירות שהתפקיד שלהן הוא "לאפשר", בניגוד ל"לעשות". רבות מהן נתקלו במהלך עבודתן בהערות מקטינות, כמו "כלבויניקית" ו"מזכירה". מצד שני, סגנון הניהול האישי שכל אחת מהן מביאה לתפקיד מעצב את האקסלרטורים בדמותן, כפי שיזם בונה סטארט-אפ.

כדי ללמוד יותר על מי שנמצאות בצומת מרכזי כל כך, שוחחנו עם ארבע ממנהלות האקסלרטורים הבולטות בישראל: הילה אוביל-ברנר מנהלת את האקסלרטור של הענקית הפיננסית ברקליס, מטעם הרשת הגלובלית טקסטארז (Techstars); מור ברק מנהלת את Junction, האקסלרטור של קרן F2, הייתה מעורבת בהקמתו ועיצבה אותו בהתאם לצורכי ההשקעות של הקרן; תאיר קובלסקי מנהלת את סיגמה לאבס של אנטרה קפיטל; ואילו נטע-לי מאירי מנהלת את התכנית החברתית של 8200, שם התחילה לפעול כמתנדבת, וככל שגדלה מעורבותה בתכנית - כך גדלה התכנית עצמה. לצדן פועלות עוד לא מעט מנהלות מוערכות ומשפיעות, בין היתר באקסלרטורים הקשורים לאקדמיה, לצבא ולפיננסים.

כשאני שואלת את המנהלות שפגשתי מדוע לדעתן זה התפקיד ה"נשי" היחיד בתחום היזמות וההשקעות, הדעות חלוקות. "לנשים יש ראייה רחבה, ולכן רבות מהן נמצאות בעמדות מפתח עם אופי מנתב", אומרת מור ברק, "התפקיד שלי הוא באמת כזה: מנתב, מאפשר, שמתעסק בראייה רוחבית. באקוסיסטם שלנו יש הרבה נשים שמחזיקות בתפקידים דומים".

 מור ברק /צילום :קרן F2

 מור ברק

"יכול להיות שרואים את התפקיד הזה כמקפצה", אומרת לעומתה קובלסקי, שסבורה שנשים זקוקות יותר למקפצה הזאת. "הרבה אנשים מנהלים אקסלרטור שנה וחצי-שנתיים, ואז הולכים ומקימים סטארט-אפים או שעובדים בקרנות".

 תאיר קובלסקי / צילום: סיגמא לאבס

 תאיר קובלסקי

נטע-לי מאירי (תמונה במעלה הידיעה): "אני לא רואה ניהול אקסלרטור כתפקיד מקפצה פר סה. אני חושבת שזה דווקא בא מתחושה שיש לי הרבה מה לתרום, ומתוך רצון לעשות כמה שיותר דברים. זה תפקיד שמשלב בתוכו כל כך הרבה איכויות, ממש עולם שלם בפני עצמו".

 נטע לי מאירי

אוביל-ברנר, שהייתה יזמת סדרתית במשך 15 שנה ("לתפקיד הנוכחי הגעתי מתוך בשלות"), רואה את הסיטואציה בגוונים קודרים יותר. "הרבה פעמים נשים מעדיפות לתמוך בעשייה של אחרים ולאפשר אותה, יותר מאשר לעשות, ולצערי אני רואה את זה בהרבה מקומות. נשים שהיו יכולות להיות מנכ"ליות לוקחת צעד אחורה ולא אוהבות לקחת את התפקיד הזה. ראיתי את זה גם כשניסיתי להקים ארגון יזמיות: חיפשתי בפינצטה נשים שיגידו 'אני יזמת, ואני מגיסת כסף למשהו שלי', ולא 'אני מפתחת מוצר למישהו אחר'".

 הילה אוביל ברנר / צילום: רמי זרנגר

 הילה אוביל ברנר

להוכיח שאני לא מבזבזת זמן

ניהול אקסלרטור הוא תפקיד מבלבל. מצד אחד, מדובר בעמדת מפתח ניהולית שמקושרת למאות אנשים שונים בתעשייה. מצד שני, במקרים רבים מדובר במשרה יחסית התחלתית, שלאו דווקא דורשת ניסיון. ארבע המנהלות ששוחחתי איתן לא מגיעות במקור מתחום ההייטק, או אפילו ממנהל עסקים. אוביל-ברנר ומאירי למדו משפטים, ואילו ברק וקובלסקי למדו תקשורת ועסקו ביחסי ציבור. הן נדרשו ללמוד מהר, תוך כדי תנועה, איך פועל עולם שמשתנה כל הזמן.

"בתפקיד הזה אין דרך יותר טובה מאשר לקפוץ למים", אומרת ברק, "אין אימון מסודר שאפשר להעביר. צריך להגדיר כל הזמן מחדש את היעד של התוכנית ואת מה שהיזמים צריכים ממנה. מה שהיה נכון לפני חמש שנים כבר לא היה נכון לפני שנתיים, ומה שהיה נכון לפני שנתיים כבר לא נכון עכשיו. צריך שלכל מחזור סטארט-אפים יהיה אופי משלו. לדוגמה, בעבר F2 לא השקיעה הרבה בחברות שעברו בג'אנקשן, אבל עם הזמן שינינו את המודל הזה. כעת אנחנו מנסים להביא חברות בשלות ובוגרות יותר מבעבר, שאנחנו מרגישים בטוחים להיות חלק מההשקעה הראשונית בהן".

קובלסקי: "זה תחום שיחסית קל יחסית להיכנס אליו וללמוד אותו מהשטח: כולם רוצים לעזור לך, ללמד אותך ולהכיר לך אנשים. כשהתחלתי ב-HAC (מרכז היזמות של עיריית הרצליה), האקסלרטור הראשון שהקמתי וניהלתי, ליעד רובין מקיידן קפיטל ממש לקח אותי ביד. הוא הכיר לי שלושה אנשים, דרכם הכרתי תשעה, והתשעה הפכו למאה. ככה נוצרה רשת חזקה שדרכה יכולתי לעזור ליזמים . היו כמובן גם אתגרים שנבעו מכך שהתחלתי עם אפס ידע: הייתי צריכה להוכיח לעירייה שמה שאני עושה מעניין ושלא יקימו במקומו מועדון שח.

איך היזמים קיבלו אותך?
"גם להם הייתי צריכה להוכיח שאני יכולה לייצר עבורם ערך, שאני לא מבזבזת להם את הזמן. הם נתנו לי הזדמנות ואני משתדלת להיות כמה שיותר Out There, להכיר ולסייע. בשנים האחרונות ראיתי מאות, אם לא אלפי סטארט-אפים, ואני יודעת להבין טוב יותר מה הם צריכים. צמחתי איתם והצמחתי אותם, הייתה לי פה גדילה אישית. כשאת מקימה משהו מאפס הוא שלך, וכל הצלחה של היזמים הפכה גם לניצחון שלי".

הדברים שאומרת קובלסקי מובילים לשאלה מתבקשת שאני מפנה למנהלות האקסלרטורים: אם אתן צוברות כל כך הרבה ניסיון, ויודעות לייעץ לסטארט-אפים מה נכון לעשות ומה לא, למה אתן לא פשוט מקימות סטארט-אפ בעצמכן?

מאירי: "יש משהו יפה בלראות עסקים צומחים ומתפתחים ממעוף הציפור, ולא לעשות את זה בעצמך בשטח. אנחנו לוקחים אותם על הכתפיים, ואנחנו איתם בכל מקום. מצד אחד זה יכול לגרום לך לרצות להיות יזמת, אבל מצד שני, מנהלי אקסלרטורים מאוד מודעים לקושי של היזמים ורואים איך זה בשטח".

"אני יודעת טוב מאוד מה לא עושים, אבל אני לא בטוחה שאני יודעת מה כן עושים", אומרת בכנות קובלסקי, "זה מפחיד נורא להיות יזם, הרבה יותר קל להגיד 'זה לא טוב'. בתור מנהלת אקסלרטור אני נמצאת בקרביים של הסטארט-אפים ונחשפת להמון דברים, ובמובן מסוים אני הופכת לחלק מהצוות, גם אם באופן זמני ובשש חברות בכל סבב".

"יזמוּת זה משהו שאני תמיד חושבת עליו, זה תמיד נמצא ברקע", אומרת ברק, "אני חושבת שאני מאוד טובה בהוצאה לפועל, יש לי רעיונות ואני אוהבת לפגוש אנשים. אם אפגוש את האדם הנכון לסיעור מוחות, זה יכול להוביל אותנו לרעיון מאוד טוב, אבל עוד יש לי מה ללמוד. אני צריכה לרדת לעומק הדברים בחברה קצת יותר מבוססת כדי שאוכל לבנות משהו בעצמי".

ברק צפויה לסיים את תפקידה בג'אנקשן בחודשים הקרובים, ולעבוד בהקמת פרויקט דומה עבור חברה בינלאומית גדולה. כשנשאלה מדוע היא צריכה ללמוד עוד לפני שתהיה יזמת, בניגוד לעשרות יזמים חסרי נסיון שמגיעים לאקסלרטור בניהולה, היא מודה ש"נשים נוטות להפחית בערך של עצמן".

אוביל-ברנר חצתה את הכביש בכיוון ההפוך, מהקמת סטארט-אפים לניהול אקסלרטורים, כדי לתרום ליזמים מניסיונה. "החברה הראשונה שהקמתי, ווייט סמוק, היא היום ציבורית. עשיתי בה כל טעות בספר וקמתי ונפלתי, אבל בסוף הצלחתי. כל החברים שלי הופתעו כשלקחתי את התפקיד הוכחי, אבל לנהל אקסלרטורים זה תפקיד כל כך אחראי, ואני חושבת שקשה להדריך יזמים על דברים שלא עשיתי לבד. אם היית פעמיים בקרן, אמרו לך שהרעיון שלך לא עובד וזרקו אותך מכל המדרגות, ואת מכירה את הלחץ והדכדוך, אבל יודעת אחר כך להרים את עצמך - אז את גם יודעת לעזור ליזמים".

את חושבת שיזמים לא מקבלים מספיק עזרה?
"כשהייתי יזמת הייתי רואה יזם אחר עומד על במה, ואומר 'הקמתי סטארט-אפ ואז מיקרוסופט התקשרו אלי וקנו אותי'. אבל מה קרה בין הרגע שבנית סטארט-אפ עד שקיבלת את השיחה הזאת? זה לא היה רול מודל אמיתי בשבילי. היה חסר לי מישהו שידבר על הקשיים ועל הכשלונות. אני מקווה שהיזמיות והיזמים יראו אותי בתור מודל לחיקוי".

אמרו לי: "איזו חמודה! כמה דרייב!"

כשאוביל-ברנר אומרת "היזמיות והיזמים", אפשר לחשוב לרגע שמדובר בקבוצות שוות בגודלן. המצב בשטח, כמובן, שונה לחלוטין. "פתאום, בסיום מחזור סטארט-אפים באקסלרטור, שמתי לב שבכל התמונות יש יזמים גברים - ואותי", אומרת קובלסקי, "התקשרה אליי יזמת שלא התקבלה לתכנית, ואמרה שהיא מושתתת על 'הון אנושי גברי'. אולי הביקורת שלה נבעה מפגיעה אישית, אבל היא גם פתחה לי את העיניים. שום דבר לא נעשה בכוונה, אבל צריך להיות מודעת. התחלתי לחפש משקיעות ולהזמין אותן לעבוד איתנו בצוות הראיונות, אבל יש נניח 10 משקיעות בפרופיל גבוה. מספיק שכמה לא יכולות וכמה לא מעוניינות - נשארת עם שתיים. זה לא שיש 200 לבחור מהן".

"אני חושבת שכל אישה מרגישה לפעמים לא שייכת כשהיא נכנסת לחדר ויש מאה גברים", אומרת אוביל-ברנר, "כשהייתי יזמת לא היה לי כל כך עם מי להתייעץ, לא היו בתקופה שלי דמויות נשיות, מנכ"ליות שאני מרגישה שיח פתוח איתן או בכלל. בגלל זה הקמתי את ארגון 'יזמיות'. התחלנו בגינה שלי, פורום של חמש נשים. היום זה ארגון של 2,500 נשים.

"אצלנו באקסלרטור יש כרגע שלוש חברות עם יזמות מתוך 10, אבל באופן כללי, בעולם הפינטק שאני פועלת בו מספר הנשים נמוך במיוחד, כי גם היזמות שיש הולכות למקומות יותר 'קלים'. מבין הפניות שקיבלתי היה אולי אחוז או שניים שהגיעו מנשים. אני מאוד רוצה להביא יותר, להנגיש להן את עולם הפינטק ולעזור למי שכבר התחילו את המסלול להשלים. אני חושבת שזאת אחת הסיבות שגייסו אותי".

קיבלתן תגובות שליליות בתור נשים צעירות בתפקיד ניהולי?
מאירי: "היו סיטואציות שאמרו לי: 'איזו חמודה! כמה תשוקה ודרייב יש לך! אה, את המנהלת?'. עם כל הכבוד לתשוקה, שזה נהדר וחשוב, יש לי רקורד, עשיתי דברים. לקרוא לי חמודה ולדבר על הדרייב שלי זה כמו להגיד למנכ"ל מצליח 'אתה נראה אלגנטי'. זה מקטין ומגיע מתפיסה שגויה, שאם אני אישה צעירה יחסית, אני אולי מספר שתיים או שלוש בארגון. כאילו ניהול הוא לא מנת חלקן של נשים".

קובלסקי: "מישהי שרצתה להעליב אותי קראה לי 'מזכירה', כחלק מהביקורת שספגתי על כך שזה אקסלרטור גברי. עניתי 'אבל נשים מנהלות אותו', והתשובה הייתה 'כן, יש לכן תארים יפים, למזכירות'".

אני כותל, היזמים באים עם בעיות

למרות האמירות המקטינות והכינויים המעליבים, מנהלות האקסלרטורים חשות שיש להן הרבה עוצמה בידיים. "בעיני זה התפקיד הכי טוב בעולם", אומרת קובלסקי, "אני מאפשרת, אני פלטפורמה, אני הצומת שמחבר בין יזמים, משקיעים, מנטורים ולקוחות. ואולי הכי חשוב: אני כותל. היזמים יכולים לבוא אלי ולדבר על כל הבעיות שיש להם כי אני לא המשקיע, הלקוח, או אפילו בת או בן הזוג. לכולם יש דרישות מהם, ציפיות ויד על השעון. מנהלי האקסלרטורים נמצאים במקום שמאפשר לנו לשמוע ולהיכנס פנימה, ובגלל זה אנחנו יכולים לעזור יותר".

זה בטח גם מוביל לסיטואציות לא קלות.
"יש לנו צוותים שהחליפו בין מנכ"ל לסמנכ"ל טכנולוגיות, ונורא קשה לשבת מול מנכ"ל ולהגיד לו: 'תשמע, אולי תשקול לקחת צעד אחורה ולהתמקד במה שאתה טוב בו'. יש מצבים שבהם צריך להיפרד מחבר צוות, או שנגמר הכסף וצריך לחשוב מה התכנית הכי טובה עכשיו. זה קורה כל הזמן".

מאירי: "בסופו של דבר אני מחליטה מי הסטארט-אפ שיפגוש משקיע מסוים, או יקבל הזדמנות כזאת או אחרת. זו אחריות ענקית על הכתפיים. מנהל אקסלרטור הוא לא יזם, אבל הוא יוזם הרבה תהליכים. הפנים שלי הן הפנים של התכנית.

"ליזמים יש רכבת הרים בין יום טוב עם משקיע ויום שבו הם אומרים 'די, אני רוצה לסגור הכל'. את חווה את זה יחד איתם, יודעת גם מה הם צריכים, ובונה איתם אסטרטגיה ברמה העסקית ומערכת יחסים ברמה האישית. את צריכה להכיר אותם ולדעת מה מניע אותם כבני אדם. לפעמים הלב שלי מתפוצץ בגאווה ובא לי לחבק אותם, ולפעמים בא לי להגיד להם 'מה אתה עושה?!'. גם אחרי שהם מסיימים את התוכנית אני נפגשת איתם ומכירה את המשפחות שלהם, כך נוצרת תחושה של קשר מאוד עמוק".