הכוכבת העולה במפלגה הדמוקרטית זועמת על "הטבח בעזה"

אלכסנדריה אוקאסיו-קורטס, בת 28, בת להורים מפוארטו-ריקו וברמנית ומלצרית לשעבר, היא כוכבת עולה במפלגה הדמוקרטית ושיחת היום בחוגים פוליטיים בארה"ב. יש שרואים בה מודל ל"דמוקרט החדש", המענה ההולם למפלגה הרפובליקאית שבונה את עצמה בצלמו של דונלד טראמפ.

בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית בניו-יורק, ביום ג', גברה אוקאסיו-קורטס על ציר ותיק בבית-הנבחרים, ג'ו קרולי, מבכירי הסיעה הדמוקרטית בבית, שלא טרח אפילו להתייצב לעימות פומבי נגדה במהלך הקמפיין ושלח לאירוע "נציג". למעשה, מעט מאוד התייחסו אליה ברצינות. העיתונות הממסדית, ובראשה "ניו יורק טיימס", בקושי כתבה עליה במהלך הקמפיין. אבל, כמו טראמפ, הפוליטיקאית האלמונית הזו טאטאה לשוליים את הממסד.

היא תמודד, איפוא, על הזכות לייצג בבית-הנבחרים את אזור הבחירה שלה, שמורכב מפלחים של קווינס וברונקס, ניו-יורק, מול מועמד רפובליקאי, ונצחונה אינו מוטל בספק. בהנחה שהיא תיבחר, אוקאסיו-קורטס תהיה הצירה הצעירה ביותר שכיהנה אי פעם בקונגרס. היא תהיה גם אחת מהמחוקקים האנטי-ישראליים ביותר שכיהנו בשנים האחרונות על גבעת הקפיטול.

אוקאסיו-קורטס חברה בארגון פוליטי שקרוי "הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה" (חממה של תומכי BDS), מגדירה את עצמה דמוקרטית פרוגרסיבית ונמנית עם הפלג של הסנטור ברני סאנדרס במפלגה הדמוקרטית (היא היתה פעילה בקמפיין שלו בהתמודדות על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות). השקפותיה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני דומות לשלו - ומנוגדות לגמרי לאלה של ממסד המפלגה הדמוקרטית, החל בברק אובמה, הילארי קלינטון, ג'ו ביידן וננסי פלוסי, וכלה בקרולי המובס.

על הירי של כוחות צה"ל לעבר תושבי עזה, שהפגינו מול גדר הביטחון לאורך הגבול עם ישראל (או הסתערו על הגדר, לפי גרסה אחרת), היא כתבה בחשבון הטוויטר שלה ב-14 במאי: "זה טבח. אני מקווה שעמיתיי יאזרו אומץ מוסרי ויגדירו כ'טבח' את מה שאירע. לשום מדינה או ישות אין זכות לבצע ירי המוני במפגינים. אין הצדקה. העם הפלסטיני זכאי ליחס של כבוד אנושי בסיסי, כמו כל אחד אחר. הדמוקרטים שוב אינם יכולים להחשות". התבטאות כזו נגד ישראל, או ממשלת ישראל, לא נשמעה, ככל הידוע, על גבעת הקפיטול, מזה שנים.

כעבור זמן, בראיון ל"אינטרספט" (Intercept), היא הסבירה ששורשיה הפוארטוריקאיים סייעו לה להזדהות עם המפגינים הפלסטיניים בעזה. לדבריה, התנגדותה להריגות בעזה חזקה כמו התנגדותה לירי על מפגינים שחורים בפרגוסון, מיזורי (ב-2014, בעקבות הריגתו של שחור לא חמוש ע"י שוטר), או בפוארטו-ריקו.

אוקאסיו-קורטס מודעת היטב לכך שהתבטאויות כאלה חורגות מההתנהלות של פוליטיקאים אמריקאים משתי המפלגות כלפי ישראל. "אנשים, בייחוד בניו-יורק, אומרים לי שזו התאבדות פוליטית", היא אמרה בראיון ביחס לביקורתה על ישראל. "אך רבים מבוחריי הודו לי על נקיטת העמדה הזו. יהודים אמריקאים רבים הודו לי".

עלייתה המטאורית מאלצת יהודים בארה"ב, ובהם דמוקרטים רבים שלעולם לא יצביעו בעד נשיא רפובליקאי, ובוודאי לא בעד טראמפ, לעשות חשבון נפש במאמץ למצוא פתרון לדילמה, פתלתל ככל שיהיה.

הודעה של המועצה הדמוקרטית היהודית אמריקאית היא דוגמה טובה לכך: "אוקאסיו-קורטס ראויה לשבחים על הקמפיין החזק והמרשים שהיא ניהלה... (אך) אנו חולקים על הצהרתה האחרונה לגבי ישראל, ואנו מסתייגים מקשריה עם 'הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה', ארגון שתומך בתנועת החרמים, משיכת ההשקעות והסנקציות נגד ישראל (BDS). בימים ובחודשים הבאים אנו מקווים ללמוד יותר על השקפותיה של אוקאסיו-קורטס, אך, בשלב זה, עמדתה כלפי ישראל אינה עולה בקנה אחד עם הערכים שלנו".

אבל, למעשה, אוקאסיו-קורטס רחוקה מלהיות חלוץ לפני המחנה הדמוקרטי בהלקאות פומביות של ישראל. מורה ורבה בתחום הזה הוא הסנטור סנדרס, שבאחרונה הולך ומקצין את הקמפיין שלו נגד מדיניות ממשלת ישראל. סנדרס יזם מכתב לשר-החוץ האמריקאי, מייק פומפיאו, מ-11 במאי, שעליו חתומים 13 סנטורים דמוקרטים (ובהם גם אליזבת וורן, דאיין פיינסטין ופטריק ליהי) ובו קריאה לממשל טראמפ להאבק ב"משבר ההומניטרי" בעזה.

סנדרס ועמיתיו אינם מטילים את כל האשם על ישראל. הם מצביעים על הדיכוי המתמשך של תושבי עזה תחת שלטון החמאס, על שחיתות השלטון שם ועל המאמצים הבלתי פוסקים של חמאס ליזום פעולות אלימות נגד ישראל. אך המחוקקים מאשימים ישראל בהמשך ההסגר על הרצועה ובהגבלת חופש התנועה של תושביה. המכתב הזה היה "חציית קו אדום של ההתנהלות התקינה כלפי ישראל על גבעת הקפיטול", ציין המסאי והמרצה הליברלי פיטר ביינראט.

וזמן קצר לאחר מכן חצה סנדרס קו אדום נוסף: הוא העלה לרשת סרטון וידיאו שמכיל ראיונות עם תושבי עזה: לא פוליטיקאים או אנשי חמאס אלא אקדמאים, סטודנטים ועיתונאים שמספרים על חייהם ברצועה. אחד מכנה את עזה "בית-כלא": "חלומי הגדול הוא לצאת מהרצועה פעם אחת בחיי כדי לראות את החיים מחוץ לכותלי בית-הכלא". ואחרת מדברת על החיים עם ארבע שנות חשמל ביממה. "לא זכר לי שסנטור אמריקאי כלשהו עשה מעשה כזה אי פעם", ציין ביינראט.

העובדה שההצהרות האנטי-ישראליות של אוקאסיו-קורטס לא בלמו את עלייתה - ולא ידוע על שום מאמץ של אייפ"ק, השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, לתקוע מקלות בגלגלי הקמפיין שלה) - והעובדה שחלק גדול מהסיעה הדמוקרטית בסנט, לרבות בכירים כפיינסטיין, דוגלים בדעותיו האנטי-ישראליות של סנדרס, מעלות את השאלה האם התמיכה המסורתית של המפלגה הדמוקרטית בישראל הולכת ונשחקת? ובמילים אחרות: הם ישראל נהנית עדיין מתמיכה דו-מפלגתית בקונגרס, תמיכה שנחשבה עד עתה עובדת חיים, נתון שאינו נתון לערעור?

אין ספק, שחלק משמעותי מהממסד הדמוקרטי מוסיף לתמוך בישראל. אפילו פוליטיקאים כמו ברק אובמה, הילארי קלינטון וג'ון קרי, שהימין הישראלי אוהב לשנוא. מצדיקים את ביקורתם על מדיניות ההתנחלויות בדאגה לאינטרסים של ישראל. (זוכרים? "ישראל לא תוכל להיות מדינה יהודית ודמוקרטית בעת ובעונה אחת אם היא לא תשים קץ לכיבוש").

אבל אוקאסיו-קורטס, סאנדרס ומחוקקים דמוקרטים אחרים ניגשים לסוגיה מהצד האחר: חמלה על הפלסטינים, גישה שעד עתה לא נמצאו לה קונים רבים בקונגרס. גם התמיכה הבוטה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במפלגה הרפובליקאית ובמועמדיה לנשיאות, עוד בתקופה שבה ניסה מיט רומני להגיע לבית הלבן, ובמיוחד נאומו לפני מליאות שני הבתים במארס אשתקד נגד ההסכם עם איראן, בלי להודיע על כך מראש לאובמה, לא חיבבה את ישראל ומנהיגה על דמוקרטים רבים.

וכך, ג'יי סטריט, השדולה שמגדירה עצמה פרו-ישראל ופרו-שלום, תומכת השנה ביותר ממחצית הסנטורים והצירים הדמוקרטים בקונגרס: 25 מתוך 49 הסנטורים, 102 מתוך 192 מהצירים הדמוקרטים. אלה מחוקקים שמזדהים עם האג'נדה של השדולה, ובראשה פירוק ההתנחלויות.

ולכך צריך להוסיף שינוי בהלך הרוח של מצביעים דמוקרטים, שינוי שנובע מתמורות דמוגרפיות ודוריות. קם דור חדש שבשבילו השואה, במקרה הטוב, היא עוד אייטם בספרי ההיסטוריה, דור שבוחן התפתחויות פוליטיות מזווית של זכויות האדם, דור ששונא כל דבר שטראמפ אוהב.

סקר של מכון פיו, שפורסם בינואר השנה, מצביע על פער ענקי בין חברי המפלגה הדמוקרטית לחברי המפלגה הרפובליקאית מבחינת האהדה לישראל. רק 27% מהדמוקרטים אוהדים את ישראל יותר מאשר את הפלסטינים; 25% אוהדים את הפלסטינים יותר מאשר את הישראלים; 23% אמרו שאינם אוהדים שום צד; 25% אמרו בפשטות שאינם יודעים.

הצד הרפובליקאי, לעומת זאת, מצטייר כמבצר ענקי של אהדה לישראל. 79% מקרב הרפובליקאים אומרים שהם אוהדים את ישראל יותר מאשר את הפלסטינים; 6% אומרים כי הם אוהדים יותר את הפלסטינים; 7% אמרו שאינם אוהדים שום צד; 9% אמרו שאינם יודעים.

זה הדשן שממנו צמחה אלכסנדריה אוקאסיו-קורטס ושממנו יצמחו הבאות והבאים אחריה בצד הדמוקרטי של הקונגרס.