כיצד הפכו כוכבי הרשת לאלילים החדשים של סצנת הקולינריה

ים של דסקיות בצבעי פסטל ממלא את הצג של מסך הטלפון, חובק עוגות כשריון קשקשים יפהפה. מאחורי היצירה הענוגה והמעוטרת בעיגולי שוקולד מוקפדים עומד הקונדיטור אלון שבו. "אהבת חיי, הדסקיות", הוא צוחק. "הן נהיו קטע. מי שרואה אותן בתמונה שלי פעם אחת, כבר יידע לומר בפעם הבאה שייתקל בהן - שהן שלי. ברשתות החברתיות חייבים ייחוד וחתימה אישית, לא רק לצלם קינוח או מנה יפה, ועל הצורך הזה הדסקיות עונות מעולה. משהו כיפי למראה שגם קל לעשות. רק צריך קורצנים ודפי 'גיטרה' (דפי ניילון עבים לעיצוב) - וזהו", הוא אומר בהתלהבות.

לי זה נשמע יותר מסובך מאשר קל, אני ממלמל מבויש. "בסדר, כמובן שהכול יחסי", הוא עונה במבוכה. "אבל אני כזה - אין לי את היכולת להכין משהו משני מרכיבים בחצי דקה. בגלל זה גם בבית אני לא מכין כלום - כי אני לא יודע לעשות את ההפרדה ולהכין עוגה בחושה בשלוש דקות".

קשה להישאר אדישים לתמונות מלאכת המחשבת שהם הקינוחים של שבו הצעיר (28). מינימליסטיים ולרוב בצבעי פסטל, עתירי חיתוכים גיאומטריים - ושאותם ניתן למצוא רק ברשת האינטרנט.

עוד לפני סגירתה של מסעדת "שולחן" של עומר מילר, אלון שבו, הקונדיטור לשעבר של המסעדה, הפך לכוכב וירטואלי. רבבות עוקבים אחר יצירותיו המתוקות במדיות החברתיות, בבלוג שלו ובעיקר באינסטגרם. למתכונים שהוא מעלה - מקרונים, פחזניות ונמסיס שוקולד בטוויסט אישי - יש אינספור צפיות וגם תגובות. לכולן הוא משיב בסבלנות, עונה על שאלות ומודה על המחמאות. את המתכונים הוא משתדל להקליל לטובת הבשלנים הביתיים, אבל כמובן, הכול יחסי.

 אלון שבו / צילומים: מתן כץ

"נוכחות במדיה החברתית היא משרה מלאה לכל דבר. יום שאני לא מכין קינוחים לצילומים או לא מעלה בו תמונה, הוא יום שמבחינתי לא עבדתי בו. יש קהל שמפרנס אותך ועוקב אחריך. בזכות החשיפה והעובדה שראו אותי במדיה החברתית, הגעתי להעביר סדנאות קינוחים לפי בקשה בניו-יורק. זה הכוח שלו, שהוא קיים באמת ובכל מקום. ואם אתה לא מרצה את הקהל הזה ועובד בשבילו - זה בעיניי לזלזל", הוא פוסק.

פשוט, אבל מסובך

כיצד הפכו כוכבי הרשת והבלוגספירה לאלילים החדשים של סצנת הקולינריה הישראלית - בעלי סטטוס נחשק, שמשרדי פרסום ויחסי ציבור רודפים אחריהם, מושא קנאה עממי של מתבגרים ומבוגרים גם יחד, שבמעלליהם צופים לא פחות - אם לא יותר - עוקבים מאשר אחרי רוב השפים המפורסמים?

"זה נשמע פשוט, אבל זה מסובך: בזכות האמת שלהם", אומרת רחלי קרוט, עורכת פודי, ערוץ האוכל החדש שהושק החודש בסלקום טי.וי, ובו מופיע שבו בימים אלה. "בלוגרים מביאים את העולם האותנטי שלהם בגובה העיניים, ועם זמינות רבה לקוראים שלהם. זה ייחודם ויתרונם, שבא לידי ביטוי ברמת העניין וההזדהות הגבוהה מצד הצופים בתכנים שלהם. שף לא נמצא שם בעצמו כדי לענות על שאלות מהגולשים.

 עניין של נראות, שלישיית טארטים / צילומים: מתן כץ

"גם המתכונים שרבים מהשפים נותנים - רובם במקור ממסעדות ומיועדים למטבח גדול עם כמויות בהתאם - לא באמת מותאמים לבית. הבלוגרים יותר מדויקים מהם ובעיניי גם יותר מהעיתונות המסורתית. שם אולי מקפידים על הגהה, אבל לא יכולים תמיד לתקן פרסומים בהתאם לפידבק של הקוראים, כמו במקרה של הבלוגים. ובכלל, באינטרנט ובאינסטגרם אין מחסומים כמו בטלוויזיה המסורתית, עם מנהלים ואינספור מקבלי החלטות שלא כל-כך קל לעבור אותם. בדיגיטל כל אחד יכול להיות כוכב ולקבל במה. צריך רק להיות רציני ועקבי, להביא את עצמך - ומשם השמיים הם הגבול".

עוד מאפיין של הבלוגספירה, הישראלית ובכלל, הוא שיש בה גם יותר ייצוג לתתי-קהלים. לנשים בפרט, אבל גם לשומרי מצוות ולקהילת הגייז, שבו למשל, וכן אור בן אוליאל, מכוכבי היוטיוב המצליחים בישראל, שמדבר על חייו בהקשר זה תכופות וגם מרבה לצלם את בן זוגו הטייס.

גם בן זוגו של שבו מעורב ביצירה. את התמונות ששבו מעלה הוא מצלם לרוב בעצמו, אבל את התכנים השיווקיים כותב מיכאל, בן זוגו זה שמונה שנים. "מעולם לא הייתי ממש בארון, אז גם לא יצאתי ממנו. אין לי סיפור פריפריאלי טרגי. הכרתי את בן זוגי בצבא, הוא היה החבר הראשון שלי, ומאז אנחנו ביחד. הכי פשוט".

בין רפואת שיניים לקונדיטוריה

"למרות שההורים שלי מחזיקים באולם אירועים ובחברת קייטרינג, לבשל לא היה חלום ילדות שלי", אומר שבו, ירושלמי במקור ("מרוקאי-כורדי. המראה הבהיר והעיניים הכחולות מטעים").

 עניין של נראות, טוויסט על מילפיי / צילומים: מתן כץ

"בתיכון רציתי ללמוד רפואה. סיימתי עם ממוצע של 114 - ישבתי בבית ולמדתי כל היום, עד שיצאתי למכינה קדם-צבאית וגיליתי - כשהייתי אחראי הקניות וזה שמחליט עבור הקומונה מה מבשלים ואילו מצרכים קונים מדי יום - שזה מה שבאמת מושך אותי. שם החלטתי לעסוק בבישול בכלל ובקונדיטוריה בפרט".

אחרי שירות צבאי במודיעין, החל לעבוד בעסק המשפחתי במושב שורש. כשעבר לתל-אביב מאוחר יותר, התקבל לעבודה במטבח של מסעדת "שולחן". "'ננסה להיות טבח, כי בקונדיטוריה קשה למצוא עבודה ואין מספיק משרות', אמרתי לעצמי. טעות. שלושת החודשים שעבדתי בפס המטבח היו עבורי מהקשים בחיים. אם אתה לא מת על העבודה במטבח בקטע קיצוני - זה סבל. המשמרות קשות וארוכות, כל הזמן יש לחץ וצעקות ברקע, ובסוף אתה חוזר הביתה מסריח מאדי בישול ועם ציפורניים שחורות ומותש. הייתי זומבי מהלך".

לקונדיטוריה הגיע בתום אותם שלושה חודשים ובתום שנה, במקביל ללימודים בבית הספר "בישולים" - עמד בראש המחלקה במסעדה.

"עומר מילר, בגלל שהוא כל-כך נוכח באינסטגרם, גם משך אותי פנימה, עודד ופרגן, ועל הדרך חשף אותי להרבה קהל. ועדיין, רק אחרי שנתיים של שימוש הרגשתי שנוצר אפקט ושאני מוכר". לפני כשלוש שנים פתח במקביל לעבודתו בלוג (alonshabo.co.il) והחל להעביר סדנאות קונדיטוריה, שבהן עברו עד כה יותר מ-3,000 איש.

"חוץ מזה, בנוסף לעבודה, לסדנאות ולבלוג, גם למדתי רפואת שיניים", הוא מספר. "'אם לא יסתדר לי, אז תמיד יהיה לי מקצוע ביד', אמרתי לעצמי. למען האמת, בעיניי יש דמיון בין רפואת שיניים לקונדיטוריה. בשתיהן יש עבודה ידנית מאוד מדויקת וצריך להקפיד הקפדה יתרה על אסתטיקה. ההבדל היחיד הוא שרפואת שיניים זה המקצוע עם שיעור ההתאבדות הגבוה בעולם - משהו שמספרים בשיעור הראשון בבית הספר לרפואת שיניים.

 עניין של נראות, קינוח וניל וטונקה / צילומים: מתן כץ

הייתי בין שני עולמות. מצד אחד, קונדיטוריה - עולם צבעוני שמשמח אנשים, אבל מעורער כספית, ומהצד השני - המקצוע שמבאס הכי הרבה אנשים, אבל לפחות דואג לפרנסה של מי שבוחר בו. למזלי, לפני שנתיים כבר לא הייתי צריך לפחד מהמשך הדרך, ובתום שלוש שנות לימוד - התמסרתי לקונדיטוריה", הוא מספר.

בשבוע שעבר פתח סטודיו חדש ברחוב הקישון בתל-אביב. מלבד הסדנאות שהוא מעביר בו, ישמש החלל גם לשיתופי פעולה ולאירועי פופ-אפ. "מקום שבו יהיה אפשר לטעום את הקינוחים שלי מדי פעם, שעד עכשיו היו בעיקר ברשת".

שבו גם מככב בתוכנית טלוויזיה חדשה, ראשונה מסוגה - בערוץ פודי, שרבים מתכניו סובבים סביב כוכבי רשת ובלוגרים. "זה הגשמת החלום של כל מי שגדל בתקופה שלי - להנחות בטלוויזיה. בכלל, כשאתה נמצא על סט ויש 15 אנשים וכולם סובבים אותך, אתה מבין כמה אתה בר מזל. המפיקים פחדו ממני כי המתכונים בקונדיטוריה, ושלי בכלל, נתפסים כסופר מורכבים - אבל בסוף יצא בסדר. הכנתי כבר עוגת מוס שוקולד ב-10 דקות, מקרונים עם קיצור דרך ועוד כמה דברים סביב עיקרון של מרשים ויותר קל ממה שחושבים".

לצדו של שבו, מככבים בתוכניות הבלוגרים רותם ליברזון, קרוט, יונית צוקרמן, עז תלם, אפרת ליכטנשטט ועוד. "מביאים את הרשת לתוך הטלוויזיה. זה הדבר הבא, והוא כבר כאן", אומרת קרוט בסיפוק ובגאווה.

מתכון

נמסיס שוקולד

מרכיבים (ל-6 תבניות רינג אישיות בקוטר 10 ס"מ):

125 גרם ביצים

75 גרם סוכר

160 גרם שוקולד מריר 60%

100 גרם חמאה

לסירופ סוכר:

50 גרם סוכר

55 גרם מים

ההכנה: אוטמים רינגים בעזרת נייר אפייה ושכבה נוספת של רדיד אלומיניום. מסדרים אותם על מגש אפייה.

מקציפים ביצים עם סוכר במהירות גבוהה במשך 5 דקות או עד ליצירת קציפה תפוחה ובהירה.

במקביל, ממיסים בקערה בינונית שוקולד מריר וחמאה על בן מארי או בפולסים במיקרוגל.

מכינים את סירופ הסוכר: יוצקים לקלחת ומוסיפים את הסוכר. מביאים לרתיחה.

מוסיפים את סירופ הסוכר הרותח לתערובת השוקולד והחמאה המומסים. מערבבים היטב עד שמתקבלת תערובת אחידה. מקפלים בעדינות את קציפת הביצים לתוך תערובת השוקולד עד לקבלת תערובת הומוגנית ואוורירית.

יוצקים את הבלילה ל-6 הרינגים ואופים בתנור שחומם מראש לחום נמוך של 125 (תוכנית טורבו). אופים במשך 20-15 דקות ועד להתייצבות הבלילה. מצננים בטמפרטורת החדר, רצוי לצד שמנת חמוצה.

מתכון של אלון שבו