עזר ויצמן - זה השם שבא לי לראש כשראיתי את הדיווחים על אבטחת אישים "לשעבר", אהוד ברק וכאלה, שהשב"כ חושש לביטחונם בגלל איומים שנשמעו מכיוונה של איראן. אז למה עזר ויצמן? יום אחד אכלתי איתו צהריים במזנון הכנסת. הוא היה אז שר הביטחון לשעבר (והנשיא לעתיד). למזנון נכנס אריה דולצ'ין, יו"ר הסוכנות. "אתה יכול להעלות על הדעת מישהו שירצה לחטוף את דולצ'ין?" עזר שאל. למה? תמהתי על השאלה. "אני יושב במלון בניו יורק, ונכנס דולצ'ין, כשהוא מוקף בשני שומרי ראש", מספר עזר. "למה? מה הוא כבר יוכל לספר לחוטפיו הפוטנציאליים, כמה יהודים עלו לישראל? כמה מרכזי קליטה יש לנו? ואני, סגן הרמטכ"ל לשעבר, שר הביטחון לשעבר, נדמה לי שאני יכול לספר לחוטפים דברים הרבה יותר מעניינים. הרבה יותר. אבל הוא, יו"ר הסוכנות, מסתובב עם אבטחה, ואני לגמרי לבדי. ולמה זה כל כך מסוכן? כי אני גולנצ'יק, אם תולשים לי שערה מהביצים אני שר כמו זמיר".
עזר ויצמן אבחן
זה היה עזר ויצמן, האיש והסגנון. הוא שם את האצבע על בעיה מאוד ישראלית. לא תמיד האבטחה ניתנת על פי שיקולים ענייניים. ברבות השנים נוכחות מאבטחים מהשב"כ נחשבה לסמל מעמד, והיא הייתה נחשקת כמעט כמו תפקיד בכיר. הרי ברור שיו"ר סוכנות אינו מהווה סיכון בטחוני משמעותי, בעוד ששר ביטחון לשעבר הוא סיכון ביטחוני מהלך. בימים אלה הסתבר שלא הרבה, אם בכלל, השתנה.
האחת והיחידה
מדיווחים שונים מסתבר שאנשים כמו אולמרט וברק, וכנראה עוד כאלה, לא נמצאו מתאימים לאבטחה. שניהם ראשי ממשלה לשעבר, כלומר, חלומם הרטוב של אויבים הצמאים לכמה שיותר מידע בטחוני ומדיני. מי שחושב שנוכחותם של מאבטחים היא פריבילגיה, טועה מאוד. מדובר בטרחה גדולה למי שמאובטח. קודם כל, יש אובדן פרטיות כמעט טוטלי. גם בשביל המאבטחים זו אינה הטבה גדולה - אלא אם כן הם זכו בשמעון פרס שאישתו סוניה דאגה בעקביות שלא יחסרו להם מים ומזון. זו הייתה סוניה, האחת והיחידה. נראה שמצבם של המאבטחים פחות טוב אם הם נקלעים לד' אמותיה של הרעיה שרה, גם היא האחת והיחידה.
הכסף אינו רלוונטי
אין לי מושג מדוע לברק ואולמרט ואחרים אין מאבטחים. מה שברור הוא שהם זקוקים לזה, לא בשבילם, אלא בשבילנו, בשביל ביטחוננו. אם הסיבה היא כסף, אז זו אינה סיבה מספיק טובה. הנזק שיכול להיגרם למדינה מחטיפת אישים בסדר גודל הזה גדול לאין שיעור מההוצאה על שומרי ראש.
כתבות
ני"ע
