הבטחות וסיסמאות בעכו: מה קרה להסכם-הגג הענק בעיר?

באפריל 2017, כשהשר לשעבר גדעון סער החליט שהגיע הזמן לחזור לפוליטיקה, הוא נסע עד העיר עכו כדי לצאת דווקא שם בהכרזת "פייר, התגעגעתי". בשבוע שעבר, כשראש הממשלה בנימין נתניהו החליט ללכד את השורות במפלגתו ולצאת בהצהרות חיבה דביקות לחברי הכנסת, גם הוא נסע עד עכו וסחב אחריו את כל אנשי הליכוד.

למה עכו? מה למפלגת השלטון ולעיר הצפונית, הנטושה למדי בימי חול (עם כל הכבוד לתזמון האירוע עם ציון 71 שנה לפריצה לכלא עכו)? מדובר בדוגמה מצוינת למאזן הכוחות השורר בין השלטון המרכזי והשלטון המקומי בישראל. תן לי ואתן לך. גם, ואולי בעיקר, בעיר בינונית שכוללת כ-50 אלף תושבים. כזו שאינה חזקה או גדולה מדי בשביל לעשות כרצונה ולהתנער לפתע מהממשלה היושבת בירושלים, אבל גם אינה חלשה או קטנה מדי בשביל שיהיה חבל לממשלה להשקיע בה את תשומת-הלב.

מתוך 76 ערים בישראל, רק 15 ערים כוללות יותר מ-100 אלף תושבים (כ-40% מתושבי המדינה). רוב-רובם של הישראלים גרים באותן ערים בינוניות - הצריכות את הממשלה והיא צריכה אותן. ראש עיריית עכו  שמעון לנקרי, נציג קלאסי של ראשי הערים הבינוניות בישראל, מסכים כמובן בחדווה לשתף פעולה עם התוכניות הממשלתיות ועם ביקורים שמביאים אליו סוף-סוף את התקשורת, אבל גם הממשלה מצידה יודעת לשתף פעולה עם לנקרי בקריצת עין, ולא להיבהל מכך שהוא ממשיך לנהוג בעיר כרצונו, לא פעם בניגוד להצהרות הגדולות של הממשלה.

לא במקרה נחתם בעכו במאי 2017 הסכם-גג ענק, שכלל הכרזה דרמטית על תוספת של 17,780 דירות, יותר מכל כמות הדירות שקיימות בעיר היום. עכו חביבת הממשלה נתנה כתף והצטרפה לסל ההבטחות המרשים של הממשלה להצפת ישראל בדירות חדשות שיובילו לצינון שוק הדיור - רק שבפועל שווקו עד כה בעכו רק 1,200 דירות. ככה זה כשההתחייבות של הממשלה כללה למשל העברת 1.83 מיליארד שקל עבור מבני ציבור, אבל עד כה לא הגיע שקל אחד במזומן. ומבני ציבור זו לא סיסמה - לפי הסכם-הגג בעכו, כדי לתמוך באלפי הדירות החדשות, אמורות לקום בעיר 121 כיתות גני ילדים חדשות, 538 כיתות בית ספר, 52 כיתות חינוך מיוחד, 12 מעונות יום, 8 בתי כנסת, 3 מקוואות, 3 מתנ"סים, 3 ספריות ו-7 אולמות ומגרשי ספורט.

אבל נדמה שלכולם טוב עם המצב החדש: המדינה יכול להתגאות בהכפלה ושילוש התושבים והדירות בערים הבינוניות, וראש העיר יכול דה-פקטו לשלוט בשיווקים ולהתעלם מההכרזות החגיגיות. המדינה לא לחוצה להעביר את הכסף שאף אחד לא יודע מאיפה הוא בכלל אמור לבוא (החשב הכללי כבר התריע על כך יותר מפעם אחת), וראש העיר לא לחוץ שמחר יגיעו אלפי תושבים ולא יהיה להם היכן ללמוד או לנפוש. ועל הדרך, כשממילא נתוני השיווק בפריפריה הם בעיקר תאורטיים, גם אפשר להתגאות בכך שמרבית השיווקים האמיתיים נשארים באזור המרכז המבוקש.