להרחיב את הפיקוח על פעוטונים קטנים

בישראל יש כ-3,700 משפחתונים מפוקחים על ידי משרד הכלכלה. מנהלות המשפחתונים נחשבות לעצמאיות החתומות על חוזה הפעלת משפחתון מדי שנה מול העירייה כנותנות שירות, אך בפועל הן כפופות לנהלי האגף למעונות יום ומשפחתונים, הממוקם כיום במשרד הרווחה. המשרד קובע את גובה שכרן, מספר הילדים במסגרת, שעות העבודה, ימי החופשה, נהלי בטיחות, תזונה ועוד. המשפחתונים משרתים לרוב את האוכלוסייה החרדית והערבית, מדובר פעמים רבות בנשים המגדלות את ילדיהן בביתן וכך מתאפשר להן לסייע בצרכי פרנסת משפחתן. ישנם גם משפחתונים המפוקחים על ידי החברה למתנ"סים, נאות מרגלית, מכללת סכנין ובית יעקב.

תפקידי בעבר כמפקחת ומדריכה במשפחתונים המפוקחים כלל ליווי בפתיחת מסגרות חדשות, ביקורים בזמן הפעלתו של המשפחתון ובהם הדרכה, הנחייה ותצפיות. הנושאים המהותיים שעלו מן שטח היו בעיקר מיומנויות בעבודה עם ילדים, התפתחות תקינה, ארגון סביבה חינוכית, קשר עם הורים ומחלות ילדים. המפעילות, אז כמו היום, קיבלו הדרכה והשתלמויות קבוצתיות אחת לשלושה שבועות במשך השנה במגוון נושאים כגון תזונה, בטיחות, עזרה ראשונה, העשרה ועוד.

מהות המשפחתונים המפוקחים מאוד חשובה לילדים בגיל הרך, אך הם הולכים ונעלמים עם השנים בגלל הפגיעה בשכר המטפלות והיעדר תנאים סוציאליים.

ניתן להתרשם מאתגרי תעסוקתן כמפעילות משפחתונים מהציטוט הבא: "ביומיום אנו שרים שירים הקשורים לסדר היום, מספרים סיפורים, יש יצירות ומשחקים... הכול מלווה בחום אהבה וביטחון...אנו מגיעות לכל אחד אך ורק כשכמות הילדים מצומצמת. אנו עובדות כעצמאיות אך לא קובעות תעריף לילד. אין לנו תנאים סוציאליים, פנסיה וימי מחלות, אך עלינו לשלם למחליפה ולממן מכיסנו. העבודה אינה מסתיימת בארבע וחצי, צריכים לדאוג לאוכל ליום המחרת. משכורות של ילדיי רווחה נכנסות כעבור שלושה חודשים או יותר שזה פוגע במערך הכלכלי של הבית. מעבר לזה, מחירי ההשתלמויות עולים עם השנים, הכלכלה עולה ועדיין המשכורת נשארת כמו שהיא".

כאשר חיפשתי מסגרת לבתי הבכורה, תהליך שנמשך חצי שנה, ביקרתי בכל המשפחתונים והגנים המפוקחים והפרטיים בעיר. לצד מטפלות מסורות ואוהבות שרצו בטובת הילדים, פגשתי גם מטפלות חסרות סבלנות, מקומות שנראו כמו מחסני ילדים, מסגרות עם כללים נוקשים, כאלו שבהם נהגו המטפלות לקשור את הפעוטות שעות ארוכות בכיסא האוכל. היו שהגבילו את שעות הביקור של ההורים או גנים עם מצלמות רק בכיוון חניית ההורים.

מהורים אחרים שמעתי סיפורי בעתה: על ילדים שהתעוררו בצרחות בלילות, על חיסכון וקמצנות באוכל, על הרגלי הרדמה מוזרים כמו כיסוי הפנים בסדין, על מחירים מופקעים, על הורים שהקליטו מטפלות בגן הכי מבוקש בעיר וגילו אלימות. לקח לי זמן לסמוך על מישהי ולהפקיד בידיה את האוצר שלי, כל זאת בשעה ששקדתי על כתיבת הדוקטורט שעסק בסיכון ומוגנות של ילדים בגיל הרך.

טוב שעבר חוק המצלמות בגנים בקריאה טרומית, וגם טוב ששרי הרווחה והאוצר על החליטו לאשר ולתקצב את חוק הפיקוח, אבל החוק חייב לחול על כל מסגרת שבה שוהים למעלה מ-5 ילדים מן התחלה, ולא החל מ-28 ילדים, שכן כך רבבות פעוטות נשארים ללא פיקוח. חייבים לאפשר את הארכת חופשת הלידה עד גיל שנה ולהעביר את האחריות ממשרד הרווחה למשרד החינוך, מתוך הבנת חשיבות הרצף החינוכי והטיפולי והכשרת אנשי המקצוע. חוק הפיקוח על מעונות היום חייב להתחיל עכשיו, כי הילדים לא נולדים בגיל שלוש ואי אפשר להתעלם מקיומם.

■ הכותבת היא חברת ועדת ההיגוי של "חינוך מלידה", דוקטורנטית לעבודה סוציאלית בחממת נבט, האוניברסיטה העברית.