הרעש שאתם שומעים? אלה גלגלי הגלובליזציה שנעים אחורה

ברחבי העולם, גלגלי הגלובליזציה נעים לאחור. חברות הקדישו עשרות שנים לתכנון כל רכיב של הייצור לפי המיקום האופטימלי של התשומות - כוח עבודה, תשתיות, ידע. כעת, כאשר חסמי הסחר עולים, הן צריכות לשוב ולחשוב היכן למקם מחדש את הרכיבים הללו.

כאשר שרשראות אספקה מתארגנות מחדש כדי לשרת שווקים מקומיים, מספר מקומות העבודה שייווצרו או יימחקו כבר לא משנה. העלויות האמיתיות הן נסתרות יותר: מחירים גבוהים יותר ופחות בחירה לצרכנים.

לפני הגלובליזציה, חברות רב-לאומיות ייצרו בשוק מקומי לשוק המקומי, מה שמנע מכסים אבל גרם למחזורי ייצור קטנים יותר ולעלויות גבוהות. כאשר חסמי הסחר ועלויות התובלה צנחו, התהוו שרשראות אספקה חוצות גבולות. אחרי שארה"ב וקנדה חתמו על אמנת הרכב ב-1965, תעשיות הרכב שלהן התאחדו. הסכם הסחר החופשי הצפון אמריקאי, נאפט"א, הרחיב את שרשראות האספקה למקסיקו. ב-1996 הסכם טכנולוגיית המידע יצר סחר עולמי חופשי במוצרי IT, והוליד את שיתופי הפעולה שמחברים מעצבים ומהנדסים מארה"ב, אירופה ויפן עם מפעלי הרכבה וייצור ברחבי מזרח אסיה.

היתרונות לצרכנים היו מהותיים, גם אם הם לא הבינו זאת. הנה דוגמה: רוב המכוניות שנמכרות בברזיל הפרוטקציונית הן מתוצרת מקומית. התוצאה היא שמכונית בסיסית נמכרת שם ב-50% מעל המחיר שלה במקסיקו הגלובלית, למשל.

הרכבת אייפון אך ורק בארה"ב מריבים מתוצרת ארה"ב בלבד תוסיף עד 100 דולר למחיר הטלפון הזה, לפי מאמר מ-2016 ב-MIT Technology Review. וזה מניח, כמובן, שאפל תצליח למקם מחדש את רשת האספקה שלה. כשממשל אובמה לחץ עליה בשעתו, אפל החלה להרכיב מחשבים באוסטין, טקסס, ונתקלה בבעיות של בקרת איכות וכוח עבודה.

כשמתארים את הגלובליזציה באופן שגרתי כתהליך הרסני לעובדים אמריקאיים, האמת קצת מורכבת יותר. עבודות שגרתיות של צווארון כחול יוצאות למיקור חוץ, אבל מחקר, פיתוח, שיווק ועיצוב נודדים לארה"ב.

חברות רב-לאומיות אמריקאיות אחראיות ל-23% מהתעסוקה במגזר הפרטי בארה"ב, ל-53% מהיצוא ול-79% מהמחקר והפיתוח, לפי הכלכלן מתיו סלוטר ממכללת דרטמות. החברות הללו משלמות שכר גבוה בשליש מהשכר הממוצע במגזר הפרטי.

קיצוץ המס שהקונגרס העביר והנשיא טראמפ חתם עליו בשנה שעברה נועד לחזק את נקודות הכוח הללו של ארה"ב. הנמכת מס החברות, ביטול מיסוי הרווחים בחו"ל והעונשים החדשים על העברת רווחים "מעניקים תמריצים לאותן חברות שמשלמות היטב לבצע יותר פעילות שלהן בארה"ב", כתבה מועצת היועצים הכלכליים בבית הלבן.

הגבהת חסמי הסחר פועלת נגד היתרונות הללו.

תגובת הנגד לגלובליזציה הקדימה בהרבה את טראמפ. היא החלה עם הצטרפות סין לארגון הסחר העולמי ב-2001. חברות מערביות השתמשו בסין כבסיס ליצוא לשאר העולם, אבל סין לא יזמה תגמול. היא השתמשה במטבע זול ובסבך של חסמים מקומיים כדי להרתיע יבוא אליה אחרי המשבר הפיננסי העולמי, ויותר מדינות חיקו את סין עם תמריצים לייצור מקומי.

טראמפ רק מנסה לחקות את מה שסין, הודו והאחרות כבר עשו: לאלץ חברות רב-לאומיות לייצר בארה"ב יותר תוצרת שהן מוכרות בארה"ב. אבל הטלת מכסים על שרשראות אספקה קיימות היא מהלך שגדוש בהשלכות לא רצויות.

יצרני פלדה בקנדה משתמשים בעפרות ברזל ממינסוטה, ולכן המכסים של טראמפ פוגעים בשניהם. 17% מהמכוניות שמיוצרות במקסיקו ונמכרות בארה"ב הם מתוצרת ארה"ב, לפי מכון המחקר ברויגל מבריסל.

שרשראות אספקה שנדרשו שנים לבנותן אינן משנות מיקום בן לילה, כמובן. העסקים עדיין מקווים שהגל הפרוטקציוני ידעך מעצמו, וההיגיון של הגלובליזציה יחזור. אבל ללא ספק יותר עסקים מתכננים תוכניות גיבוי.