ד"ר נועה לביא: "האימוג'יז מרדדים את הרגשות שלנו"

"מהינשוף המצרי ועד האימוג'י המקיא: בחזרה לשפת הסימנים" - זו הייתה כותרתה של הרצאה שנשאה הסוציולוגית ד"ר נועה לביא, מהמכללה האקדמית תל אביב יפו, אמש (ב'), בוועידת MAD של "גלובס". לדבריה, "במקום 'אמוג'ית שוטפת', אנחנו דוברים הרבה שפות אימוג'י שונות".

"התכתבתי עם מרצה שלי, בן 62, שבישר לי חדשות טובות, ועניתי לו בשני אמוג'י: לב וקשת בענן", אמרה לביא. "הוא ענה לי 'למה את מתכוונת?'. הסברתי לו שהקשת היא שמחה, והלב הוא הכרת תודה על כך שעזר לי. הוא אמר לי שלולא הייתי מסבירה לו, הוא היה חושב שהתאהבתי בו".

מהינשוף המצרי ועד האימוג'י המקיא.

לדבריה, "האמוג'יז הומצאו ביפן. אנחנו משתמשים באימוג'י הקקי המחייך כשקורה לנו משהו רע. ביפן, צואה מסמלת מזל טוב. כמו שאנחנו לא מבינים את המשמעות האמיתית של אימוג'י הקקי, בארה"ב, אחד האימוג'יז הפופולריים הוא חציל, כי הוא הפך לסמל לאיבר המין הגברי".

למרות שאנשים משתמשים ומבינים אימוג'יז בדרכים שונות, בסופו של דבר, לביא אומרת, מדובר במערכת סימנים שהוכתבה עבורינו על-ידי תאגידי התכנה הגדולים: "היפנים המציאו את האימוג'יז בשנת 1997, כדי להקל על התקשורת האינטרנטית. בהמשך עם העלייה בפופולאריות של האימוג׳יז, לחצו גוגל ואפל שהם יאומצו על ידי היוניקוד- מערכת סטנדרטיזציה של מערכת הסימנים שהוכרה ברמה הגלובלית.

"כמו כל תאגיד קפיטליסטי גדול, הם נחרדו מדברים שהם לא יכולים לחזות את תוצאותיהם ולשלוט בהם. מבחינה כלכלית, כל מערכת קפיטליסטית מבוססת על חיזוי העתיד ותכנון בהתאם. הם העבירו את מערכת האימוג'יז סטנדרטיזציה, ובמקום פנטזיה של חופש ושחרור, אני מציעה לכם לראות את האמוג'יז שכולנו מכירים, כאיזושהי שליטה של התאגידים הגדולים בנו".

"ב-2015, נבחר האימוג'י LOL למילת השנה. 50% מהשיח באינסטגרם היה מורכב מאימוג'יז, וקשה לדמיין את חיינו בלעדיהם. האמנם? ל-35% מאוכלוסיית העולם אין חיבור לאינטרנט, וגם הרבה פעמים אין להם אוכל".

מה בין האימוג'יז להירוגליפים המצריים

הרבה מחקרים נכתבו על כך שאימוג'יז הם שפת סימנים חדשה, אבל כיום, לביא אומרת שמחקרים נוטים להסכים שיש יותר הבדלים מאשר דמיון בין השניים: "ההירוגליפים המצריים היו מערכת שפה מתוחכמת שפותחה על-ידי האליטות כדי לשמר ידע היסטורי. המצאת הכתב הזה אפשרה התפתחות קוגניטיבית מדהימה לבני האדם, כי ברגע שלא צריך לזכור דברים, ואפשר פשוט לכתוב את זה, מתפנה הרבה מקום לזיכרון ומחשבה. מערכת החינוך בישראל לא ערה לזה בכלל, אני ממליצה לכם לא לשלוח את הילדים לבית ספר.

"ההירוגליפים היו שפה שלמה. לעומת זאת, האימוג'יז הם לא שפה אלא מערכת של סמלים שמאפשרים לנו לתת משמעות רגשית לטקסטים שאנחנו כותבים בוואטסאפ. הם מאפשרים לתת הבנה, צחוק וכעס בתקשורת שאינה בין-אישית, בה אנחנו לא רואים הבעות פנים ולא שומעים ניואנסים של קול. מחקרים מראים שכשילדים קטנים מסתכלים על אימוג'י מחייך, אותם אזורים במוח שפועלים כשהם רואים חיוך של אדם חי, נכנסים לפעולה".

אימוג'יז הם כלי להבעת רגש, אך הם גם עושים נזק, אומרת לביא. "מה אימוג'יז עושים לכלכלת הרגשות שלנו?", היא שואלת. לדבריה, "הצד האפל של הסיפור הוא שהאימוג'יז מרדדים את הרגשות שלנו וגורמים לנו לאבד קשר עם הרגש. הדוגמה הקלאסית היא ה'לייק'. מרוב שאנחנו עושים לייק ורודפים אחרי הלייקים שעושים לנו, המשמעות של לחבב משהו הולכת לאיבוד. מחקרים מראים שהיכולת של צעירים להביע אמפתיה ולהבין מה זה לחבב הולכת ופוחתת בשנים האחרונות".

ד"ר לביא סיימה בנימה אופטימית, שיוצאת נגד תפיסת הדטרמיניזם הטכנולוגי שמאפיינת חוקרים שונים: "אני לא נכנסת לדיכאון, כי אני לא מאמינה שהטכנולוגיה משנה את העולם באופן חד-ממדי. אני מאמינה שכל עוד יש לנו ניצוץ תבוני, אנחנו יכולים לחתור תחת הטכנולוגיה ולהתאים אותה אל הצרכים שלנו".